איום הגירוש: "מאות ילדים לא יוצאים מהבית"

יחידת עוז עדיין לא פתחה במבצע הגירוש, שניים משרי הממשלה הבכירים קראו לדון שוב בהחלטת הממשלה - אבל העובדים הזרים לא לקחו סיכון, ורבים מהם נשארו עם ילדיהם בבית. על פי ההערכות, כשליש מילדי הזרים, שאינם עומדים בקריטריון של הגיל ומועמדים לגירוש עם הוריהם, לא הגיעו אתמול (יום א') בבוקר לגנים. עם זאת, מבדיקת ynet עולה כי ברשות ההגירה לא התקבלה במהלך היום אף בקשה לסיוע בעזיבה מרצון.

היום הראשון של "אחרי החגים", המועד המתוכנן לתחילת גירושם של ילדי הזרים שאינם עומדים בקריטריונים, הגיע - ולא מעט מההורים המפוחדים בחרו לא לסכן את בניהם. הם העדיפו להישאר איתם בבית, אך מאידך גם לא פנו בבקשה לעזוב את הארץ. מאז פרסום החלטת הממשלה לגרש כ-400 מילדי הזרים, רק כ-20 בקשות כאלה התקבלו במרכז לסיוע ומידע לקהילת הזרים (מסיל"ה).

תמר שוורץ, מנהלת מסיל"ה, סיפרה כי האירגון אותו היא מנהלת נמצא בקשר עם 50 גני ילדים, אליהם מגיעים כאלף ילדים עד גיל 6. "יש גנים שאליהם לא הגיעו כלל, יש גנים שהיו מלאים ויש גנים שחצי מהילדים הגיעו אליהם", תיארה את היום הראשון אחרי חגי תשרי.

ההורים בבית, הילדים בלחץ: "מתחבאים ומרטיבים"

"מאז פרסום ההחלטה אנחנו משקיעים בהסברה ואתמול היו הרבה משפחות שהחליטו פשוט לא לצאת מהבית, לכן כמה מאות ילדים לא הגיעו", סיפרה שוורץ. "הקהילה במתח גדול, ההורים מדווחים על ילדים שמתחבאים ומרטיבים. עצם זה שההורים לא יוצאים מהבית, מלחיץ את הילדים עוד יותר".

גינת לוינסקי בתל-אביב. ריקה יחסית ליום חול (צילום: עופר עמרם)

רובי, שהגיעה לארץ מהפיליפינים, מנהלת את אחד מהצהרונים. אף אחד מ-45 ילדיה לא בא אתמול בבוקר לגן. "מהבוקר אני עם תחושות מאוד קשות, אף אחד לא הגיע, דיברתי עם ההורים ועם אמרו לי שהם מפחדים לצאת, מפחדים שיתפסו אותם. יש לי ילדה בת 7 ואנחנו נקבל מעמד חוקי, אבל הלב שלי כואב. יש לבת שלי הרבה חברים שיגורשו וגם לי יש חברות שהגיעו איתי, ויחד גידלנו את הילדים שלנו. וכשיו לא בטוח שהן יישארו איתנו כאן בארץ".

אחת האמהות שהחליטה שלא להביא את בנה בן ה-4 לצהרון של רובי אמרה ל-ynet כי למרות הפחד, היא לא מתכוונת לחזור לפיליפינים. "בצהריים יצאתי מהעבודה, לקחתי את הבן שלי ורצנו הביתה. גם אני לא רציתי ללכת לצהרון של רובי, כי פחדתי שיתפסו אותי", סיפרה האם.

העתיד מבחינתה לוט בערפל. "אנחנו בינתיים נישאר בבית, אבל אי אפשר להישאר ככה הרבה זמן, כי צריך לעבוד. אין לי תוכניות להישאר בארץ לכל החיים, אבל אין לי בפיליפינים אף אחד שאני יכולה להשאיר אצלו את הילד שלי, כדי לנסוע שוב לעבוד במדינה כלשהי. אני רוצה שיהיה לו עתיד טוב. הבן שלי לא ממש יודע מה קורה ולא יודע בכלל מה זה פיליפינים, הוא גם לא מדבר את השפה. אני מקווה שאם הוא יגדל כאן, אני גם אחסוך יותר כסף - וגם יהיה לי יותר קל להסביר לו", אמרה.

"אם אתנהג יפה, לא יגרשו את אמא"

קארן טל, מנהלת בית הספר רוגוזין בתל אביב, דיווחה כי שלושה ילדים לא הגיעו לבית הספר בגלל החשש שייתפסו ויגורשו. הצוות החינוכי ניסה ליצור אווירה

שגרתית, אך לדבריה, ניתן היה לחוש את המתח באוויר. אמהות הגיעו למשרדה וביקשו שלא לתת לפקחים להיכנס. "תשמרו על הילדים", ביקשו ממנה - וגם התלמידים המודאגים שאלו אותה מה יעלה בגורלם.

"ההורים שואלים עד כמה בית הספר זה מקום מוגן עבור ילדיהם, והילדים מביעים בשיחות איתנו הרבה תסכול", סיפרה המנהלת. "עם הילדים הקטנים זה עוד יותר קשה. לשמוע ילד קטן אומר 'אולי אם אתנהג יפה, לא יגרשו את אמא', זה בגדר בלתי אפשרי. מדובר בחוויה מאוד מטלטלת וקשה. בבוקר, כשנסעתי לבית הספר, חשתי פיק ברכיים ואני אדם מבוגר. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה חשים הילדים".