התרסקות העבודה: "לא התאוששנו מאז הרצח"

15 שנה לאחר רצח יצחק רבין, המחנה הפוליטי שאבותיו הקימו את המדינה מפוזר ומבולבל, וכבר לא ממלא את הכיכר. מי שהייתה אמורה לעמוד בראש המחנה - מפלגת העבודה - מפוררת ומבולבלת. במקום אלטרנטיבה, הפכה העבודה מאז רצח רבין למפלגת הכסאות והפשרות, למפלגה חסרת שיניים ואנרגיות, המבזבזת שנים בקואליציות, ומאבדת את אחרוני מצביעיה, שחלקם עוברים מהעולם או עוברים מפלגה. בכירים בעבודה בעבר ובהווה מסכימים על דבר אחד: אהוד ברק הפך למפרק בפועל של המפלגה. את הבנייה מחדש, כך הם גורסים, יצטרכו לעשות מהאופוזיציה.  

• ישראל זוכרת את יצחק רבין - כל הטקסים
  

ב-4 בנובמבר 1995, ליל הרצח, עמד רענן כהן על הבמה בכיכר מלכי ישראל דאז לצד יצחק רבין, ושר איתו את "שיר לשלום", כאשר מירי אלוני הרעידה את הכיכר, ששינתה לימים את שמה. במרחק 15 שנים מהיום ההוא, הוא מבין שמפלגת העבודה "שרויה באחד המשברים הגדולים ביותר מאז הקמת המדינה. הפגיעה בגוש השמאלי מאוד מטרידה. אבדה האחדות הפנימית. המפלגה שסועה. כל מי שיכול לתרום לפגיעה בה, עשה את זה בכישרון אדיר. אני איש תנועת העבודה מאז בן גוריון, וזה כואב. זה פוגע במדינה". כהן אינו רואה תקווה בהנהגת העבודה הנוכחית, וסבור שנדרש רענון של הרשימה באנשי אקדמיה ומשק: "לברק יש את הכשרונות שלו, אבל הנקודה החלשה ביותר שלו, זה חוסר היכולת שלו להנהיג מפלגה. זה תהליך של שנים. זה לא קרה היום או אתמול".  

אם להסתמך על מספר המנדטים, הרי שההידרדרות של מפלגת העבודה החלה לאחר רצח רבין. בבחירות שנערכו בשנת 96', חודשים ספורים לאחר הרצח, איבד שמעון פרס את השלטון לבנימין נתניהו. אז, באותם ימים, העבודה עוד היתה מפלגה חזקה, ורשימת אמת זכתה ב-34 מנדטים. בבחירות 99' העבודה כלל לא היתה קיימת בקלפי. אהוד ברק רץ באותם הימים כשמאחוריו רשימה חדשה, "ישראל אחת", ששידרה מסר מרכזי, והתרחקה מהמותג הוותיק. אחר כך, בבחירות שנערכו בעשור האחרון, העבודה הלכה והתאיידה עד שהגיעה ל-13 מנדטים, ועל-פי סקרים המתפרסמים בחודשים האחרונים - היא מתכווצת לכשישה מנדטים בלבד.

גם אברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר בממשלת רבין, מפנה אצבע מאשימה כלפי אהוד ברק וצוותו: "מפלגת העבודה כבר יותר מכמה שנים בתהליך של ירידה ונסיגה. קהל הבוחרים עזב אותה, הצעירים עזבו אותה, את האג'נדה שלה לקחו. מה שהיה צריך, במקרה הזה, זה מנהיג שיפעל בנחישות ומתוך הכרה שצריך גם לשלם תשלומים אישיים כדי לנסות ולשקם את המפלגה. זה היה אפשרי, אם היתה רוח צוות, ולא היה שקר ורמייה, ותקנון מופרע ומנכ"ל מגוחך. יש מנהיג שקיבל החלטות אסטרטגיות הפוכות ממה שצריך. מהרגע שהצטרף לממשלה, ועד התקנון שהוא בעייתי מבחינה דמוקרטית. דרך זה, הוא פירק את המפלגה עוד יותר ממה שהיתה".

התהליך, מסביר שוחט, לא התחיל כיום, אבל "עם רבין הכל היה אחרת. היה יושר, ישירות, היתה איכפתיות. לא הכל היה אישי, לא היו שגיאות מהסוג הזה בצורה מטורפת. אפילו הדמוקרטיה היתה יותר טובה באותה תקופה. כל הדברים האלה לא קיימים".

"חסר מנהיג שיסכן את מעמדו הפוליטי"

מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, שמעון שבס, סבור שמפלגת העבודה התרסקה כי לא דבקה בעקרונותיה אף לא לרגע אחרי רצח רבין. "פרס, מיד לאחר הרצח, היה צריך ללכת לבחירות על המשך דרכו של רבין, כן או לא. אגו ובעיות פסיכולוגיות על זה שהוא הפסיד לרבין, גרמו לו לכהן כראש ממשלה שבעה-שמונה חודשים, וללכת לבחירות כאילו לא היה רצח. מאז הפסידו בחירות, והכל ידוע".

לדבריו, "אז עלה ברק לשלטון, עשה כל שגיאה אפשרית, וריסק את מפלגת העבודה. מי שגרם להתרסקות העבודה זה פרס וברק. ברק התחיל ב-99', ועכשיו הוא משלים את העבודה. הוא כאילו רקם תוכנית שתוך 10 שנים הוא יהרוס את מפלגת העבודה. הוא התחיל אז, וגמר אותה כעת". שבס מסביר כי העבודה "שכחה את מי היא מייצגת, שכחה את החברה, ושכחה שיש להגן על העובדים החלשים, ולדאוג שיהיה פער יותר קטן. הם היו צריכים לפעול הרבה יותר למען השלום. לכן היא התרסקה".

שלי יחימוביץ' מסכימה כי העבודה איבדה את ייחודה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית: "בעצם, הפכנו ממובילי דרך וקובעי מדיניות, לעתים מדיניות נועזת, לקבלני משנה לכל ממשלה שלא תקום. היעד הוא להיחלץ מקבלנות משנה אובססיבית, ולחזור להוביל דרך, לאו דווקא כמפלגת שלטון. על האשליה של חזרה כמפלגת שלטון צריך לוותר באופן מפוכח בשלב הזה. רבין הוביל מהלך מדיני נועז, שמשתווה בתעוזתו למהלך שהוביל בגין ואחר כך שרון. מאז לא ראינו מנהיג ישראלי, לא מימין ולא מהמרכז, שלקח על עצמו הובלת משימה שכרוכה בסיכון מעמדו הפוליטי".

"בוז'י וברוורמן שותפים לריסוק העבודה" 

השמאל הישראלי, המחפש בשנתיים-שלוש האחרונות דרך לחזור ולהיות רלוונטי, מתקשה לעשות זאת. סיבות לא חסרות: קדימה שאבה אליה מצביעים רבים ממפלגת העבודה ואפילו ממרצ, שכשלה בבחירות האחרונות; הליכוד של אריק שרון

ובנימין נתניהו החל לדבר בשפה שעד לפני שנים בודדות היתה שפתם הבלעדית של יוסי ביילין, בורג, חיים רמון ויוסי שריד; הציבור, המאוכזב מהתהליך המדיני עם הפלסטינים והמתוסכל מתוצאות הנסיגה מרצועת עזה, משך חזק ימינה לחיקו של אביגדור ליברמן; ולא פחות חשוב - למחנה השמאל אין בשנים האחרונות ראש, ואין גם מפלגה או מסגרת חזקה שתייצג אותו כראוי בכנסת ובציבוריות הישראלית.

לראשי מפלגת העבודה יש לא מעט הסברים להתרסקות: "סטינו מדרך רבין, ואיבדנו את הדרך", הם אומרים. "אנחנו חייבים להתחדש", מפריחים יצחק הרצוג ו אבישי ברוורמן, שניים שרוצים לרשת את אהוד ברק, את סיסמת הפלא שאמורה להביא להם את הניצחון. אלא שאותם אלה המבטיחים כעת שינוי, תרמו לא מעט לזחילתה של העבודה לממשלה, כל ממשלה, בעשור האחרון. מי שחיפש מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית בקלפי, מצא בעבודה שני דברים עיקריים: סופרמרקט של דעות ורעיונות שהתקשו להתאחד לכדי חזית אחת, ועיקרון אחד מקודש - לשבת בממשלה.

את העיקרון הזה, תוקף איתן כבל, המזכ"ל לשעבר, שהפך לאחד ממבקריה החריפים של הנהגת מפלגתו: "מפלגת העבודה כבר היתה מרוסקת עוד לפני כניסתה לממשלה הזו. ההצטרפות לקואליציה הנוכחית סתמה את הגולל על הסיכוי אולי לשקם. זה אובדן דרך מוחלט". כבל תוקף גם את הטוענים החדשים לכתר, וטוען שאינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיים: "במו ידיהם, הפכו בוז'י, ברוורמן והאחרים שותפים מלאים לריסוקה המוחלט של מפלגת העבודה. הם אינם יכולים להתחבא מאחורי דמותו של ברק, וכמו הרבה דברים בחיים, מגיע הרגע שהעסק פשוט מת, כי אף אחד יותר לא מאמין. השבר הגדול החל בעצם כשלא התאוששנו עד היום מרצח רבין. ומאז לא עשינו חשבון נפש אמיתי עם עצמנו, ואחרי הרצח עשינו הכל כדי לברוח ממה שאנחנו. המעגל היום נסגר, וברור שיש אובדן הכרה והבנה. זה הרבה יותר עמוק".

לא מנסים לשקם כמו באירופה    

הצרה של השמאל הישראלי, המתמודד עם בעיות קיומיות שאינן מוכרות במקומות אחרים בעולם, היא צרת רבים. מצב השמאל בעולם אינו מזהיר בשנים האחרונות: באירופה כולה נמצא השמאל במשבר עמוק, ומדינות אירופה המרכזיות נשלטות ברובן על ידי מפלגות מרכז-ימין.

על חורבותיה של מפלגת העבודה, צומחים בשנים בשנים האחרונות ניסיונות לגבש חלופה. "השמאל הלאומי", המבוססת על מצע רעיוני של עו"ד אלדד יניב והמחזאי שמואל הספרי, היא אחת מהן. ויש עוד קבוצות ופורומים בעלי אוריינטציה שמאלנית, שמחפשים דרך לעורר את המחנה: "עתיד כחול לבן" של עמי אילון ו"ישראל חופשית" של ח"כ ניצן הורוביץ.

"השמאל לא שואל: איפה טעינו?"

קבוצה אחרת שמתארגנת בימים אלה ומתכננת להקים מפלגת שמאל חדשה על הפלטפורמה של מפלגת העבודה כוללת יועצים לשעבר, שעבדו עם בכירים מאוד במפלגת העבודה. הם מבקשים בשלב זה להישאר אנונימיים, אך בחודשים האחרונים נפגשו עם כ-100 אנשי עסקים, תרבות, כלכלה, חברה ואקדמיה, כדי לבדוק איתם האם יש סיכוי להקים מפלגה חדשה ש"תחזור לדרך רבין".

"זיהינו שהפלטפורמה היא מפלגת העבודה", אומרת אחת המארגנות, "אנחנו לא מדברים על המותג, אלא על הדרך, על הבוחרים ועל האג'נדה. יש תסכול גדול, כי הדרך והאידיאולוגיה של העבודה צודקת יותר מתמיד. בשמאל אין שאלות של איפה טעינו, כמו בימין. הבעיה היא שכלי הרכב שצריך לשאת את האג'נדה הזו שבק. הדרך היא דרך רבין, הדרך של מפלגת העבודה, אך אין מי שייסע על הדרך הזו. העבודה לא רלוונטית יותר".

מקורבי ברק אמרו בתגובה לטענות: "צר לנו שגם ביום שבו מציינים את יום השנה ה-15 להירצחו של יצחק רבין, יש במפלגת העבודה כאלה שלא מחמיצים הזדמנות לנגח את אהוד ברק. חבל שיש חברים שניגוח כל יושב ראש מפלגה הוא חזק מהם. את מה שהם עשו לרבין, פרס, מצנע, פואד - הם עושים עכשיו גם לשר הביטחון. ולאחר שהם משמיצים את המפלגה ואת היושב ראש, הם מתבכיינים שהמפלגה במשבר. כל המשמיצים למניהים שעושים הכל כדי להרוס את הבית מבפנים, שיבדקו טוב טוב מה הם עושים עבור המפלגה, חוץ מלגדף ולהשמיץ, את ברק ואת קודמיו. הם רצים אחרי שהם משמיצים, ומצקצקים ומקוננים".