זה הקטן - גדול

אינני כותב מאמר תגובה זה רק כאביו ופרקליטו של העלם משה רזיאל שריפי שעתר כדי שיבדקו את מבחן ההסמכה שלו לרבנות, אלא גם כמי שמחד - מכיר אישית רבנים "מוסמכים" שסרחו והצריכו את טיפולם המסור של סנגורים פליליים שיחלצום מן המיצר, ומאידך - מכיר רבנים שאינם "מוסמכים" מטעם הרבנות, אך טיבם ותועלתם עולים על כל רב מוסמך מטעם גורם כלשהו.

אכן, הרב רפי פוירשטין, כמו רבים אחרים, איננו סבור כי מבחני ההסמכה הינם מבחנים בלעדם אין לקביעת מסוגלותו של אברך להפוך לרב ומורה הוראה בישראל. צריכים לשם כך כישורים נוספים, את חלקם תיאר הרב פוירשטין במאמרו ב-ynet.  עם זאת, מימד הגיל צריך שיבדק פרטנית אצל כל מועמד ומועמד ובהחלט יתכנו מועמדים בני עשרה הראויים לכהן כרבנים, ומאידך - יתכנו מועמדים בעשור הרביעי והחמישי לחייהם, והם אינם ראויים אף לכהן כמשגיחי כשרות בקהילתם. איש איש וכשרונותיו. עלם עלם ויכולותיו.

דומה, כי הרב פוירשטין התייחס, בכל הכבוד, למקורות מצומצמים במאמרו, אשר אין להם קשר ישיר לעניננו, בו עסקינן בבן-תורה אמיתי, אשר אובחן כגאון הן ע"י מאבחנים מטעם הרשויות השונות והן על ידי גדולי רבני ישראל, ביניהם הרב שמואל אליהו, (הרב הראשי לצפת), הרב חיים בזק (דיין בכיר בבתי הדין בטבריה ובצפת), הרב גדעון בן משה (אב בית הדין בירושלים) ועוד ועוד. אברך זה, למרות גילו הצעיר, הומלץ להבחן בבחינות ההסמכה של הרבנות בתחום הלכות שבת בלבד.

הנה הגמרא (סנהדרין, צד ע"ב) מביאה שבחו של המלך חזקיהו אשר בתקופתו (כל המודגש בסעיף זה אינו במקור, נ.ש.): "בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".

הגמרא אף מספרת לנו על רבי אלעזר בן עזריה שנתמנה לנשיא הסנהדרין בגיל צעיר מאוד, לפי חלק מהמפרשים בן שמונה עשרה או שש עשרה (ראו מסכת ברכות דף כ"ח ע"א וסקירת הרב עדין אבן- ישראל (שטיינזלץ) אודות רבי אלעזר בן עזריה בתלמוד בעריכתו, הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ירושלים, תשס"ד), ועל אחת כמה וכמה שעל ראשי הרבנות הראשית בישראל לאפשר לצעיר מחונן הראוי לכך, להיבחן בבחינות ההסמכה לרבנות, ושומה עליהם שלא לחסום צעיר בדישו...

ובספר חסידים (סימן שי"ג) נאמר: "שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת וכן כל מצוות כדי לעשות להזהר במצוות, שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים, וזהו 'הקהל את העם, האנשים והנשים והטף' (דברים לא, יב) וזהו 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך' (שם, כט, י' – יא')".

גם הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, הידוע בכינויו "החפץ חיים", מחבר המשנה הברורה כתב בהקדמתו לכרך ג' בה כי בענין לימוד הלכות - שבת יש להזדרז כבר מגיל צעיר, או כלשון הרב שם: "אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיו – העצה היעוצה לזה, שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליהן תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמד כל ענינים המוסריים המזרזים לשמירת שבת כראוי לא יועיל לו..." .

וכלום "לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת" פירושם של דברים הוא כדעת הרב שלמה עמאר, כפי שנתגלעה בפרשה זו, כי רק בגיל 22 יבחנו ידיעותיו של הלומד? הרי ברור כי "הזירוז" בלימוד הלכות שבת הינו, כשמו כן הוא, החשת הלימוד אף טרם גיל בר המצווה, ועל אחת כמה וכמה לאחר ההגעה למצוות, שאם לא כן – לא "זירוז" יהא לימוד זה כי אם "עיכוב".

והנה, רבי יונתן אייבשיץ כותב גם הוא בחיבורו ספר יערות – דבש (חלק ראשון) אודות חשיבות לימוד ההלכות, ובעיקר הלכות- שבת, ומוחה בתוקף על כך ש"אין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו, לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפילה, ברכות, נטילת ידיים וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום-טוב על בוריין. אשרי האיש שימלל ולא ישגה בהן כי בהן הלכות רבות והידיעות להמונים מעוטים ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב...". בהמשך, מדבר הרב אייבשיץ על כך שדינים אלה דלעיל יש ללומדם מגיל צעיר, ולא לחכות עד להיות הלומדים הורים ומורים.

ומה כותב הרב עמאר בעצמו?

ועוד מקור אחד נציין כאן מפרי עטו של הרב שלמה עמאר בעצמו (שם המאמר: "ואת עמלנו אלו הבנים", פורסם בקובץ תורני זכור לאברהם, תשס"ה בעמ' רנ"ז), כהאי לישנא: " ונשימה לבנו ונפשנו על עתיד ילדינו, כי אותה חשיבות שאנו מיחסים לכל ענין, גלויה מאוד לעינם, ופתוחה ומונחת לשכלם ורעיונם, וככל מה שרואים אצלנו, כן המה עושים, ולא נוכל להתלונן, ואין במה להתגונן, רק חובתנו לחשוב ולהתבונן, בעוד הדברים בידינו מסורים, ובנינו עדיין רכים ובידינו קשורים...".

תא שמע: יש ללמד הטף, ולעצב אישיותו אף מגיל ינקות (או, כלשון הרב עמאר כאשר "בנינו עדיין רכים"), וברור כי לימוד הילדים כולל את ההלכה, ובראש וראשונה – את הלכות שבת. ברור גם כי מכיוון שבנינו מחקים את אשר אנו עושים, ראוי למבוגרים ולנשואי-הפנים להתנהג עימם בכבוד, ולא להשפילם ולהביכם ולהתעלם מכל עתירותיהם, משל כקש נידף או כחרס הנשבר המה, וד"ל.

אף זאת נציין, כי רבים מגדולי ישראל בעבר ובהווה, הוסמכו לרבנות ואף לדיינות בגיל צעיר מאוד, ולא ברור מדוע ההנהגה הנוכחית של הרבנות מבקשת לשרש מנהג יפה זה, ודווקא בתקופה קשה זו בה עבריינות הנוער פושה ומתרחבת לשיאים חדשים, האלימות חוגגת ברחובותינו, והאינטרנט עושה שמות בבני – הנוער, ומפיל ברשתו חללים מעשה יום ביומו.

כך, מוצע ללמוד פרק בענין זה מאחד מגדולי פוסקי ישראל בעת החדשה, הרב עובדיה יוסף, אשר בן תשע עשרה הוסמך לרבנות ובן עשרים ושלוש הוסמך גם לדיינות (ראה בספרם של רונן קדם ושאול מייזליש "הרב עובדיה", הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, עמ' 11-10). גם הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, קיבל הסמכה לרבנות ולדיינות בגיל דומה בקירוב לאמור לעיל, וידועים גם תולדות חייו של "החפץ-חיים", אשר הוסמך לרבנות כבר בגיל 17 וכן גם הרמח"ל, אשר בגיל 15 כבר עמד בראש חבורת הלומדים קבלה (!) בעירו פדובה, ועוד כהנה וכהנה רבים מגדולי ישראל בכל הדורות והזמנים.

ונביא כאן לקט אקראי נוסף הנטול מהספר "אישים ושיטות" מאת הרב שלמה יוסף זווין, של רבנים צעירים:

הרב שלמה יוסף זווין, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין) - אשר נישא בן שלוש עשרה וחצי, והחל לתת שיעורים בישיבת וולוז'ין בראשה עמד חותנו כבר בגיל צעיר ביותר.

 רבי חיים סולובייצ'יק - כבר בעודו נער הפליא בפקחותו ועמקותו את כל יודעיו ומכריו, ובהיותו כבן 26 נתמנה כרב מורה (ר"מ) בישיבת וולוז'ין ונחשב כבר גדול בתורה. רבי מאיר שמחה הכהן - מימי ילדותו נתפרסם כבר כעילוי מופלא. בהיותו כבן שלוש עשרה (!!!) כתב הערות פרשניות מחכימות לספרו של רב גאון שהתארח בבית הוריו. רבי חיים עוזר גרודזנסקי - כבר בהיותו ילד נתפרסם שמו כ"עילוי", ובהיותו כבן שתים עשרה נודע שמו כגדול בתורה, והפך למקורבו של רבי חיים סולובייצ'יק, ומאז נותרו שניהם בידידות לכל ימי חייהם ועוד ועוד..

מעתה אמור: אין להביט על גיל האברך (ככל שעולה הוא על גיל מצוות, כמובן) בכל הנוגע להלכות שבת. אם אומנם מדובר בגאון-תורה אמיתי שידיו רב לו במקורות מורשת ישראל ויוכל להמציא המלצות על ידיעותיו אלה ומידותיו הטרומיות – יבוא נא וייבחן, ואם יצליח במבחן ההסמכה בהלכות שבת – יוכל גם יוכל לפסוק בהלכות אלה, כפי שבני בכורי עושה גם בפועל, ופסיקתו, אשר נבחנה, כאמור, בידי גדולי רבני ישראל, איננה נופלת ברמתה מכל פסיקה של מאן-דהוא אחר.