איך להתמודד עם שכן שמאכיל את חתולי הרחוב

חתולי הרחוב הם חלק בלתי נפרד מנוף הסביבה האנושית - אנו פוגשים אותם ליד פחי אשפה, גני ילדים, ברחוב ובעצם בכל מקום. ברבים מהבתים המשותפים הם אף קנו להם מעמד כשל "דיירי משנה" - הם סועדים שם את ליבם ומנעימים את זמנם, ישנים, משחקים ואף ממליטים.

יש כאלה שרואים בהאכלת החתולים בבניין, סמל לאנושיות וחמלה, ביטוי טהור של דאגה תמימה לשלומם של חסרי הישע. מצד שני, יש כאלה שרואים בזה מטרד, מפגע תברואתי, ומוקד של לכלוך, צחנה, מחלות ויללות, במיוחד בתקופת הייחום.

מדובר בסוגיה שמעוררת שאלות מוסריות, בריאותיות ואף כלכליות, ומצביעה על קונפליקט עמוק: כבוד האדם וקניינו, או כבוד החתול?

חירות הפרט מול זכויות קנייניות

שאלות אלו טרם באו על פתרונן בחקיקה והן מוסדרות באופן נקודתי באמצעות בתי המשפט. כך למשל, בית משפט השלום בחיפה דן בסוגייה במסגרת תביעה שהוגשה נגד בעלת דירה בבית משותף, שנהגה להאכיל כ-20 חתולים בחצר ביתה באופן יומיומי.

התובע, בעל דירה בבית המשותף, התלונן על שהחתולים מטילים את צרכיהם בחצר המשותפת, גורמים ללכלוך ולריחות לא נעימים, ומשמיעים יללות ייחום. בנוסף הוא טען, כי הוא נמנע מלפתוח את תריס המרפסת מחשש שהחתולים יקפצו ויכנסו לביתו, כפי שכבר קרה בעבר.

התובע טען כי ביקש מספר פעמים מהנתבעת להעתיק את מקום האכלת החתולים, אך ללא הועיל. לפיכך הוא הגיש תביעה בבקשה למתן צו מניעה כנגד השכנה, על מנת שתמנע מלהאכיל את החתולים ברחבי החצר המהווה רכוש משותף.

הנתבעת טענה כי חתולי הרחוב באים לאכול ונעלמים לאחר 5-10 דקות, כי האיסור להאכיל חתולים בתחומי הרכוש המשותף פוגע בזכות קנינה, וכי מדובר בשימוש סביר. עוד היא טענה, כי זכותה להאכיל בעלי חיים מתבססת גם על חוק יסוד חופש העיסוק ועל חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

על כף המאזניים עמדו החירות והצורך של אותה אישה לדאוג לרווחת החיות וכן כבודם של החתולים הסמוכים על שולחנה מצד אחד, ומהצד השני עמדה זכותו של השכן להשתמש ללא חשש וללא הפרעה בקניינו.

נאסרה האכלה בחצר המשותפת

בבואו לדון במקרים כגון אלו, בית המשפט בוחן 3 סוגיות משפטיות:

1. האם הצדדים עושים שימוש סביר במקרקעין המשותפים כאמור בסעיף 31(א) לחוק המקרקעין? ההנאה שבעל דירה רשאי להפיק מזכותו ברכוש המשותף נקבעת על פי חוק המקרקעין, תקנון הבית המשותף וההחלטות של האסיפה הכללית והנציגות.

באין הוראות מפורשות בדבר השימוש המותר ברכוש המשותף על ידי בעל דירה, הוא רשאי להשתמש בו שימוש שהוא טבעי לו ובלבד שלא ימנע שימוש כזה מבעלי הדירות האחרות בבנין.

2. האם המצב הנדון עולה כדי מטרד ליחיד? על פי סעיף 44 לפקודת הנזיקין, מטרד ליחידהוא כאשר אדם מתנהג בעצמו, מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים על ידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם.

בסוגיה כיצד נמדדת הפרעה העולה לכדי מטרד, קבע בית המשפט העליון כי ההפרעה חייבת להיות ממשית, מוחשית ולא קלת ערך, מהותית וחולפת.

3. מאזן הנוחות - הפסיקה המודרנית מאמצת את עקרון האיזונים. בעניין זה העמיד בית המשפט מצד אחד את השימוש הבלתי סביר במקרקעין, את המטרד הנובע מהתנהגות הנתבעת ואת הצורך האנושי ברווחה, ומהצד השני את החובה להגן על בעלי החיים ואת הצורך הנפשי שיש לנתבעת להאכיל חתולים.

לאחר שבחן את 3 הסוגיות הללו וכן את הראיות שהונחו בפניו, קבע בית המשפט כי במקרה זה - ידו של התובע על העליונה. בית המשפט פסק כי פעולת האישה אינה בבחינת שימוש סביר במקרקעין ופוגמת בזכות ההנאה של התובע מהם. עוד נפסק, כי מנהגה של האישה מהווה מטרד ליחיד כהגדרתו בפקודת הנזיקין.

בהתייחס למאזן הנוחות נקבע, כי נקודת האיזון בין מכלול האינטרסים מחייבת לאפשר את המשך האכלת החתולים, בתנאי שזו תתבצע מחוץ לתחומי החצר המשותפת. התוצאה הייתה צו מניעה, שאסר על הנתבעת להאכיל את החתולים במתחם הבית המשותף, לרבות על גדר הבטון הסובבת אותה, וכן במרחק של מטר מגדר הבטון כלפי חוץ (תא 015908/04 -כבוד השופטת ר. למלשטריך-לטר).

התכלית חשובה - אך לא תמיד ידה על העליונה

הנתבעת לא ויתרה - היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי אך הוא נדחה. בהמשך היא הגישה ערעור גם לבית משפט העליון, אך הוא שאימץ את פסק הדין והשאיר את צו המניעה על כנו. בפסק הדין נקבע, כי "יש לציין מה רבה חשיבותה של הדאגה הכנה לצרכיהם של בעלי חיים חסרי ישע אלה, ומה נעלה תכלית זו.

"התנהגות ראויה זו כל כולה גילוי מבורך של חמלה וחיבה, החושף בפנינו את צדו האנושי של האדם, עליו מוטלת החובה לנהוג ברחמים כלפי כל בריה באשר היא, קטנה כגדולה, בבחינת "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה 9).

"בית משפט זה כבר העלה על נס לא אחת את הצורך להגן על בעלי החיים, לגביו נאמר כי הוא "מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית ערכית ותועלתית כאחד בדבר הצורך והחובה להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו... וכי "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי החיים.

"יחד עם זאת, חשובה תכלית זו ככל שתהא, אין לומר כי ידה תהא תמיד על העליונה כאשר בצידן השני של כפות המאזניים מונחת רווחתו של אדם ויכולתו ליהנות מקניינו. במקרה דנן, בעוד למשיב אין בנמצא חלופה לסביבת בית נקיה ושקטה - זכות המגיעה לכל דייר, למשיבה ישנה אפשרות להאכיל את החתולים בנקודה חלופית, אשר אינה מסוכנת ואשר אינה נמצאת בשטחו של אדם אחר".

הרשות המקומית יכולה לסייע

הרשויות המקומית מצידן, יכולות לפתור את הבעייה ולפעול להקמת נקודות האכלה מסודרות ברחבי העיר. פעולה מעין זו, נושאת עמה מסר חינוכי בדבר חשיבות הדאגה לבעלי חיים, תוך שמירה על נקיון פני העיר.

אך עד שהרשויות ירימו את הכפפה, אפשר לבצע פעולות פשוטות במסגרת הבית המשותף, שיאפשרו למנוע סכסוכים משפטיים וינעימו את יחסי השכנות.

כך למשל, אפשר לכנס אסיפת דיירים ולהחליט יחדיו על מקום מוסכם להאכלת חתולים בשעות מוסכמות, תוך הקפדה על מתן אוכל יבש וניקיון שוטף של האזור, באופן שלא יהווה מטרד לשכנים.

עורך דין אופיר מילר הינו שותף בכיר במשרד עורכי דין מילר ושות'. הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי אלא כללית בלבד. בכל הליך משפטי או אחר מומלץ לפנות לעו"ד להתייעצות ולהמשך הטיפול.