הבית בפרבר, הגן בלב העיר

רון בן הארבע והוריו מתגוררים באחת השכונות החדשות והצעירות במרכז הארץ. בתחילת יולי קיבלה המשפחה מכתב מהעירייה על שיבוצו של רון לגן עירוני. נרגשים, הלכו לבדוק היכן ממוקם הגן. לתדהמתם, גילו כי הוא ממוקם בלב העיר, כ-2 ק"מ מהבית. בירור עם השכנים העלה כי זה הכי קרוב שיש. המגרש בשכונה המיועד לגן הילדים עומד ריק, ואין כוונה לבנות במקום גן בשנה הקרובה. העירייה הודיעה בתגובה כי עד ה-1 לספטמבר תציב מבנה יביל בשכונה, המיועד לשימוש הילדים.

הסיפור האחרון שמשך את תשומת הלב הציבורית היה צעקתם של תושבי תשכונת אם המושבות בפתח תקווה, שהוקמה לפני חמש שנים ומאכלסת 2,600 בתי אב - אך הפלא ופלא, חסרים בה מוסדות ציבור. בתי ספר, גני ילדים, טיפות חלב, סניפי דואר ומרכזי קניות טרם הוקמו בשכונה בהיקף שייתן מענה מספק לכל תושביה. אי ההיערכות מוביל את התושבים, ערב שנת הלימודים תשע"א, למצב בו למעלה מ-20 גני ילדים בשכונה שוכנים בתוך קרוואנים, ובבתי הספר אין מקום לאכלס עשר כיתות א' חדשות.

ילד וחצי למשפחה?

אחת הסיבות לפער בין הביקוש למוסדות חינוך להיצע הקיים בשטח היא חוסר ההתאמה בין תקצוב הקמת מבני חינוך שנעשה ברמה השנתית, לבין ההרשמה למוסדות בפועל, שהיא רב שנתית.

סיבה אחרת נעוצה בהסתכלותו של משרד החינוך על הרשות המקומית כעל אזור מחיה אחד, תוך התעלמות מהחלוקה לשכונות. משרד החינוך אינו מתחשב בקרבה למקום המגורים, ומסתפק בכך שיש מקומות פנויים במבני חינוך ברדיוס שלושה ק"מ מהשכונה.

גורם שלישי הינו כשל קריטי בתכנון, שלוקח בחשבון גודל משק בית ממוצע כולל של ילד או ילד וחצי למשפחה - אף שבפועל, בשכונה צעירה ממוצע הילדים למשפחה עולה לרוב על שני ילדים למשפחה.

לעיתים נוצר מצב הפוך, בו יש דווקא צורך בצמצום מבני החינוך, כפי שקרה בנצרת עילית. שם, סוגרת העירייה בשנים האחרונות שירותי חינוך בשל תהליך הזדקנות של העיר כולה. גם מקרים מסוג זה יש לקחת בחשבון כדי לתכנן מראש בחוכמה.

הפתרון מונח לפנינו

אז מה ניתן לעשות? תכנון מקצועי מראש יאפשר לרשות המקומית לדעת אילו החלטות עליה לקבל מבעוד מועד, על מנת להיערך בהתאם לצורכי השיא של תהליכי אכלוס, ולכמות מבני חינוך שצריך להקים, מתי והיכן.

איך עושים זאת? יש כלי פשוט ונוח, שמשום מה לא משתמשים בו, ונקרא "תחזיות אכלוס". התחזיות, המתבססות על נתונים סטטיסטיים וניתוח המצב הקיים, בודקות את פיזור האוכלוסיה בעיר, את גודל משקי הבית, את חתך הגילאים, אזורי פיתוח, פרויקטים מתוכננים ועוד.

על סמך שקלול מושכל של כל הנתונים האלה ניתן לחזות תהליכי אכלוס, לרבות "תחזיות תלמידים" - ומכאן לגזור בקלות יחסית את הצורך בכך וכך מוסדות חינוך. התחזיות מדויקות, ומגיעות לרזולוציה של כמות התלמידים שיתווספו בכל שכבת גיל ובטווחי זמן של חמש שנים קדימה, כשסטיית התקן בדרך כלל פחותה מ-5%.

אז מדוע זה לא נעשה כמעט? ברשויות רבות אין כלל מודעות לנושא התכנון, או שראשי העיריות והפקידות הבכירה עסוקים מדי בניהול השוטף מכדי לחשוב לטווח ארוך. מלבד דוגמאות בודדות, כמו למשל עיריית תל-אביב, אין כיום בישראל רשויות שדואגות לשלב תכנון אסטרטגי באגפי החינוך, וחבל.