נוודים במונגוליה: החיים והמוות בידי העשב

המראה שנשקף מחלון המטוס היה מדהים. כיוון שהשמש נטתה לשקוע, הקרניים האירו באור זוהר ורך את הקצה העליון של העננים, שנראה כמו קצף של גלים בים העננים. כיוון שטסנו מערבה (מסיאול לאולן בטור, UB) בעקבות השקיעה, היא התארכה. כשנחתנו ב-UB עוד ניתן היה להבחין בקו הרקיע, בחצרות מוקפות גדר עץ גבוהה, ובהן מבנים ואוהלי גֵר.

ב-5.7.2010 יצאתי לדרך עם שלושת הישראלים בג'יפ פורגון (Furgon 4x4), עם הנהג אוּלְצִי (Ulzii), והמדריכה דַפְקָה (Dawka). נסענו מערבה, וככל שהתרחקנו הפך הנוף פראי ויפה. נכנסנו לעומקן של הערבות המוריקות, מישורי עשב ללא עצים, למעט בקרבת נהרות ואגמים.

בנדידה מתמדת

תנאי החיים הקשים בערבות הגדולות של מונגוליה, גוזרים על החיים בהם תנועה מתמדת. הנוודים, כמו חיות הבר, עוקרים ממקומם וממשיכים הלאה בעקבות העשב הצומח.

העשב ואדמת הערבות רווית המים, בקצה אגם תרגן (צילומים: אפרת נקש)

התנועה אחר העשב היא צורך קיומי בסיסי ביותר. הבשר והחלב הם המרכיבים העיקריים בתפריט המונגולי, ובהיעדר עשב - הבהמות לא יכולות להתקיים. את הקיץ, העונה שבה מפשירים השלגים בנקודות הגבוהות יותר, עושים הנוודים בעמקים הגבוהים על מנת לנצל את העשב הרענן שצץ תחת מעטה הקרח המפשיר. את החורפים הם עושים במקומות נמוכים יחסית, בהם יכולים בעלי החיים לבטוש ברגליהם בשכבת שלג דקה יחסית ולמצוא מתחתיה עשב קמל מצהיב.

הקושי המהותי ביותר של יושבי הערבות הנודדים הוא היעדר מחסני מזון. חברה חקלאית היושבת קבע על אדמתה, מייצרת את מזונה בעצמה ומחזיקה מחסנים שיכולים לשמש אותה בעתות משבר ובמהלך שנות בצורת. אולם תנאי החיים של הנוודים לא מאפשרים אגירת מזון, מזג האוויר הקיצוני אינו מאפשר לגדל גידולים, בנוסף לחוק שקבע ג'ינגיס חאן שהחקלאות אסורה, ובהעדרה אין מה לאגור. בשר קשה ביותר לשמר, והנדודים התכופים ממקום למקום מחייבים אותם לקחת איתם רק את ההכרחי לקיומם.

המונגולים מגדירים את עצמם כבעלי חמש בהמות: סוסים, בקר (כולל יאקים), כבשים, עזים וגמלים דו-דבשתיים. המונגולים אינם מגדלים תרנגולות וחזירים.

במהלך היום הנשים חולבות את החיות, מכינות מוצרי חלב, מכינות לֶבֶד, טוות צמר, אוספות עץ או מלקטות צואה יבשה של הבהמות עם קלשון, ואוספות אותו בסל גדול הקשור לגבן. הטיפול בסוסים הוא הזכות של הגברים. ילדים ונערים רועים בדרך כלל את העיזים והכבשים.

לרוב, הילדים רועים את הבקר. ילדה ליד אגם זום

הגֵר המונגולי

כמחצית מתושבי מונגוליה גרים בגֵרים, אוהלים גדולים עגולים (גֵר בפרסית פרושו עגול), מרביתם נוודים אך גם חלק מתושבי הערים מתגוררים בהם (המילה yurt היא מילה טורקית שהגיעה מהרוסים, והמונגולים רגישים לשם ומעדיפים את המילה גֵר).

הגֵר הוא מבנה מעוגל בקוטר של כשישה מטרים, ובחורף קטן יותר כדי לשמור על החום. שלד הגֵר בנוי שבכה הקלועה ממוטות עץ, ובה מקובעת דלת קטנה (כדי למנוע בריחה של חום). במרכז הגג חישוק השעוּן על שני עמודי גג מרכזיים, ועשרות כלונסאות תומכות את החישוק ומונחות על שבכת העץ. השלד מכוסה בלבד העשוי צמר המשמש לבידוד, ועטוי אריג כותנה לבן וגס בחלק החיצוני ובחלק הפנימי. מספר שכבות הבידוד משתנה בין הקיץ לחורף.

במרכז הגֵר נמצא תנור עצים המשמש לחימום ולבישול. באזורים מיוערים משמשים ענפי עצים להסקה, ובערבות גללים מיובשים של בקר וסוסים. עשן מכסיף מיתמר מארובה המזדקרת מתוך גגו של הגֵר. לעיתים יש מבנה עץ קטן לשירותים רחוק מהגֵר, אולם בדרך כלל אין שירותים. בישובים לעיתים יש מקלחת, והיא נמצאת במבנה ייעודי, שלעיתים משמש מספר גֵרים או את כל היישוב.

בתוך גֵר משפחתי (בית-אוהל מונגולי) בעמק אורחון

הרושם הכי חזק שלי ממונגוליה הוא שדלת הגֵר תמיד פתוחה, ואין עליה כל מנעול. כאשר ראו אותנו מתקרבים, מיד נפנו הנוודים להוסיף חומר בעירה לתנור, לבשל תה עם חלב, ולקבל את פנינו בשמחה. המארחים תמיד הציעו כיבוד ומשקה, ותמיד טעמתי, בהתחלה מתוך סקרנות, ואחר כך על מנת לא לפגוע במארחים. כשמצאתי את הגבינה הקשה בלתי אכילה, לקחתי ביס קטן, או לגימה קטנה מתה מומלח, והנחתי את השאר על השולחן.

את האוכל והמשקה המוגשים קיבלתי תמיד ביד ימין. נתתי תמיד בשתי ידיים. לא פסעתי מעל כלי אוכל ובישול שהיו מונחים על הקרקע, כדי לא לפגוע במשפחה המארחת

ב-6.7.10 העמסנו את הציוד על סוס המשא, נפרדנו מאוּלְצִי, ויצאנו בהליכה רגלית עם דַפְקָה ונהג הסוס לעבר הכניסה לפארק הלאומי שמונת האגמים בעמק אורחון (The Naiman Nuur, או Eight Lake National Park, Orkhon Valley).

בלילה נטינו את אוהלינו על שפת אגם השולחן (Shireet Nuur, Table Lake), הממוקם בגובה 2,800 מטרים בקירוב. היה קר מאוד. הזמנתי את דַפְקָה לישון איתי באוהל, והיא התכסתה בדֶל (Del). הדֶל הוא מעיל מונגולי מסורתי. הדֶל מגיע עד לשוקיים, הוא נלבש בצורת מעטפה, עם כפתורים הנרכסים בצד ימין (בשונה מחולצות סיניות הנרכסות בצד שמאל), ורצועת בד ארוכה הנקשרת כחגורה. את הדֶל לובשים גברים ונשים. הדֶל הארוך מחמם בקור של הערבות המונגוליות.

למחרת, אחרי ארוחת הבוקר טיפסנו על אחד ההרים שמעל האגם, ונהנינו מתצפית מרהיבה. פני הקרקע היו מכוסים עשב ירוק ומעוטרים בפרחים מרהיבים בצבעים עזים של כתום, צהוב, כחול, סגול ולבן.

אגם שיריט בפארק הלאומי של שמונת האגמים, עמק אורחון

המרחבים הפתוחים, האוויר הצח, העמקים עטופי מרבדים של פרחים בשלל סוגים וצבעים, היו משכרים. לאורך היום טיפסנו וירדנו בנופים נהדרים, חצינו נהרות וחורשות יפהפיות, חלפנו על פני שלושה אגמים של מים מתוקים, בעומקים שונים ובגודל שונה, ועל פני מספר גֵרים.

אחרי הלילה המקפיא ביקשנו מדַפְקָה לישון בתוך גֵר. דַפְקָה הובילה אותנו לגֵר של משפחת נוודים הנמצא לחופו של אגם הטבור. המשפחה מגדלת יאקים, ואנו כובדנו בגבינת יאק לבנה ועסיסית שטעמה משובח, יוגורט יאק, ואוּרוּם (Urum), שהוא הקרום השמן של חלב שהורתח (מעין חמאה). כל אלה הוגשו עם לחם טרי.

נווד בפארק הלאומי של שמונת האגמים, עמק אורחון

הזוּד: כולם נתונים לחסדי מזג האוויר האכזרי

הזוּד (The Great Zud) הוא כינוי לחורף קר, שבו החיות לא מצליחות להגיע אל החציר מתחת למעטה השלג והקרח, ומתות ברעב. הזוּד הגדול ביותר היה בשנת 1944, שבו מתו 7.5 מליון בהמות במשק החי. גם החורף המונגולי של 1999-2000 היה קר וארוך מאד, ובו מתו 2.4 מליון חיות במשק החי.

החורף האחרון של שנת 2009-2010 היה קשה ביותר, הטמפרטורות צנחו עד למינוס 50 מעלות צלזיוס, ו-4.5 מליון חיות מתו, שהם כ-10 אחוז מאוכלוסית משק החי במונגוליה (בעיתון ישראלי קראתי ש-20 אחוז חיות מתו, למעלה מ-8 מליון). באזורים שונים היתה עוצמת הפגיעה שונה, ובחלקם הגיעה לתמותה של מחצית הבהמות. פגעי הזוּד היו חמורים גם בעקבות הבצורת בקיץ שקדם לו, ב-2009. 47 אחוז מהמונגולים מתקיימים ממשק חי, ונתונים לחסדי מזג האוויר האכזרי.

משיחה עם משפחת הנוודים שבה התארחנו, למדנו שהם איבדו בחורף האחרון 50 אחוז ראשי בקר, יאקים, עיזים וסוסים. הם סיפרו שבשנה הקודמת היו להם 200 ראשים, והשנה נותרו עם מחצית. בעקבות החורף הקשה גם לא היו הרבה המלטות, וכעת הם סובלים ממחסור בחלב, וכל אלה ישפיעו על מזונם בחורף הבא.

המשך המסע: אל הנהר הארוך ביותר במונגוליה

יצאנו לדרך בגשם, עטופים בציוד מתאים. הדרך עברה במקומות הנמוכים בביצות טובעניות, ואחר כך טיפסה על אחת השלוחות. בירידה צפונה נכנסנו ליער מחטניים, ויצאנו לעבר עמק נהר האורחון (Orkhon) אותו שטפה השמש. בעמק גרות משפחות רבות, וגֵרים לבנים מנקדים את הנוף הפתוח. כרי העשב מלאים בסוסים, יאקים, פרות ועיזים. אוּלְצִי שהגיע לקראתנו עם הפורגון אסף אותנו, ובלילה ישנו בגֵר משפחתי על גדות הנהר הגבוהות.

ביום הרביעי והאחרון למסע הרגלי, הלכנו לאורך נהר האורחון. נהר האורחון הוא הנהר הארוך ביותר במונגוליה, ואורכו 1,200 קילומטרים. מוצאו מהרי החנגאי (Khangai), והוא נשפך לימת בייקל שברוסיה. המשכנו צפונה לאורכו של הנהר עד למפל האדום (Orkhon Khürkhree).

מפל אורחון השוצף. אורכו של הנהר ממנו הוא נשפך כ-1,200 ק"מ

הדרך צפונה היתה משובשת מאוד, מלאת מהמורות, קיפצנו על המושבים, ובני מעיינו התהפכו. הגענו לצֵנְחַר בשעת הערב. את עייפות המסע והתכווצות השרירים והגוף הפגנו בטבילה מענגת במעיינות החמים של צֵנְחַר. מעיינות תרמו-מינרלים אלה בוקעים ממעבה האדמה בחום של 82 מעלות ומשם מוזרמים המים בצינורות אל בריכות טבילה. השלמתי את החוויה במקלחת חמה, לאחר ארבעה ימים ללא מקלחת.

• אפרת נקש היא מאמנת אישית וצלמת. לאתר צילום הטבע שלה