אל תשליכני לעת לידה: ביה"ד לעבודה לקח - ונתן

"וכי יגור אתך גֵר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך כי גֵרים הייתם בארץ מצרים..." (ויקרא יט, 33-34) - כך הצטוו בני ישראל בעודם בדרכם לארץ, ולא בכדי. הנטייה להתאנות לזרים ולהפלותם לרעה כנראה מובנית בנפש האדם, ורק הוראה מלמעלה יכולה לרסן אותה.

• השרים אישרו: יוקם בית דין להגירה וזרים
• זרים עד גיל 5 יגורשו: "אח"כ כבר קשה להסתגל"
• המסייעת לזרים פורשת: "המדינה מכבה שריפות"
  

פ' הגיעה לישראל מהפיליפינים ב-1998 ועבדה פה כמטפלת סיעודית על פי אשרה תקפה כל העת. עם השנים התפתח קשר זוגי בינה לבין גבר ישראלי והיא הרתה. עקב הריונה אישר לה רופא שלא לבצע עבודה מאומצת והורה לה לנוח. בשל כך היא הפסיקה לעבוד.

מתברר, שאת מה שניתן היה להבין מפשוטו של הסעיף, בחרה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, חנה טרכטינגוט, שלא להבין ופירשה את הנאמר בו הרחק מלשונו ומכוונתו של הסעיף.

אך זה לא שכנע את השופטת שכתבה כך על האישור הרפואי: "לטעמנו אין באישור זה כדי להוות נסיבה אשר בה ניתן לראות הפסקת עבודה מעל 5 חודשים לפני הלידה כהפסקה בתכוף לפני הלידה. מדובר באישור כללי ביותר אשר לא מפרט כל מגבלה רפואית למעט עצם הריון".

עו"ד יובל הגיש בשמה של פ' ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שהחליט בתבונה וברחמים. את פסק הדין כתבה השופטת רונית רוזנפלד, שלא השאירה מקום לספק איך יש לפרש את הסעיף המרכזי בפרשה זו, ואליה הצטרפו השופטים שמואל צור ואילן איטח, וכן נציגי העובדים והמעבידים היושבים ליד השופטים.

חיזוק לפרשנות זאת מצאה השופטת רוזנפלד בהיסטוריה של חקיקת הסעיף. בדברי ההסבר להצעת החוק שבעקבותיה תוקן סעיף זה בעבר נאמר כך: "אשתו של מי שאינו תושב ישראל זכאית למענק לידה, אם בעלה מועסק בישראל והיא ילדה בישראל. לפיכך, די בכך שבעלה של היולדת שבאה לישראל כדי ללדת כאן, עבד בישראל תקופה קצרה ביותר, כדי לזכותה במענק לידה, הכולל גם הוצאות אשפוז וגם מענק לידה המשולם ישירות ליולדת (ההדגשה שלי - י"א). כדי למנוע מצב זה, מוצע להתנות את הזכאות למענק לידה במקרה האמור, בכך שהעובד היה מועסק בישראל תקופה של 12 חודשים רצופים בתכוף ללידה". בסופו של דבר נקבע כי די בתקופה של 6 חודשים, ונוסח זה קיים עד היום.

ההיזקקות להיסטוריה של החוק היא צעד מתבקש ונחוץ בפרשנות חוקים, ובצדק היפנתה השופטת רוזנפלד את תשומת הלב לדבריו של מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, השופט פרופ' אהרן ברק, שהקדיש ממיטב שנותיו למחקר סוגיית הפרשנות במשפט ומחקרו מצא ביטוי בספר מרכזי בתחום זה. ממנו הובא הציטוט הבא: "חקיקה אינה נעשית בחלל. היא נעשית על רקע מציאות חברתית ומשפטית... מציאות זו מהווה מקור אשר עשוי להצביע על תכלית החקיקה".

ועוד הערה הופנתה בהמשך לכתובתו של בית הדין האזורי לעבודה אשר דחה את תביעתה של פ': "נקודת המוצא הינה אפוא כי עובדת המועסקת בישראל, שילדה בישראל והיא משלמת דמי ביטוח, זכאית למענק לידה ומענק אשפוז אף אם איננה תושבת ישראל. ומכל מקום, ככל שיש טעם וצורך בקביעת תנאי או תנאים נוספים לזכאותה של מי שהיא 'עובדת המועסקת בישראל', על התנאים לבוא לידי ביטוי מפורש בחוק, ואין לקרוא לתוך החוק סייג לזכאות שאין בו. מה עוד שהכלל הוא, כי ככל שיש ספק, יפורש החוק לטובת המבוטח".

הערעור התקבל, והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לפ' - נוסף על מענק לידה ודמי אישפוז - גם את הוצאותיה עקב שכר טרחתו של עורך הדין.