לא עובד בשביל בשר ודם

התחושה העיקרית שחשתי בזמן הצפיה אמש בסרט "תפילת הנערות" ניתנת לאפיון כ"תיסכול". לא בשל מעשה האיוולת שבפינוי גוש קטיף. אף לא בשל הרשעות בדרך בה טיפלה המדינה במפונים. תחושתי נבעה מההוכחה החיה בה צפיתי לקלות בה ניתן לסמם את ההמונים.

אלף נערות במצב אקסטטי מוחלט עמדו בבית הכנסת בקטיף וזעקו: "ה' הוא האלוהים". תפילות יהודיות מימים אפלים של פרעות ודמים גויסו לטובת המעמד. "אל מלא רחמים", "אבינו מלכנו", וידוי וצידוק הדין.

לא במרומי מצדה עמדו הבנות מול לגיונות רומי, גם לא על המוקד במגנצא של פרעות תתנ"ו. לא בגטו ורשה שכם לאנילביץ' אף לא בשיירת הדסה. כל סכנה לא נשקפה לחייהן. להיפך, החיילות והשוטרות ניסו בעדינות ובכבוד לשדלן לצאת מבית הכנסת.

זעקות השבר האיומות והאוירה האפוקליפטית לא תאמו בשום דרך את המציאות. אמת, מדובר באירוע קשה, לא פשוט, אך חסר פרופורציה. השימוש בטרמינולוגית "חורבן", "שואה", "גירוש" וכדומה, עושים עוול לאירועים היסטוריים הראויים לצערי לתארים אלו.

לדעתי הבנות שהיו בבית הכנסת בנווה דקלים האמינו באמת ובתמים כי הן נמצאות לפני

אסון כבד. שתפילותיהן אכן תערנה את האל לפעול לטובתן.

הטעייה זו של השכל הישר נובעת מסיבה אחת בלבד. מישהו, בכוונה מראש, החדיר סוס טרויאני לתודעתן התמימה. ה"מישהו" הזה הם הרבנים. הסוס הטרויאני הוא "קדושת הארץ" הנושאת בקרבה את מגיפת הקנאות המשיחית חשוכת המרפא. במהלך כל שנות חינוכן בבתי האולפנה של הציונות הדתית, נשטף היטב מוחן בדטרגנט הגאולה. כל יכולת ביקורתית נמחתה מתודעתן לאחר שנחרשה ונזרעה היטב בזרעי משיחיות.

כעת הגיע זמנם של הרבנים לקצור את הפירות. כחיילות צייתניות, הן אולפו לחשוב כי אכן "היֹה לא תהיה". וכאשר היה, כה עמוק היה גם השבר. איש לא טרח לספר להן שרצונות רבניהן אינם בהכרח תואמים את דרכו של עולם. הן פשוט נוצלו. תומרנו באמצעות מניפולציה דתית-רגשית לשם תעמולה פוליטית גרידא.

האל הרי חובש כיפה סרוגה והוא שותף פעיל במפעלי הציונות הדתית. תפיסה כל כך פשטנית של האלוהים היא חזון נפרץ במדרשות החינוך הדתי. מטרתו: הנעת ההמונים לפעול בהתאם לאינטרסים של קבוצת מנהיגים מצומצמת. לספק להם עצמה.

אך נסתרות דרכי האל. משום מה בחר האחרון להאזין לשוועת לאוהדי מכבי ת"א ולהעניק להם את "נס ז'אלגיריס" רק שנה קודם. כאן מצויה קושיה תיאולוגית אדירה. מדוע העדיף הקב"ה לעזור לדרק שארפ, כמה רסיסי שניה לפני הסיום? מדוע ולא לבנות ההתנתקות?

ובכן לא יד אלוהים סייעה לדרק שארפ ואפילו לא למראדונה. באופן כללי לא כדאי לחכות לרגע האחרון ואז לתבוע מאלוהים נס. "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" אומר יואב בן צרויה לאחיו כשנמצאו במיצר. מסתבר שפעם היו עושים ככל הניתן ואין מבקשים מהאל טובות בדקה ה-91.

הנערות התמימות אינן אשמות, הן תוכנתו לזומביזם משיחי וכך פעלו. הראויים

לכל גנאי הם המחנכים, אותם שהביאו למפגן משיחיות השקר הזה. הם אלו שמכרו את נשמתם לפולטיקאי שקופת שרצים בגודל 40 ק"מ על גבו. הם שהמליכו את האטד למלך. כעת משיצאה ממנו האש, השתמשו בנערות הבוכיות כבחיילי שחמט.

לכן, הורים סרוגים. אתם שולחים את בניכם ובנותיכם אל סוחרי המשיחיות המערפלים את הכרתם בסמי גאולה. אבל ביום הדין אלוהים לא יתייצב לצידכם. מדוע? משום שזה לא תפקידו. מדובר בעוסק פטור שאינו עובד עבור יצורי בשר ודם. לא עבור האוהדים הקנאים של ברזיל, לא עבור הקאמיקזות של הקיסר היפני ואפילו לא בשביל הציונות הדתית.