יש גבול לחופש העיסוק? משפטנים על אריאל

האם ניתן לפטר את שחקני התיאטרון המסרבים להופיע בהיכל התרבות באריאל? מומחים משפטיים אמרו היום (א') בשיחה עם ynet כי אמנם אפשר להביא את הסוגיה לפתחו של בית המשפט, אך ספק אם זה יקרה. גורמים בענף התיאטרון הביעו ספק לגבי האפשרות של התיאטראות לחייב את אנשיהם להשתתף בהפקות שעולות מעבר לקו הירוק.

מכתב האמנים - הכותרות האחרונות ב-ynet:

• דרור קרן חוזר בו: "לא מאמין בחרמות"
• פבלו רוזנברג: "למה להעניש את תושבי אריאל?"
• בין תל-אביב לאריאל: חברי מועצת העיר חלוקים
• הקאמרי סייג: נציג באריאל - אם השחקנים יסכימו
• השרים נגד חרם האמנים: "מקומם לא בתיאטרון"
  

"זה בוודאי לא עניין פלילי", אמרה בשיחה עם ynet מרים רוזנטל, מומחית למשפט פלילי ופרקליטת מחוז תל אביב לשעבר. "לכאורה, זכותו של אדם לעבוד איפה שהוא רוצה, ובמה שהוא רוצה. זהו חופש העיסוק, ובמסגרת כך הוא יכול להחליט שהוא לא רוצה לעבוד מעבר לקו הירוק. במידה שמדובר בתיאטרון שרק נתמך בצורה ישירה או כעמותה על ידי המדינה, ככזה זכותו לסרב, וזכות המדינה על פי הקריטריונים לא להמשיך לתמוך בו".

מנגד, אמרה רוזנטל, אם מדובר בתיאטרון לאומי, הוא יכול להחליט שלא להעסיק שחקן שאינו מעוניין להופיע במקום מסוים.

"בדיוק כמו שמודד מים, שהוא עובד מדינה, לא יכול להחליט שלא לעשות ביקורת מעבר לקו הירוק", הסבירה.

פרופסור רון שפירא, מומחה למשפט ונשיא המרכז האקדמי פרס, הסביר כי מעבר לתאוריות, הוא אינו מאמין שניתן יהיה להעמיד לדין את האמנים הסרבנים. "לדעתי ההחרמה של התיאטרון באריאל לא מוצדקת, לא מבחינה פוליטית ולא אמנותית, אך אף על-פי כן היא נהנית מחופש הביטוי של השחקנים. לכן אני לא חושב שבית הדין לעבודה צריך לאכוף עליהם להופיע באריאל נגד רצונם ויותר מכך, אני לא חושב שניתן לנקוט נגדם בצעדים כאלה, בשל הגנת חופש הביטוי".

"הפיתרון הוא בהידברות" 

גם פרופסור גיא מונדלק, מומחה למדיניות חברתית, דיני ויחסי עבודה, מאוניברסיטת תל אביב, סבור כי אין כאן סוגיה משפטית. "משפט הוא לא פתרון לסיטואציה, הפתרון הוא בהידברות", אמר ל-ynet. עם זאת, הוא הדגיש כי מדובר בשאלה חוזית: "אם התיאטראות יחליטו בעקבות החלטת השחקנים שלא להופיע, השאלה שתידון היא למה התיאטראות התחייבו כלפי המרכז באריאל, אם בכלל. בדיוק כמו הפרת חוזה של שכר דירה".

באשר למחלוקות אפשריות בין השחקנים הסרבנים לתיאטראות המעסיקים אותם, מסביר מונדלק כי זוהי אותה סוגיה. "מתעוררת השאלה מה החובה של שחקן בתיאטרון - מה רשום לו בחוזה. האם הוא בכלל תלוי חוזה כזה או אחר, האם הוא מועסק לפי הצגה? כאשר גם אם לא כתוב כלום בחוזה - תלוי מה אומרת ההתקשרות בין השחקנים לבין התיאטרון". בענייין זה התשובה אינה אחידה - לחלק מהאמנים חוזה אישי, ולאחרים חוזים קיבוציים, שבכל אחד מהם ההגדרות שונות.

גם כאשר השחקן התחייב להופיע בכל מצב, מסביר הפרופסור כי מתעוררות שאלות נוספות. "האם יכול היה

לסרב להופעה בדנמרק כי נולדה לו בת? האם הדרישה להופיע באריאל היא דרישה חריגה או לא? האם יש פה אירוע חדש שלא היה קיים בזמן חתימת החוזה? כל דיון משפטי יבוא כדי לנסות להבין את מהות ההסכמה בין השחקן לתיאטרון. השאלה היא תוכן ההתקשרות. בכל מצב יהיה למשפט תשובות, אך לדעתי לא נגיע למצב הזה, שכן השאלה היא איננה משפטית".

בינתיים, יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, התייצב היום לצד מתנגדיהם של האמנים הסרבנים. "הופתעתי כי דווקא אומנים שתפקידם להוביל שיח בין ציבורים שונים, החליטו להפר את ערכי הדמוקרטיה ולגזול זכויות טבעיות של בני אדם", כתב למנהלי התיאטראות בארץ. הוא הזכיר כי העיר אריאל הוקמה מתוקף חוק, וכי תושביה זכאים לכל השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה.