המפתח לגשם

חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה (תהילים פ"ה)

לא סתם התאריך ז' בחשוון אומר משהו לכל מי שהתפילה היא חלק בלתי נפרד מעבודת היום יום שלו. ההוספה מהערב בתפילת העמידה "ותן טל ומטר", או במילים הישראליות והמוכרות יותר "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים" היא בבחינת דרישה. ובזכות מה אנחנו דורשים?

המקורות היהודים עוסקים רבות בקשר בין הגשמים לבין התנהגות הציבור. בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ח' נאמר: "אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". מסתבר שאנחנו חתומים על סוג של אמנה חברתית ומוסרית , ומהי האמנה?

"כשיהיו עושים בארץ המעשים טובים, יהיה נשקף עליהם צדק משמים, כי הגזירות יורדות מן השמים לפי מעשי בני אדם בארץ". רד"ק, שם.

 או בלשונו של רש"י "בזמן שאמת מארץ תצמח - שיש אמונה במשא ומתן, אז- צדק משמים נשקף, דהיינו גשמים שהן צדקה".

הדרישה שלנו מהערב לטל ומטר תצטרך להיות, אם כך דרישה של משא ומתן, כשנבקש על הגשמים נצטרך לעמוד לפני בורא עולם עם החלק שלנו בעסקה המשותפת שכרותה לנו בתורה, שאנחנו עושים את שלנו כאן בארץ כדי להוריד את השפע הגשמי אלינו למטה, ומגיע לנו שריבון כל המעשים גם ימלא את חלקו.

עיון בדברי התלמוד על דרישת הגשמים מלמד אותנו שדווקא על התנהגותנו הציבורית והחברתית הכתוב מדבר, שכן כאשר עברו הימים, הגשם טרם נראה, והציבור נדרש לתענית ציבור עליו להתכנס לכיכרה של עיר ו"מעיינין במילי דמתא"- לפי רש"י "דרישה וחקירה, לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר, אם גזל וחמס ביניהן ומפייסין אותן" (בבלי,דף י"ב)-סוג של סימפוזיונים ופאנלים חברתיים. אולי הוציאו בדיוק אז את דו"ח מבקר המדינה והחלו מעיינים בו ומנסים כל אחד ברשות המקומית שלו לתקן את העוולות שנעשו. אולי הקימו ארגוני "צו פיוס" שפעלו לקשרים של אהבה ואחווה? אולי שילמו מהר את המשכורות לכל עובדי המועצות שטרם קיבלו משכורתם? אולי לחצו על כל מסרבי הגט לשחרר את בני זוגם? אולי ביטלו את האפליה העדתית בערים בהם ילדים מעדות שונות לא הורשו ללמוד ביחד? אולי דאגו לגייס לשורות ההגנה והביטחון את כל מי שהשתמט והפיל את עומס הנטל על שכבה אחת?

עד כמה אנחנו מודעים לעובדה, שהתנהגות מוסרית וחברתית בחברה הישראלית, היא הכוח שיש בידינו להניע את ענני הגשם לכיוונינו? עד כמה אנחנו מבינים ומפנימים שכחברה הדרך בה נפעל לתמוך בחלשים, לפעול למען משפט צדק, לפעול למען האמת, לעשות בלשונו של רד"ק המעשים הטובים - אחד שניים, שלושה ביום, נוכל כל אחד מאיתנו להזיז עוד ענן של גשם לכיוונינו, להביא את המטר בעיתו, לשנות את גזירת השנים השחונות , למלא את מאגרי המים בארץ הקטנה זו ",אשר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד" (דברים י"א).

כמובן שהתפילה חשובה ומאוד, אך לא רק בה תולים דברי הכתוב את ירידת המטר. ההתנהגות, המעשים, משפט הצדק

 להם יש את הכוח להניע מנועי רקיע עליונים.

אכן רק מי שחי כאן בארץ הצמאה הזו כל כך יודע איזו צהלה מביאה עימה כל טיפה של גשם, באיזו דריכות אנחנו מתעדכנים על מצב הכנרת, ומי לא יודע לדקלם אם הגענו לקו האדום, או השחור שלה. לא מזמן פגשתי גנן שאמר "אני עוקב אחרי החורף כבר 20 שנה - החורף מת!". היעדרותו של החורף האמיתי בשנים האחרונות, החורף שאותו אנחנו זוכרים מימי ילדותינו, זה שלכבודו היינו מוציאים מגפי גומי ומקפצים בשלוליות, זה שמילא את כניסת הבית במטריות נוטפות ממים במשך שבועות ואף חודשים ארוכים, צריך להדליק אצלנו כחברה נורה אדומה.

הקשר הרומנטי הזה שבין רגבי האדמה והגשם, הציפייה, הייחול, הרעב, ההמתנה ולבסוף המפגש והזיווג –ההגשמה, ההפריה והיבול שבין ארץ לשמיים, בין יושבי הארץ ליושב במרומים הוא קשר דואלי, קשר של אהבה, קשר של נתינה, כמו בכל ברית, כמו בכל אמנה.

ואיך נעמוד לפני משיב הרוח ומוריד הגשם מחר כאשר לא עשינו את כל שביכולתנו לשחרר את האסירים שלנו: זה שיושב לא רחוק, וזה שיושב כבר 25 שנה בכלא האמריקני ומחכה שנפעל לשחרורו? איך נדרוש שיפתחו לנו ברז כשאנחנו סוגרים את ברזי מי הפרנסה של כל כך הרבה אזרחים, עובדי מפעלים נאמנים, כי בסין העלויות זולות יותר? האם יש לנו הצדקה לבקש שיפתחו לנו את הברז מלמעלה כשכאן למטה אנחנו מייבשים שכבות ציבוריות רבות כל כך?

בנוסף לתפילה שנישא ממחר - ותן טל ומטר, נזכור שגם אנחנו צריכים להמטיר איש על רעהו חסד ואמת, להפגיש צדק ושלום בינינו ונזכה "כמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה, ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה".

(בעקבות שעור מפי הרבנית מלכה פיוטרקובסקי)