למרות ה-ALS: שגית הביאה לעולם תאומות
"תשכחי מלהיות אמא" – זה המשפט שאמר הנוירולוג לשגית דרשנר, ובכך שמט את הקרקע תחת רגליה. אך היא סירבה לוותר על החלום, ולמרות שהיא חולה ב-ALS הביאה לעולם זוג תאומות ע"י פונדקאית. "כעת, עם המתנה הגדולה שקיבלנו, נגיע גם לריפוי של שגית," אומרת אימה ל"ידיעות אחרונות"
על זרועה האחת מונחת גאיה, בתה הרכה בת השבוע. על כתפה האחרת מתערסלת אוריה, התאומה הזהה שלה. שגית דרשנר מייחלת לאמץ אותן אל לבה לאחר שנים ארוכות של תקווה ותשעה חודשים של ציפייה. אך ידיה כמעט מסרבות להיענות לה, ורוב הזמן נותרות שמוטות מתחת לאוצרות הטריים שלה. היא מגייסת כוחות, מאמצת את שרירי צווארה ונושקת בעדינות לפלומה הרכה של בתה, מתקשה להאמין שסוף סוף ולמרות הכל - היא אמא.
חיים בעלה עומד בסמוך ומביט כלא מאמין על שלוש הנשים של חייו. ההתרגשות קורנות מפניו, אך
היא גם מהולה בפחד: הוא ושגית התאהבו כבר בבית הספר והתחתנו לפני 12 שנים. "רצינו ילדים, אבל הייתי אז בשיא הקריירה בעריכת דין. חשבתי לחכות קצת," מספרת שגית בקול חלוש מעט. אחר כך ניסו להיכנס להריון, אך במשך שנים ללא הצלחה. הם פנו לטיפולי הפריה חוץ גופית ובמשך שנתיים עברו יותר מעשרה ניסיונות. אך בשלוש הפעמים שבהן הביציות המופרות נקלטו ברחם, שגית הפילה כבר בשבועות הראשונים.
"כל עולמי אז היה להיכנס להריון ולהיות סוף סוף אמא," שגית נזכרת בתקופה הקשה. "הלכנו לטיפולים פרטיים. לכל הרופאים. בהפלה האחרונה, לפני שש שנים, הרגשתי חלשה מתמיד, אבל אף פעם לא איבדתי תקווה."
הזעזוע: "פתאום הכוחות נעלמו לה"
שגית לא איבדה תקווה גם כשהמצב הפך קשה בהרבה: זמן קצר לאחר אותה הפלה היא נסעה לבקר את אחותה הצעירה, אנבל-לי עבדי, שאז חיה באנגליה. כבר בתחילת הביקור השתיים חשו שמשהו קרה לשגית. "פתאום לא היו לה הכוחות הרגילים," מספרת אחותה. "היא לא יכלה לרוץ ולעלות במדרגות. הרגליים כאילו לא סחבו אותה. פתאום הכוחות נעלמו לה."
שגית עברה סדרת בדיקות אצל כמה רופאים, אך בתחילה לא התגלה ממה היא סובלת. רק אחרי כמה חודשים של אי-ודאות היא הגיעה לנוירולוג, ובפיו הייתה הבשורה הקשה: שגית סובלת מALS- (ניוון שרירים.( הנוירולוג אמר לה שלא נותרו לה עוד הרבה שנים לחיות והוסיף שלוש מילים ששמטו את הקרקע תחת רגליה ומאז לא נמחו מזיכרונה: "תשכחי מלהיות אמא."
מחלת הALS- פוגעת בעצבים המוטוריים שבאמצעותם מפעיל המוח את מרבית השרירים. היא פוגעת בהדרגה בשרירי הגוף, עד שהיא מגיעה לשרירים הבלתי רצוניים, כמו הבליעה והנשימה וכך, לבסוף, מובילה למוות. הרוב המוחלט של הלוקים במחלה הקטלנית חיים רק בין שנתיים לחמש שנים מרגע התפרצות המחלה.
הלא ייאמן: "הנה - זה סוף סוף קורה"!
אבל שגית מתכננת לשבור את הסטטיסטיקות ולא לוותר על החלום. כשהמשפט של הנוירולוג חקוק בראשה היא יצאה ממשרדו ופנתה לחפש ריפוי בטיפולים אלטרנטיביים. "כמו שהיא לוחמנית בתור עו"ד, ככה היא נלחמה על החיים שלה," מספרת אחותה. "מהרגע שאמרו לה שהיא חולה היא לא משתמשת במילה הזו יותר ולא מוכנה לשמוע על המחלה."
מצבה של שגית המשיך להידרדר, והיא החלה לאבד את שיווי המשקל ואת היכולת ללכת ללא עזרה. בין טיפול אלטרנטיבי אחד לאחר, נסיעות למזרח לרופאים ולחיפוש אחר תרופות, שגית וחיים סירבו לוותר על החלום להיות הורים. לפני ארבע שנים נולד בנה הבכור של אחותה, ובינו לבין שגית נוצר קשר מדהים. "הוא היה האישור שלי שאני אהיה אמא טובה," היא צוחקת.
דרשנר. "הן קרויות על שם כל העולם: גאיה היא האדמה, אוריה היא השמיים"
למרות החשש מלגדל ילדים עם המחלה, ומבלי לדבר על הנורא מכל, היא וחיים החליטו שזה הזמן להשתמש בשבע ביציות מופרות שנותרו מוקפאות עוד מלפני המחלה ולהיכנס להריון באמצעות אם פונדקאית. היה זה תהליך קשה. שלוש הפריות של ימש ביציות אצל אם פונדקאית נכשלו. התקווה האחרונה הייתה בשתי הביציות האחרונות. בהפריה האחרונה אחת הביציות לא החזיקה, אך הביצית השנייה התחלקה לשניים.
וכך, כנגד כל הסיכויים ולאחר שנים של ציפייה, התגשם חלומם: בשבוע שעבר ילדה האם הפונדקאית
תאומות זהות ומתוקות, ושגית וחיים בני ה38- הפכו סוף סוף לאבא ואמא. אוריה וגאיה - כך הם החליטו לקרוא להן. "הן קרויות על שם כל העולם: גאיה היא האדמה, אוריה היא השמיים," אומרת שגית. עיניה כחולות ויפות, וכשהיא מחזיקה את בנותיה הטריות היא מתקשה להסתיר את דמעות ההתרגשות. "תמיד רצינו ילדים, וזה אושר גדול להגשים את החלום הזה."
"ביום הלידה הסתכלתי על אחותי ואמרתי לה שאני לא מאמינה שזה באמת קורה. והנה - זה סוף סוף קורה"! מוסיפה שגית. "אני חבה המון תודה לד"ר דוד ישי מבית החולים כרמל. וברור שלאם הפונדקאית, שבלעדיה הילדות שלי לא היו כאן היום."
האם הפונדקאית, סבינה רפאל בת ה,25- אם לילדה בת ארבע, מספרת שהיא מאוד התרגשה להעניק לשגית את החיים החדשים. "זו הייתה המטרה שלי - לתת לזוג הזה משהו שהם לא יכולים," היא מספרה. "הניתוח הקיסרי היה קצת קשה, אבל עשיתי את זה בלב שלם. שמחתי שאני יכולה לתמוך בהם, ואפילו בקצת. הסברתי גם לילדה שלי שהילדים שאצלי בבטן הם לא שלי אלא שלהם, והיא קיבלה את זה יפה מאוד."
התקווה: "נגיע גם לריפוי של שגית"
"כעת, עם המתנה הגדולה שקיבלנו, נגיע גם לריפוי של שגית," אומרת סטלה זהבי, אמה של שגית, ומחבקת את הילדות. ואכן, הגם שאינם מדברים מפורשות על העתיד, שגית וחיים מקווים כעת להצטרף לניסוי שיכול להציל את חייה. בחודשים הקרובים היא צריכה לקבל תשובה אם תוכל להשתתף בניסוי של חברת הביומד הישראלית "בריינסטורם" לטיפול במחלה בתאי גזע בוגרים.
החברה, בבעלות איש העסקים חיים לייבוביץ,' מפתחת פטנט כחול-לבן של אוניברסיטת תל אביב, פרי עבודה מדעית מרובת שנים של פרופ' אלדד מלמד ופרופ' דני אופן. '"
בריינסטורם' מפתחת טיפול ישראלי ראשון מסוגו בעולם למחלות חשוכות מרפא של מערכת העצבים המרכזית באמצעות תאי גזע מבוגרים," מסביר רמי אפרתי, מנכ"ל "בריינסטורם." "אנחנו מקווים להתחיל בקרוב, בכפוף לאישורי משרד הבריאות, בניסויים ראשונים בחולי .ALS כולנו מייחלים ומקווים להביא מזור לשגית וליתר החולים במחלה הנוראית הזו."
לפנייה לכתב/ת 
