בן הזוג שנושל: זה לא היה סטוץ. סעדתי אותו

"תארו לכם שאתם נמצאים במערכת יחסים עם מישהו יותר מ-20 שנה, ובא מישהו ואומר: אני לא מאמין בזוגיות שלכם. זה כואב". ש', בן 47, שעתר לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בבקשה לקבל מזונות מעזבונו של מאהבו, איש אקדמיה מוכר עמו ניהל רומן ממושך, מאוכזב מהכרעת השופט נגדו. אולם יותר מכל כואבים לו נימוקיו של השופט, שקבע כי הקשר בין השניים אינו מוגדר כזה של ידועים בציבור - משום שאינם גבר ואשה.

"אנשים באו והעידו על טיב מערכת היחסים שלנו, אבל השופט בעצם ביטל אותה, הוא פשוט מחק לי את החיים", סיפר ל-ynet. "אני לא הייתי תובע אם היו מכבדים את רצונו של מ' - הוא רצה לדאוג לי".

בפסיקה של השופט ישעיהו טישלר הוא לא התייחס בהרחבה לטיב מערכת היחסים של השניים, אך הסכים להודות כי הייתה קיימת אינטימיות בין ש' לאיש האקדמיה. אולם מעיון בעדויות

מכריהם של השניים, עולה כי מעבר לכך - שררה ביניהם מערכת יחסים הדוקה מאוד. בין היתר, הם נסעו יחדיו לטיול שורשים לחו"ל, בילו בבתי קפה ובדירות האחד של השני, חגג יחדיו את מועדי ישראל והיו נאמנים אחד לשני.

"הכרתי אותו בגיל די צעיר", סיפר ש', "במפגש להומואים ולסביות כשהייתי בן 17 וחצי. והרי כולם יודעים איך זה היה להיות אז הומוסקסואל, לפני יותר מ-20 שנה. הוא היה האדם הראשון שנתן לי להרגיש הכי חופשי עם הנטיות המיניות שלי. יחד עם זאת, הוא תמיד היה מאוד סגור ודי הדחיק את הנטיות שלו. תמיד הסתרנו את זה".

לדברי ש', מתוקף מעמדו של המנוח כאיש אקדמיה, לא יצא מעולם מהארון. "פעם הוא היה מציג אותי כילד מאומץ שלו, פעם כנער משוקם, תמיד להסתיר. זה היה מאוד קשה. ל-מ' היה מעמד והוא לא רצה את התווית של הומו. לא שלא היו ריכולים, אבל איש לא דיבר על זה מפורשות. זו הייתה האישיות שלו. כואב לי שהשופט ביטל את כל הזמן הזה שלנו במחי יד. זה לא סטוץ. אני הייתי זה שרחץ אותו כשהיה בבית חולים. אני היחיד שקראתי עליו קדיש".

לא קשר רומנטי - אלא סיוע לנער במצוקה

עורכי דינו של ש', מרינה גורדין, קרן חן-סופר ומשה אלחרר, ציינו כי "בית המשפט כלל לא נדרש ולא התייחס לעדויות הרבות, והוא למעשה פטר עצמו מלדון בנושא המזונות מן העזבון, עת קבע קביעה שלטעמנו מוטעית ואף בעייתית - כי הביטוי 'איש ואשה' בחוק הירושה לא יכול לחול על שני גברים. זאת, בניגוד למגמה השוררת כיום בפסיקת בתי המשפט השונים".

אחותו של מ' טענה בבית המשפט, באמצעות עורך דינה בועז קראוס, כי בין השניים לא היה קשר רומנטי. הקשר בין השניים אמנם היה מיוחד, אך במרכזו של קשר זה עמד רצונו

של המנוח לשקם את ש', שהיה נער במצוקה שהידרדר לשימוש בסמים. במסגרת ניסיון השיקום השקיע ב-ש' כספים רבים, אך הקשר ביניהם היה קשר אלטרואיסטי-סוציולוגי. וגם אם בין השניים אכן היה קשר רומנטי, טען עו"ד קראוס, הרי שלטענתו של ש' לפיה היו "ידועים בציבור", אין חזקה משפטית בשל מינם הזהה.

עם היוודע ההכרעה, הביע עו"ד קראוס שביעות רצון מההחלטה. "כל העניין נפל על מרשתי כרעם ביום בהיר. מדובר באחות שהייתה קרובה מאוד לאחיה המנוח, שרצה חד-משמעית שהיא תירש את עזבונו. ההליך המשפטי שננקט היה בלתי הוגן בעליל. עד היום אני סבור כי מערכת היחסים הינה בדיה. מדובר בפגיעה בשמו הטוב של אדם מכובד".