כמה כשר, ככה מסריח

לאחר זיכויו ממרבית סעיפי האישום, אמר צחי הנגבי ש"מדינת ישראל הרוויחה" וכי "התוצאה היא win-win". האמנם? בחינת פסק הדין מעלה תמונה עגומה ביותר לגבי התנהלותה של המערכת הציבורית בישראל בעבר, בהווה ובעתיד.

אסור לנו לטעות. אין מדובר פה בעניין פרסונאלי. מדובר בעניין עקרוני, בשאלה של שיקולים של ראוי ולא-ראוי אל מול שיקולים חקיקתיים. האם אנחנו חיים בעולם שבו התנהלותם של נבחרי הציבור שלנו נקבעת אך ורק לפי נהלים ותקנים, או שמא הם עדיין רוצים לעשות את הדבר הנכון?

החברה בישראל עוברת בשנים האחרונות תהליך משפטיזציה הולך ומחמיר. הוא מביא אותנו למצב בו אנו שופטים את מעשי הנבחרים אך ורק על פי מבחן הראיות של המשפט הפלילי. אנו מתעלמים לחלוטין מהמבחן הבסיסי ביותר, הפשוט ביותר והנכון ביותר – האם ראוי שנבחר ציבור יתנהג בדרך זו.

ממשפטו של הנגבי עולה תמונה לפיה נורמת המינויים הפוליטיים חצתה מפלגות. כולם עשו את זה. אבל כולם כך נראה גם ידעו שזה לא ראוי. הנגבי בעצמו אמר זאת: "זה נושא מעורפל עשרות בשנים, עד כדי כך שאפשר לומר שהיו מכשולים בפני עיוורים. השרים לאורך השנים לא ממש ידעו כיצד לנהוג".

ולמרות הערפול וחוסר הוודאות, אותם שרים לא מצאו לנכון לפנות ליועץ המשפטי ולשאול את השאלות המתבקשות – מותר? ראוי? הרי אם לא שואלים, תמיד אפשר להגיד בדיעבד שלא ידענו.

אם מתנתקים לרגע מהעניין האישי ובוחנים את סוגיית המינויים הפוליטיים כנושא בפני עצמו, במהרה ניתן להגיע למסקנה ברורה ומתבקשת. העדפת איש כזה או אחר לתפקיד במגזר הציבורי אך ורק בגלל זיקתו הפוליטית, היא פסולה. כל פרשנות אחרת היא ניסיון לתרץ.

ברור לכל שמדובר כאן בפגיעה בעקרון השוויון. פגיעה חמורה לא פחות קיימת גם בסדרי המינהל התקין, שאמורים להגן עלינו, בין היתר, ממקרים מעין אלה. אפשר גם לדבר על פגיעה באיכות השירות הציבורי ובאמון הציבור בעובדי הציבור. ואלו רק חלק מהסיבות לכך שמדובר בהתנהגות פסולה.

לאחר פרסום גזר הדין היו מי שאמרו, שחבל שבית המשפט לא ניצל את ההזדמנות לקבוע נורמות ברורות בכל הנוגע למינויים פוליטיים. אבל חשיבה מסוג זה היא מוטעית ביסודה, שכן היא מניחה שאנו צריכים את עזרת בית המשפט כדי לקבוע מהי התנהגות ראויה ומהי התנהגות פסולה.

האפשרות לקבוע את הנורמות נתונה בידי הציבור הרחב. גם אם בית המשפט לא הרשיע, אנחנו יכולים לעשות זאת. זה הזמן לקבוע את התקדים למען יראו וייראו. להגיד שאנחנו למתנגדים לכך שנבחר ציבור שמודה שנהג באופן פסול והורשע במתן עדות שקר, יישאר במערכת.

בעולם של היום, יש לנו כלים לעשות זאת: קבוצה בפייסבוק שקוראת לנבחרי הציבור לקבל אחריות למעשיהם. פניות אישיות לחברי הכנסת שבחרנו, ובהן אמירה ברורה – איננו תומכים במינויים פוליטיים ובשום התנהגות שמפלה לרעה קבוצות מסוימות באוכלוסיה. וכשיגיע זמן הבחירות נהיה חייבים להוכיח גם בקלפי שאיננו לא רוצים במושחתים, אלא בראויים, אלה שישמרו על האינטרס של כולנו.

אנחנו חייבים לעשות זאת, לא רק כדי שנבחרי הציבור שלנו יבינו שאנו דורשים מהם התנהלות ראויה, גם אם אין תקנה או חוק שנוגעים לה. אנו חייבים לעשות זאת כדי שנבחרי הציבור שלנו יחשבו על "מכשולים" נוספים הניצבים בדרכם כיום ושראוי להתריע בפניהם. אחרת לא נוכל להתלונן כשנקום מחר בבוקר ונגלה את המקבילה החדשה למינויים הפוליטיים.

עו"ד גליה שגיא, מנכ"ל עמותת שקיפות בינ"ל-ישראל (שבי"ל)