כך ייעשה לליברמן
העקיפה שביצע נתניהו בהחלט תואמת את רוח הדיפלומטיה הישראלית, כיוון שליברמן אינו האיש המתאים להידוק הקשרים עם טורקיה, שכל כך קריטי לישראל
סוף סוף התבשרנו על מהלך מדיני משמעותי שהתבשל מאחורי גבו של שר החוץ ליברמן. הגיע הזמן. אין שום הגיון וצורך לתאם עם שר החוץ מהלכים מדיניים הנוגעים לתהליך השלום, או למדינות מוסלמיות שכנות, שעה שהגורמים שמנגד אינם מוכנים לקיים עמו קשר ישיר. לא יתכן ששר החוץ יחסום בגופו וברוחו תהליך מדיני. אם ליברמן הוא המחסום, לא רק שלגיטימי לעקוף אותו אלא חובה לעשות כן.
כמובן שעל פניו, עקיפה של משרד החוץ במהלכים מדיניים אינה תקינה מנהלית, אך בפנינו מקרה יוצא דופן בו השר הממונה על קשרי החוץ אינו הדיפלומט מספר אחד של ישראל. ליברמן נשאר פוליטיקאי ולא הבין עד עצם היום הזה שתפקידו כשר חוץ שונה מתפקידו כיו"ר ישראל ביתנו.
העקיפה שביצע נתניהו בעזרת בן אליעזר היא ברוח עקרונות הדיפלומטיה הישראלית מאז ומתמיד. אני משוכנע שהדיפלומטים המקצועיים במשרד החוץ מחכים ליוזמות מסוג זה וסולדים ממדיניות ה"עין תחת עין" שמנהיג ליברמן במשרד, מדיניות שבהחלט מתאימה לצה"ל אבל לא למשרד החוץ.
באשר לתוכן הפגישה, איני יודע כמובן מה התרחש בה, אבל יש לי תחושה עזה שבמרכזה לא עמד הפעם עניין יחסי ישראל-טורקיה. סביר להניח שעיקרה של הפגישה עמד נושא חידוש והאצת תהליך השלום, גם במישור הפלסטיני ובעיקר בזה הסורי. שר החוץ הטורקי לא היה מטריח את עצמו לפגישה באירופה לדיון בעניינים הבילטרליים.
שום דבר שתעשה ישראל במישור הדו-צדדי, כולל התנצלות על אירועי ה"מאווי מרמרה", לא יצליח לתקן את הנזק שנגרם ליחסי ישראל-טורקיה בחודש האחרון. את אנקרה מעניין היום קידום תהליך השלום במזרח התיכון. אנקרה מעוניינת לחזק את הלגיטימציה לחמאס באופן שיביא לשילובו בתהליך, כולל באמצעות עסקה בנושא גלעד שליט, ולא פחות מכך היא מעוניינת בחידוש הקשר הישראלי-סורי.
אך טבעי הדבר שלכל ישראלי קשה כיום נפשית לתמוך במנהיגות ישראלית שתסכים לשאת ולתת עם טורקיה בסוגיות האלה. זה לא קשה רק לליברמן. הטורקים עשו הכל בשנה וחצי האחרונות כדי להביך את ישראל ואפילו להשפיל אותה.
מאידך, אין בדיפלומטיה המקצועית עניין לסנטימנטים ברגעי משבר המאיים עצם זהותנו כמדינה. אנחנו ניצבים בפני בעיות מורכבות ביותר שאינן ניתנות לפתרון בדרכים קונבנציונליות. צריך להעזר בכל מי שיכול לקדם פיתרון ולאו דווקא בכל מי שאנחנו מסמפטים. אם טורקיה מסוגלת להזיז את עגלת השלום הטובעת בשני סנטימטר קדימה, צריך להניח בצד את כל הרגשות ולעמול יחד על הוצאת העגלה מן הבוץ בטרם תתכסה בו כולה.
טורקיה של היום אינה רק עוד מדינה שצריך לטפל ביחסים הישירים איתה. היא מיצבה את עצמה כמטוטלת בין הקיצונים והמתונים במזרח התיכון. חידוש תהליך השלום בסיועה, הוא ככל הנראה הדרך היחידה לשמור אותה במחנה המתון ואולי לגרור לשם גם את הסורים ואולי אפילו את ההנהגה הפלסטינית המאוחדת. ליברמן איננו האיש המתאים לביצוע משימה זו, וכל מי שמסוגל לה כרגע צריך להרתם ולעזור.
יישר כוח ביבי, יישר כוח בן אליעזר. לא עשיתם תרגיל וגם לא קומבינה. זה מהלך מדיני מתבקש אם לא הכרחי. הקשר השוטף שאני מקיים עם שגרירים בדימוס נוספים מוכיח שאינני לבד. הדיפלומטיה הישראלית המקצועית תמיד תתמוך במסלול עוקף לשר החוץ אם האחרון הוא זה שחוסם את הדרך לשלום.
אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר
לפנייה לכתב/ת 
