התביעה: קצב ראה בעובדות אובייקטים מיניים

נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, הנאשם באונס, מעשים מגונים והטרדות מיניות, "ראה בנשים הכפופות לו מאגר ממנו הוא בחר את חלקן כאובייקטים מיניים". כך קבעה התביעה במשפטו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב התיר הבוקר (יום ג') לפרסם את סיכומי התביעה וההגנה.  

באשר לעדותו של הנשיא לשעבר קצב בבית המשפט, טענה התביעה שעדותו היה בלתי אותנטית בעליל ועשתה רושם בלתי מהימן בעליל. העדות, כך טענה התביעה, נועדה לסמא את עיני בית המשפט ולהוציא את כל האופציות, לעיתים תוך שימוש בשקרים ממש בלב נקודות המחלוקת.

נטען גם כי קצב זרק רפש והכפיש את כל מי שסבר כי פעל נגדו, ומצא מניע אפל במעשיו של כל אלה. 

התובעת רונית עמיאל טענה בבית המשפט שכאשר קצב מצא את אותן נשים הולמות את עניינו המיני, נהג לנצל את רום משרתו ומעמדו במשרדים בהם כיהן ובמקביל את חובתן של הנשים הללו לשהות במחיצתו ולציית לו במסגרת מילוי תפקידיהן, לצד שאיפתן לבסס את מעמדן המקצועי. קצב, כך נטען, ביצע הכל במטרה לבצע מעשים מיניים באותן כפופות.

"במהלך שהותן עימו, הטריד הנאשם את העובדות מינית וביצע בגופן מעשים בעלי תכלית מינית ברורה, בדרגות חומרה שונות לרבות אינוס. משרותיו הרמות של הנאשם כמו גם הפער העצום שהיה קיים בין מעמדו הרם לבין זה הזוטר של קורבנותיו, בתוך כך היותן נתונות למרותו וחרדות למשרתן, השפיעו מאוד על התנגדותן למעשיו, בשעה שקרו ולאחר מכן". 

התביעה טוענת כי המתלוננות חששו שאם יסרבו, הדבר יוביל לאכזבה שתתורגם לפגיעה במעמדן, וכי חשיפת האירועים תגבה מהן מחיר רגשי כבד ביותר. "כל אלה", כך טוענים בתביעה, "מיתנו את דרכי ההתמודדות של המתלוננות עם מעשיו של קצב וגרמו להן לסרב באופן עדין ומחושב תוך שמירה מוקפדת על כבודו בכל זמן".

קצב לא השתמש בכוח פיזי

עוד נטען כי קצב ידע לנהוג בכל אחד מהמתלוננות בדרך שונה תוך הענקת תשומת לב מודגשת שמכוונת לכבוש את ליבה של מי ששימשה לסיפוק מאוויו המיניים ותוך מתן גיבוי מקצועי בולט לקורבנות בהשוואה לעובדים האחרים.

בתביעה טוענים עוד כי הוא המשיך לקדם את מזימתו מתוך הערכה שיוכל להתגבר על התנגדותן בדרך של המשך תמיכה בהן, שדרוג מעמדן בדרך של "מקורבות לבוס" ומתן גיבוי ייחודי למעשה ידיהן. עוד נטען כי תכלית כל מעשיו נועדה להשיג את הסכמתן למעשים או את השלמתן עם המעשים, וזאת להבדיל מלכפות את עצמו עליהן בכוח ובאיומים מפורשים.

מהראיות עולה כי קצב לא הפיק הנאה מעצם השימוש בכוח, ובדרך כלל לא השתמש בכוח פיזי כדי להשיג את מטרותיו ודי היה במרום משרתו כדי להוציא לפועל את מזימותיו.

ההגנה: עשו דמוניזציה לקצב

ההגנה טענה בבית המשפט כי "הצגתו של הנאשם ככחול הזקן, הדמות המפלצתית מאגדות האחים גרים, שרצח את ששת נשותיו וטמן את גופותיהן במרתף, עולה בקנה אחד עם מגמה גבוהה של התביעה לדמוניזציה של הנאשם. עורכי הדין אביגדור פלדמן וציון אמיר טענו כי כאשר אוזלות הראיות מתחת לרגליה, פונה התביעה לסיפורים מעוררי פלצות.

בהגנה טענו כי הופעלו אילוצים על התביעה להמשיך בתיק עד סופו המר, מבחינתה, ורק לנוכח רקע זה ניתן להבין כיצד שני פרקליטים ותיקים ומכובדים יטענו טענות כפי שטענו בבית המשפט. "על פי תחושתנו, לולא נאלצה התביעה להגיש את כתב האישום בנסיבות שנוצרו, שחלקן מקבל ביטוי בראיון מן הזמן האחרון של הפרקליטה אירית באומהורן, זה מכבר היתה מניחה התביעה את תיק הראיות על שולחנה, סוגרת אותו ומבקשת לחזור בה מהאישום".

כתם: עדות יחימוביץ' ודליפת הנפט במפרץ מכסיקו

ההגנה טענה כי מקנן בליבה ספק האם ניתן לעשות צדק עם קצב בבית המשפט והאם ניתן לשפוט אותו ללא דעה קדומה. "לא נעשה שקר בנפשנו אם לא נגיד כי מכונן בליבנו ספק, ואנו שואלים עצמנו יום יום במהלך המשפט והסיכומים האם בינינו ובין הרכב השופטים הנכבד לא מפריד אוקיינוס של שנאה, דברי בלע שפשטו בכל אמצעי התקשורת וחלקם אף הגיעו לבית המשפט, למשל בדמות עדותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שזיהמה את עדותה של אחת המתלוננות בכתם שאינו פחות בחומרתו מכתם הנפט המתפשט במפרץ מכסיקו".

עם זאת הוסיפו בהגנה, כי "לולא האמינו במערכת בתי המשפט ובכוחה להתעלם מכל הנאמר על הנאשם במשך השנים, היו תולים את נעלי המשפט בארון, מכסים אותן בגלימה". ההגנה מתארת את התובע ניסים מירום כאותו אינקוויזיטור היושב בבית הדין, לבוש בבגדיו הארגמניים,

מספר לנו כי קיימת אקסיומה הנבנית מיצירת איש קש דמיוני של המעליל האופייני. מאקסיומה זו אנו למדים כי כל מה שלא תואם אותה ניתן להסבר, אם ההסבר אינו מצוי בידנו הרי שיימצא בעתיד, או שלא יימצא כלל".

לטענת ההגנה, התביעה נדחקה לעמדה זו המבוססת לא על ראיות, אלא על אמונה פנימית ועל דמות דמיונית של אבטיפוס.

קצב נאשם בשני מעשי אונס ומעשה מגונה בכוח ב-א' ממשרד התיירות וכן בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא. הפרקליטות תיארה בכתב האישום מספר מקרים, באחד מהם נטען כי הוא "נשכב מעל המתלוננת כשהוא אוחז בה, ולמרות ניסיונה להדוף אותו בידיה מעליה, הוא החדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה, תוך שהוא מנסה להרגיעה באומרו 'תירגעי, את תיהני'". הוא נאשם גם בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא ובמעשה מגונה, בהטרדה מינית ובהטרדת עד של ל' מלשכת הנשיא.