סיכום ההפסד לליון: גוטמן יבוא על שכרו?

770 דקות אחרי שברוך דגו ניצל בהצלחה פנדל מפוקפק לזכות מכבי תל אביב, הגיע הווארד ווב וסייע ליריבה העירונית הפועל לשבור את "הנאחס הישראלי" בליגת האלופות בצורה דומה.

אם בפעם האחרונה שהשופט האנגלי שרק לפנדל דומה - ביורו 2008 בתוספת הזמן של המשחק בין המארחת אוסטריה לפולין - הוא קיבל איומים על חייו, הפעם ליון לא ממש תטריד אותו, בעיקר הודות למתנות שקיבלה מהגנת האדומים.

גם את ה-3:1 אמש אפשר לדרג בקטגוריית "ההפסדים המכובדים", אך כנראה שניאלץ להשלים עם העובדה שלמרות הציפיות הגבוהות, גם האדומים עדיין לא שייכים לליגה של הגדולות.

בעונה שעברה התגאו שם ובצדק בהופעות בליגה האירופית, אבל דומה שכבר אחרי שני מחזורים מבינים שם שהצ'מפיונס זו רמה אחרת לגמרי.

ליון, למרות המשבר שפקד אותה מאז תחילת העונה בליגה הצרפתית, הגיעה לבלומפילד והראתה עד כמה העבודה עוד מרובה. היא שלטה ב-52 אחוז מדקות המשחק והראתה אלגנטיות מהי עם דיוק ב-83 אחוז מהמסירות שיצאו מהרגליים של שחקניה. לא השתכנעתם בעליונותה? היא גם איימה על השער לא פחות מ-20 פעם.

ליון חוגגת בבלומפילד. 20 איומים על השער האדום (צילום: אלי אלגרט)

מהעבר השני, צדק גוטמן באומרו בסיום שאפשר להיות מרוצים מהיכולת של חניכיו במחצית השנייה. אחרי שב-45 הדקות הראשונות העליונות הצרפתית הורגשה בכל הפרמטרים,

הפועל הצליחה להשתלט על מרכז המגרש, להחזיק בכדור יותר (42 אחוז במחצית הראשונה, 54 בשנייה) וגם לגרום ליריבתה למסור 100 כדורים פחות מאשר במחצית הראשונה (337 מסירות לפני ההפסקה, רק 229 אחרי החזרה מחדרי ההלבשה).

אפשר גם להתנחם בשיפור של האלופה הישראלית בכל הנוגע לאחוז הדיוק במסירות (79 אחוז אמש לעומת 76 מול בנפיקה). מי שממשיך להתקשות למצוא את חבריו לקבוצה הוא איתי שכטר (50 אחוז דיוק מול בנפיקה, 46 אחוז אתמול), שלרגע אחד - בנגיעת היד המטופשת - הזכיר לנו את אותו שחקן שכונתי שהכרנו בעבר וכל כך נהנינו לשכוח.

איתי שכטר. הזכיר ימים לא נעימים מהעבר (צילום: אלי אלגרט)

גם בכל הנוגע למרחקים שהאדומים כיסו חל שיפור, כאשר הפעם הם רצו 107.426 ק"מ, שני קילומטרים יותר מאשר בפורטוגל. דדי בן דיין, שגם לפני שבועיים רשם נתונים נאים,

היה אמש השחקן שרץ הכי הרבה בהפועל עם 10.750 ק"מ, כשערן זהבי, ששוב היה זה שגמע הכי הרבה קילומטרים עד שיצא בדקה ה-59, נושל מהפסגה בעקבות כך.

מה שיכול להטריד את גוטמן היא הופעה בינונית נוספת של רומן רוקי. הקשר הצרפתי אמנם דייק ב-80 אחוז מ-49 נסיונות המסירה שלו, אבל שיחק בעיקר לרוחב וכנראה לא מסוגל למלא את התפקיד של הקשר האמצעי שמסייע להעביר את מרכז הכובד למגרש של היריבה.

מישהו מופתע שהוא חגג מול האקסית? איברהימוביץ' (צילום: AP)

אגב, מעניין אם הגולאסו של מישל באסטוס היה נכנס אם לא היה פוגע בגבו של רוקי, לפני שטס לרשת הגבוהה של אניימה.

שלוש קטנות לסיום

13 מ-11. אין ספק שהמחזור השני בצ'מפיונס עמד בסימן הקצב האסטרונומי בו ניגשו שחקנים לנקודה הלבנה. לא פחות מ-13 (!!!) פנדלים נשרקו ב-16 המשחקים, כולל שלושה לטובת טוטנהאם ב-1:4 מעורר המחלוקת על טוונטה.

ארסנל בבלגרד. מזל שרואים את הצהוב בחושך (צילום: רויטרס)

אין סנטימנטים. בשנים האחרונות התקבעה מסורת אצל לא מעט שחקנים ברחבי העולם, בה הם לא חוגגים מול קבוצות בהן גדלו או כאלו שהיו להם אבן דרך בקריירה.

מישהו מופתע שזלאטן איברהימוביץ', שכבש במדי מילאן מול האקסית אייאקס, הוא לא אחד מהם?!

אווירה מחשמלת בבלגרד. עוד לפני העלייה לכר הדשא בניצחון 1:3 על פרטיזן, הפסקת חשמל באצטדיון בבירת סרביה אילצה את שחקני ארסנל לגשש באפילה כדי לגלות היכן מונחות חולצותיהם. מזל שהפעם נבחרה למשחק החוץ התלבושת הצהובה של התותחנים ולא הכהה הרגילה.