"גבולות? הצחקתם אותנו"

טראח! העגבנייה נוחתת על הרצפה, משאירה שובל אדמדם ומגורען מסביב לאזור הנחיתה. "יותם, אל תזרוק את העגבנייה. אתה יכול לשים אותה בצד", אומרת סמדר, מקפידה לשמור על קור רוח. המקום: בית משפחת כהן. הזמן: שעת בין ערביים, ארוחת ערב בסופו של יום מתיש.

יותם מהסס, מביט ברועי תאומו - בדיקת חוזק קואליציה. רועי מחייך, לוקח ביצה קשה וזורק אותה על הקיר. עיטור צהבהב שלא זכה באישור המעצבת מופיע במקום הפגיעה. הכעס גואה. בדיקת גבולות שגרתית, סמדר מנסה להרגיע את עצמה, או אולי מרד? "מי שזורק עוד פעם אחת, בשבילו זה סוף הארוחה", היא אומרת בנחישות. התאומים מחליפים מבטים, מתכננים ללא מילים את הצעד הבא. משעמם רק לאכול.

הכתבות הקודמות בסדרה:

• אפשר לאהוב תאום אחד יותר מהשני?
• מתפתחים ביחד: סדרה חדשה
• להפריד או לא להפריד?
  

נקודת הפתיחה: עייפות ורגשי אשם

שימת גבולות הוא אחד התחומים הקשים ביותר בהורות. זוהי עבודה יומיומית מתישה ושוחקת, רוויה במתח וקונפליקטים של עמידה על שלך בטווח הקצר למען קצירת הפירות בטווח הארוך. אצל הורים לתאומים הקושי גדול משמעותית. "הורים לתאומים מגיעים פעמים רבות לשלב הזה של הצבת גבולות, שמתחיל לאחר שנת החיים הראשונה, מאוד עייפים", אומרת חמוטל יקיר, פסיכולוגית התפתחותית, העובדת שנים רבות עם הורים לתאומים. "הם מגיעים גם עם חסך וכמיהה להורות טוטלית ורגשות אשם על שלא הצליחו לתת לכל אחד מהתאומים כמה שהיו רוצים או על שהיו צריכים להתחלק ביניהם".

"כדי להצליח לשים גבולות באופן כללי, נדרשת קודם כל הבנה וביטחון של הורים שבאמת צריך לעשות את זה. הם צריכים להיות מגויסים מבפנים ובעלי מוטיבציה. דבר חשוב נוסף הם הכוחות של ההורה. אם הוא מאוד עייף ומותש, כמו שקורה פעמים רבות להורים לתאומים, יהיה לו קשה יותר לעמוד על שלו ולדאוג שהמטרה תושג, למרות שהצבת הגבולות תחסוך אנרגיה שהולכת על ויכוחים ועימותים בהמשך.

"כמו כן, חשובים מאוד הביטחון של ההורה בקשר עם הילד ובאהבה ההדדית ביניהם. כשהורה בטוח שהקשר טוב, הוא לא יפחד לאתגר את הקשר הזה ברמה של גבולות ושל קונפליקט. במקרה של תאומים, פעמים רבות ההורים לא בטוחים מספיק בקשר, הם מרגישים אמביוולנטיים לגבי הצבת גבולות ולכן הם יותר זהירים ומפוחדים במקצת, מה שגורם לתהליך להיות הרבה יותר מבולבל ופחות בהיר".

"תאומים יוצרים לפעמים פיצול תפקידים. כלומר, יש תאום שובב שצריך כל הזמן לשים לו גבולות ויש את התאום הטוב. זה קורה כמובן גם בין אחים, אבל הבו-זמניות עושה את הכל ליותר קשה להורה כי הוא לא יכול להגיד לעצמו 'טוב, זה יותר קטן/גדול'. זה מייצר מתח לא נעים כי יש אחד שנענש וכועסים עליו ויש את השני שלא.

"המצב הזה מעצים את החרדה של ההורה שאולי הוא לא אוהב מספיק את התאום השובב ונוצר משהו מאוד לא שוויוני בקשר. אלו הם כאבים שלהורים לתאומים מאוד קשה לשאת והם מייצרים הרבה רגשות אשם. להורים שחוששים שהם מענישים כל הזמן תאום אחד, שווה לבדוק אם אותו תאום לא מייצר משברים בכוונה כדי לזכות בתשומת הלב. אם יש חשש כזה, כדאי ליזום ולתת את תשומת הלב באופן חיובי, במקום כל הזמן להעניש. גם מבחינת התאום 'הטוב' כדאי לבדוק האם אין בהתנהגות הזו רצון לרצות את ההורה מתוך חוסר בטחון בקשר איתו. אצל תאומים יש הרבה מאבקים על אהבה ועל המקום שלהם בתוך המשפחה. חשוב מאוד לזכור שהצורך לבדוק גבולות הוא טבעי בהתפתחות והוא בא מתוך המקום של רצון לעצמאות".

אנחנו הרוב כאן!

"לעיתים התאומים יוצרים קואליציה נגד ההורה וזה מחליש את הכוח שלו. קורה שהורה מנסה לשים גבול והקואליציה מתגלגלת מצחוק. במקרה כזה צריך להעצים את הכוח של ההורה בשיטת הפרד ומשול. כאשר הקשר עם ההורים הוא חזק, יהיו פחות קואליציות של התאומים כי הם פונים אחד לשני גם בשביל הכיף, אבל גם כאשר הם מרגישים שהקשר עם ההורים לא מספיק בטוח או לא מספיק זמין.

"כמו כן עלול להיווצר מצב בו אחד התאומים מצטרף לקואליציה של ההורים או אם ההורות לא מספיק מאוחדת מבחינת המטרות, התאומים יכולים להסתנן לפרצות האלו בין ההורים וליצור קואליציה עם אחד מהם נגד השני".

"גם בהצבת גבולות חשוב לדבר לכל תאום באופן ספציפי, אפילו אם זה להגיד כל דבר פעמיים. כשמתייחסים לתאומים כאל חטיבה, החטיבה הזו תלחם בחזרה. חלק מבדיקת הגבולות של תאומים היא האם אני מקבל את אותה התגובה מההורה. כלומר, אם התאום רואה את אחיו מציק לאמא, בהחלט יתכן שהשני יבדוק האם הוא יקבל את אותה ההתייחסות אם גם הוא יציק. שיתוף הפעולה בין ההורים חשוב כאן במיוחד וחשוב לא לוותר, למרות הקושי הכפול.

"יד אחת צריכה כל הזמן לשים את הגבול ומאוד להחזיק אותו והיד השנייה צריכה לתת גם את החוויות הנעימות כדי שהיחסים לא יהיו כל הזמן מלאי כעס וקושי. כמו תמיד בהצבת גבולות, כמה שיותר חוקים ברורים מראש, יהיה קל יותר צריך לתחזק אותם".

"השכבה היא בעיה שכיחה בהצבת גבולות במקרה של תאומים. מגיעים אלי הורים שהתאומים שלהם לא נרדמים לפני אחת עשרה בלילה, שמרגישים שאין להם חיים. הם עייפים מאוד וחווים כעס מאוד גדול. במקרה כזה חשוב כמובן להגדיר את הפעילויות שלפני. סיפור, כיבוי אורות, שינה. הורה יכול להישאר בחדר בשקט ולא לתת לדינמיקה ביניהם, שאינה מאפשרת לישון, להתפתח ולאט לאט לצאת. ניתן גם להשכיב בנפרד ברוטציה, אבל זה פתרון פחות טוב".

ולמי שנמצא שם עכשיו ושואל את עצמו מתי מלחמת הגבולות המתישה הזו הולכת להיגמר (וזה בעצם כל מי שיש לו ילד יחידאי, תאומים או שלישייה) יש ליקיר תשובה מעודדת במיוחד: "אף פעם. זה Issue for life. הרי גם כשהם חוזרים הביתה אחרי הצבא צריך להגדיר במה הם משתתפים, מה מותר ומה אסור. הורים תמיד רוצים פתרון, אבל חשוב להבין שאלו נושאים שלא סתם עולים כל הזמן. זה נובע מצורך פסיכולוגי של הילד ולא ניתן להימנע מזה לגמרי.

"אתה לא יכול לעקוף או לפתור את זה, אבל אתה חייב להתמודד עם זה. אין כאן פתרון פלא. אני אשים גבולות, הילד יבדוק אותם וחוזר חלילה. בסוף יהיה לי ילד מחונך, אבל יהיו מקומות חדשים תמיד ושוב אצטרך להציב שם גבולות. גבולות מגדירים את היחסים בין אנשים והם מגדירים את העצמיות והנפרדות של כל אחד מהגורמים במשפחה. חשוב להבין שהקושי של הילדים לקבל גבולות דורש את היכולות של ההורים להשכין גבולות".