ההוצאה הממוצעת: 13 אלף שקל לחודש. למה?
על פי נתוני הלמ"ס, הפער בין ההכנסה הממוצעת למשפחה לבין ההוצאה הממוצעת, עומד על כ-2000 שקל לחודש לטובת ההוצאות. הפער הזה עשוי למוטט משפחות. מלבד האחריות האישית של כל משפחה, צריכים גם המדינה וגם המגזר העסקי לסייע לציבור
השבוע פרסמה הלמ"ס ממצאים של סקר הוצאות משקי הבית לשנת 2009. השורה התחתונה של הסקר היא שבשנה שעברה הייתה ההוצאה הממוצעת למשקי הבית בישראל 13,009 שקל, עלייה ריאלית של 2% לעומת השנה שקדמה לה.
הנתונים הביאו כמה כלי תקשורת לחגוג, כאילו יצאנו מהמיתון והתגברנו על המשבר הכלכלי, שהרי אם ההוצאות גדלו, סימן שיש צמיחה וכו'.
חשוב לכן, לקרוא נכון את הסקר וגם ללמוד ממנו על נקודות התורפה של המשק הישראלי, כדי לחזקן ולקדם את פני הרעות הכלכליות הבאות.
פער של 24 אלף שקל בשנה
ראשית, יש להבין מה מלמד אותנו המספר 13,009 שקל. מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הגבוהים בעולם ביחס לפערי השכר, ועל פי נתוני אותו סקר, ההוצאה בחמישון העליון הייתה 20,335 שקל בעוד שבחמישון התחתון ההוצאה הייתה 7,634 שקל. הנה, רק הפער הזה לבדו מלמד עד כמה הנתון הממוצע מוטעה ואינו משקף באמת את המציאות החברתית.
לבד מעצם החישוב הבעייתי והשלכותיו, חסר נתון נוסף משמעותי במשוואה, והוא נתוני ההכנסות (נטו) של משקי הבית.
נתונים לשנת 2009 טרם פורסמו, אבל אפשר בהחלט להסתמך על אלו של 2008, שכן הפער זניח. ובכן ההכנסה הממוצעת למשפחה ב-2008 הייתה 10,965 שקל.
חשוב להדגיש שגם כאן חישוב ההכנסה הממוצעת הוא בעייתי מאוד, בשל פערי השכר הענקיים בישראל, אבל גם אם נתייחס לממוצע ההכנסות הזה כאל נתון אמיתי, נחשף לעינינו פער של כ-2000 שקל לחודש, בין ההוצאות להכנסות במשפחה ישראלית ממוצעת, פער שעשוי להצטבר לסכום של למעלה מ-24 אלף שקל לשנה.
הפער הזה צריך להדאיג מאוד את כל מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות הכלכלית. פער כזה כל שנה, הוא הסכנה הגדולה ביותר ליציבות משקי הבית וממילא למשק הישראלי כולו, משום שהוא יוצר בור ענק בתקציב המשפחה.
הדרכה והענקת כלים פשוטים
גם פער שנראה קטן, "בסה"כ 2000 שקל בחודש", הוא מסוכן ביותר בהיותו קבוע, ובטווח זמנים לא ארוך, עשוי להביא משפחות לפשיטת רגל, איבוד הדירות שבבעלותן וצרות נוספות כמו פגיעה ביציבות התא המשפחתי ודרדור המשפחה לעברי פי-פחת.
אז מה עושים? ראשית, חייבים להיות מודעים לבעיה הלאומית הזאת. אסור לחכות למשברים הבאים. כלכלות גדולות בעולם החלו את קריסתן מקריסת משקי הבית הפרטיים. כך היה גם במשבר הסב-פריים והאשראי שפגע בתחילה במשקי הבית, אבל מהר מאוד הדרדר למשבר לאומי ועולמי.
ביחס למשבר בארה"ב צוין בצדק חלקם השערורייתי של הבנקים למשכנתאות, אבל פחות התייחסו לחוסר האחריות של משקי הבית עצמם שלקחו הלוואות מבלי להבין את משמעותן והשלכותיהן.
כפי שהסכנה מתחילה במשקי הבית וממנה לכלכלה הלאומית, כך גם הפתרון מתחיל במשפחות.
יש לחדד את האחריות האישית של כל משפחה באמצעות הדרכה והענקת כלים פשוטים ויעילים לשליטה בתקציב המשפחתי ובאיזון השוטף בין ההוצאות וההכנסות, ממש כפי שעושים בתוכניות הבראה למפעלים כושלים.
כל משפחה היא מפעל קטן, משק זעיר הפועל לפי אותם עקרונות של הגופים הגדולים.
להכריז על פרוייקט לאומי
מודעות קבועה לתקציב המשפחתי, מתן ידע בסיסי בהתנהלות מול הבנקים, חברות האשראי, גופי התקשורת הגדולים, העיריות (ארנונה ומים) ומוסדות השלטון (חינוך, ביטוח לאומי ועוד) – כל אלה עשויים להקטין באופן משמעותי עד כדי ביטול הפער המסוכן בין ההוצאות להכנסות במשקי הבית.
נוסף על כך, יש להרחיב את המודעות לצרכנות נבונה – השוואת מחירים, קנייה מושכלת המותאמת ליכולת לצרכים השונים ועוד.
במקביל, מודעות כלכלית כזאת מלמדת על צורך בהגדלת הכנסה כשצריך, ופעולות פיננסיות נוספות.
הדברים האלה נוסו בהצלחה אצל אלפי משפחות שעברו הדרכה וליווי במשך כשנה והיום מנהלות משקי בית יציבים ובריאים.
אבל אנחנו מדברים על מאות אלפי משפחות כאלו – ולשם כך צריך להכריז על פרויקט לאומי להדרכת משקי הבית בישראל.
בפרויקט כזה צריכים כולם להיות מעורבים: הממשלה, המגזר העסקי והבנקים (למשל, הבנק יכול לבוא לקראת נישומים, אם הם מצטרפים לתוכנית הדרכה והבראה כזאת וכו').
אולם יותר מכול, צריכה כל משפחה ומשפחה לגלות אחריות כלפי גורלה ולראות בכך יעד פרטי שלה במחיקת הפער הבלתי-אפשרי בין ההוצאות להכנסות בדרך לאיזון התקציב המשפחתי.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "פעמונים "
לפנייה לכתב/ת 
