אני פונה לצלחת שלכם
מיקי חיימוביץ' לא מבקשת מכם שתהפכו לצמחוניים, להפך, היא מבינה ללבכם, בעיקר כשהיא חושבת על שניצל חם וריחני. אבל יום אחד בלי בשר יכול להפוך את העולם כולו למקום שהרבה יותר נעים לגור בו
נתחיל במשפטים שצמחונים תמיד שומעים: "זה מטעמים אידיאולוגיים או מטעמי בריאות?", "איזו מסכנה, זה לא קשה?", "לְמה את הכי מתגעגעת?", "אבל זה רק עוף, זה לא בשר", "מה, לחסה לא כואב כשחותכים אותה?", "אז למה את לובשת בגדי עור?", "לילדים את מבשלת בשר?", ואחרון חביב - "אני גם מרחם על החיות, אבל זה כל כך טעים!"
התרגלתי. אבל עכשיו, אחרי שיצא לאור ספר המתכונים הצמחוניים שתרגמתי יחד עם חברתי תמי גרייניק, "אוכל למחשבה", הצמחונות שלי הופכת לנושא שיחה מרכזי בכל מקום שאליו אני הולכת. גיליתי שעבור אנשים אי אכילת בשר היא כמו סוג של דת שכוללת בתוכה מנעד רחב של גישות. כמו בכל דת יש קיצוניים יותר ופחות, ומעט מדי אהבה ביניהם.
אז אם כבר הנושא על השולחן בואו נבהיר כמה דברים:
אני צמחונית משנת 1991, כמעט 20 שנה. לא, לא קרה משהו מיוחד בשנה הזו, זה היה רצון שהתבשל בי הרבה זמן ובאותה תקופה החלטתי להציב לעצמי אתגרים ולנסות לעמוד בהם. הצמחונות היתה אחד מהם. ההחלטה היתה מהיום להיום ואני חושבת שאני בהחלט יכולה לתת לעצמי ציון לא רע בעמידה באתגר.
הילדים אוכלים בשר (צילום: דן חיימוביץ')
אני צמחונית כי אני לא רוצה לאכול חיות. לא רואה הבדל גדול בין פרות לבין החתולים שיש לי בבית. בשנים האחרונות אני אוכלת לפעמים דגים, וזה לא בלי נקיפות מצפון. זה קשה מאוד, ומאתגר. זה סוג של מאבק יומיומי אבל כבר דרך חיים. ולא, אני לא מסכנה, החיות שאנחנו אוכלים יותר מסכנות.
אני הכי מתגעגעת לשניצל, חם מהמחבת פריך ועסיסי. אין שום תחליף (ניסיתי את כולם) שמתקרב למה שזכור לי כטעם האמיתי. גם ריחות של עוף בגריל ושל בשר על האש מעמידים אותי במבחן לא קל, אבל עד עכשיו עמדתי בו.
אני לא לובשת בגדי עור. למרבה המזל טכניקת יצור בדים דמויי עור השתכללה כל כך בשנים האחרונות שזה נראה כמו עור, אבל זה פלסטיק. גם בתיקים אני תמיד מחפשת תיקי בד או כאלה שעשויים מכאילו עור. הבעיה העיקרית היא נעליים ובעיקר מגפיים בחורף. אותם, אני מודה, אני נועלת. אני תמיד מתרצת את זה לעצמי בכך שמדובר בעור של חיות שממילא כבר מתו. אני יודעת שזה תירוץ קלוש, מה לעשות, גם אני לא מושלמת. על פרוות כמובן אין מה להגיד, חוץ מאיכס.
הילדים שלי אוכלים בשר. הם אפילו אוהבים בשר, זו הבחירה שלהם ואני מכבדת אותה ולא כופה כלום. לכן אני גם מבשלת בשר. הגבול שלי הוא חלקים פנימיים. לא יכולה לגעת בזה ולא לחתוך בשר אדום. אלי, בעלי, ידוע בקרב החברים שלנו בזכות הבשר שהוא מכין. מעולם לא טעמתי ולעולם כנראה לא אוכל להעריך את מה שכולם כל כך אוהבים. לא נורא, הוא אוהב אותי גם ככה.
יש המון תחליפים מצוינים לבשר. מיקי ותמי (צילום: איציק בירן)
צלצולי אזהרה ובקשה
אני לא מהקיצוניים ובטח לא מהמיסיונרים ולכן לא קניתי לכל חברי את הספר המעולה של ג'ונתן ספרן פויר "לאכול בעלי חיים", למרות שנורא רציתי . אבל אם כבר נכנסים לי לצלחת אחרוג ממנהגי ואדבר על שינוי קטנטן שאולי תרצו לאמץ.
כל מי שעבר את הקיץ האחרון מבין שהעולם מקבל צלצולי אזהרה חזקים במיוחד. שנים אנחנו שומעים מומחים מזהירים מההשפעה ההרסנית של פליטת גזי חממה על ההתחממות הגלובלית, שומעים וממשיכים הלאה. כמה מאיתנו עברו לנסוע באופניים? כמה ממחזרים מים, מכינים מזבל קומפוסט, ומתקינים מערכות סולאריות? בודדים, כי זה קשה, דורש משאבים וויתורים, שבמרוץ המטורף של החיים קשה לעשות. אני חושבת שעוצמת הבעיה גורמת לרבים מאיתנו לחוש חסרי אונים.
אבל יש לנו יכולת לעשות שינוי קטן בחיינו, שיכולה להיות לו השפעה משמעותית על הסביבה - יום אחד בשבוע ללא בשר! כבר ידוע וברור שתעשיית הבשר היא מהמזהמות הגדולות ביותר. חוקרים ביפן הגיעו למסקנה שצריכת קילוגרם אחד של בשר בקר משתווה לפליטת פחמן דו חמצני שנגרמת בנסיעה למרחק של 250 ק"מ, קילו אחד! מחקר שנעשה בבריטניה הראה שאם האוכלוסייה תצמצם ביום אחד מדי שבוע את צריכת הבשר, זה שווה לקיצוץ בחצי של שימוש ברכב מזהם! המספרים מדהימים, כל מי שקורא מעט על הנושא מבין את ההשפעה ההרסנית של תעשיית המזון מן החי על הסביבה, ועוד לא אמרנו מילה על האכזריות בתעשיה שמתייחסת לחיות כמו מכונות ליצור מזון.
השינוי הזה תופס תאוצה ויש לו כבר הדים בעולם. בבריטניה זהו פול מקארטני שהשיק את קמפיין "יום שני צמחוני", בבלגיה העיר גנט הפכה לעיר הראשונה בעולם שמקיימת באופן גורף יום צמחוני בשבוע. עכשיו הגיע תורנו וגם התור שלי לחרוג מעט ממנהגי, וכן לנסות להשפיע. אפשר גם בלי בשר, לפחות יום אחד בשבוע. האפשרויות באמת מגוונות (יש עוד הרבה ספרי בישול מצוינים שיצאו לאחרונה) ותמיד בפינה ליד דוכן השווארמה יש גם דוכן פלאפל.
לפנייה לכתב/ת 
