לבנון: מאות אלפים השתתפו בהלוויית פדלאללה
המנהיג הרוחני העליון של חיזבאללה, שהלך לעולמו בתחילת השבוע, הובא למנוחות במסגד חסנין בביירות, בו נהג לשאת את דרשותיו. ההמונים, בהם משלחות מכל רחבי ערב, הלכו אחרי ארונו וקראו קריאות "מוות לישראל, מוות לאמריקה"
מאות אלפי שיעים לבנונים ליוו בצהריים (יום ג') את המנהיג הרוחני העליון של חיזבאללה, השייח מוחמד חוסיין פדלאללה, בדרכו האחרונה. פדלאללה הלך לעולמו בתחילת השבוע בגיל 75 בעקבות שטף דם במוחו. האבלים צעדו אחרי ארונו של המנהיג הדתי ברחובות הדאחיה של ביירות, כשהם לבושי שחורים ומתייפחים. רבים מהם נשאו תמונות של פדלאללה והניפו את אגרופם לאוויר בקריאות "מוות לישראל, מוות לאמריקה".
אנשי דת שיעים נשאו את ארונו של המנהיג הרוחני מביתו בדאחיה, בו העביר את מרבית שנות חייו וממנו החל להקים את רשת מוסדות הצדקה שלו. לאורך מסע ההלוויה חלפו האבלים על-פני תמונות ענק של פדלאללה שניתלו על מבנים גבוהים ומסגדים.
בין היתר, עברו הצועדים סמוך למקום שבו התפוצצה מכונית תופת ב-1985, אשר גרמה למותם של 80 בני אדם. פדלאללה האשים אז את ארה"ב בפיגוע. לבסוף הובא פדאללה אל מסגד חסנין, בו נהג לשאת את דרשותיו, ושם נקבר.
"פדלאללה תמך בנשים ותמיד עמד לצדן. הוא לימד אותנו לא להיכנע לגברים אלא לעמוד לצדם", אמרה מאדן חמזה שהשתתפה בהלוויה. במסע ברחובות ביירות השתתפו גם לבנונים סונים, דרוזים וכן משלחות מכוויית, בחריין, איראן, קטאר, איחוד האמירויות, עיראק.
ארונו של פדלאללה מובל על-ידי ההמונים (צילום: AFP)
"פדלאללה היה כוח מאחד והאמין בקירוב ההשקפות של השיעים והסונים", אמר עומאר אל-קאייסי, סוני המתגורר במרוקו שהגיע במיוחד ללבנון כדי להשתתף בהלוויה. חוסיין טאהר, לבנוני המתגורר בניגריה, אמר כי הוא סבור ש"איש לא יוכל להחליף את פדלאללה כמורה וכמדריך". ארגון חיזבאללה והמטיף השיעי העיראקי מוקטדא א-סאדר הכריזו על שלושה ימי אבל בעקבות מותו של פדלאללה. גם ממשלת לבנון הכריזה על יום אבל, במהלכו יהיו כל משרדי הממשלה סגורים.
פדאללה נולד ב-1935 בעיר השיעי הקדושה נג'ף והיגר ללבנון ב-1966. בדרשת יום השישי האחרונה שלו, שהועברה על-ידי סגנו, הוא גינה את מדיניות ההתנחלות של ישראל וגינה את ארה"ב על-כך שהיא "מעניקה חסות לאויב".
פדלאללה נחשב לאחד מגדולי התומכים במהפכה האיסלאמית שהתרחשה באיראן ב-1979. ישראל עבורו הייתה ביטוי נוסף לקנוניה מערבית, שלטענתו נועדה להביא להשתלטות על העולם הערבי והמוסלמי. את הסכסוך הישראלי-ערבי הוא לא ראה כעימות לאומי, אלא בין שני גושים המתמודדים על השליטה בעולם כולו. זו הייתה הסיבה שחשש כי אם לא תיכרת ותמחק מעל פני האדמה, תתפשט ישראל כלא פחות מסרטן במזרח התיכון.