מצעד האיוולת בדרך לכיכר

שוב הגענו בפעם ה-15 לתקופת ההמתנה שבין ימי הזיכרון העברי והלועזי לרצח רבין, וכאילו דבר לא השתנה: שוב אנו נוכחים להסתה נגד חצי העם שכואב ושולל את הרצח, אך ממשיך להסתייג - בצדק - מדרכו הפוליטית של רבין בערוב ימיו.

אירועי הזיכרון החלו אמש באופן מכובד ביום הזיכרון הממלכתי, ויגיעו לשיאם הלא מכובד בהפגנה - שאיננה עצרת ממלכתית(!) - של השמאל הקיצוני-יותר והקיצוני-פחות, על המרפסת בכיכר שנקראה על שמו.

למען האמת, בערוב ימיו החל גם רבין עצמו להתפכח ולהסתייג מדרך אוסלו, ולהבין לאיזו מלכודת הוא הובל והוביל. הספקנות שהחל לגלות ראש הממשלה עוררה דאגה הן בקרב מי שהובילו אותו לכך והן בקרב הציבור הרחב.

סקרי דעת הקהל שנעשו לפני הרצח ניבאו ניצחון לנתניהו מול רבין בבחירות 1996, והיה זה אות לכך שהציבור התחיל להבין ש"קורבנות השלום" אינם מובילים לשלום, ושאין קשר בין אוסלו לבין שלום; מלחמת אוסלו שהייתה צפויה מראש רק הוכיחה את צדקתם של אלה שהתריעו בשער החל מ-1993.

על רקע זה קל להבין את הירידה המתמדת במספר המשתתפים באירועים, לציון המורשת שלא הייתה. רבין לא היה איש רוח ולא הטביע חותם ערכי. הסיסמה "מורשת רבין" הומצאה רק בדיעבד על-ידי "אנשי רוח" ויחצ"נים, כדי לנכס את שם האיש ואת מותו הטרגי לקידום דרכו המוטעית.

אמצעי התקשורת ממשיכים להיות מגוייסים לטובת מצעד האיוולת האוסלואידי, וממשיכים להתייחס בלעג ובנזפנות כלפי כל מי שחולק על ה"מורשת" השגויה.

אחד השיאים היה בסרט שהוקרן אמש בערוץ 10, וכל כולו היה הסתה נגד הציבור החלוצי הדתי-מתנחלי, המפקפק בגירסה הרשמית לנסיבות הרצח.

 לצורך הסתה, שוב ושוב חזרו בכתבה על השקר כאילו ציבור זה הביא להפגנות את תמונת רבין במדי ה-אס.אס. קשה לבלבל את ערוצי התקשורת עם עובדות: הרי תמונה מגונה זו הופצה על-ידי סוכן השב"כ אבישי רביב.

אין אדם צריך להיות דתי או מתנחל כדי להבחין בסתירות ובתעלומות הרבות הקשורות בערב הנורא, ואין אדם צריך להיות דתי או מתנחל כדי להבין שכדי להזים אחת ולתמיד את השמועות העקשניות יש לחשוף את דו"ח שמגר במלואו, ואת הצילומים שהצביעו על כיוון פגיעת הכדורים בגופו של רבין.

כל עוד לא ייעשו צעדים בוני אמון אלה וכל עוד לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית נוספת לבדיקת נסיבות הרצח, הספקנות תימשך וכמוה תימשך ההסתה נגד מי שאינם הולכים בתלם הרשמי והתקשורתי.

הח"מ איננו דתי או מתנחל, ואין לו המאפיינים המקובלים של ציבור זה. הח"מ הוא יהודי חילוני החי מאז מלחמת ששת הימים בהתנחלות רמת אביב, שקמה על חורבותיו של הכפר הערבי שייח מוניס. הח"מ מכיר מאות רבות של אנשים, ימנים חילונים, שבלבם מקנן ספק לגבי הגירסה הרשמית סביב הרצח.

כל אחד ממכריו של הח"מ מכיר מאות נוספות של בעלי-ספק, וכך אנו מגיעים לאלפים ולרבבות ויותר משני צדי "הקו הירוק". ההסתה החוזרת נגד הציבור הדתי-מתנחלי רק מגבירה את הספקנות בקרב כל מי שכואב את הרצח, אך חשוב לו לדעת את האמת.

בהקשר זה חשוב לסתור את האמירה השגורה והשגויה כאילו הרצח הפסיק את "תהליך השלום" האוסלואידי והעלה את נתניהו לשלטון ב-1996, מאחר וסקרי דעת הקהל ערב הרצח ממילא ניבאו לו את הניצחון. התוצאה הפוליטית של הרצח הייתה דווקא עלייתו של שמעון פרס לשלטון והקדמת בחירות 1996 במטרה לגרוף רווח אלקטורלי מן הרצח.

תוצאת הרצח בשטח הייתה המשך חפוז של התהליך הכושל, והסגרה מחטפית של ערי יהודה ושומרון לידי צבא הכיבוש הפלסטיני של רב-המחבלים יאסר ערפאת; רק האוטובוסים שפוצצו על-ידי החמאס בחורף 1996 הם שקטעו את המשך שלטונו של פרס.

בהקשר זה חשוב לשלול את האמירה המגוחכת כאילו כדורי הרוצח קטלו את הדמוקרטיה. הרצח ראוי לכל גינוי, אך הפגיעה בדמוקרטיה קשורה הייתה לתהליכים הפוליטיים המפוקפקים שבהם השתמש רבין כדי להביא לאישור הסכם אוסלו, ושבהם השתמש שרון כדי להביא לאישור הטיהור האתני הגזעני של יהודים מבתיהם בארצם, לקול מצהלותיו של השמאל הפשיסטי שאימץ אל ליבו בחום את האתרוג.

כאשר מדובר ביהודים, ערכי המוסר וזכויות האדם נעלמו לחלוטין. "שלום" שזוהי נקודת המוצא שלו אינו שלום, אינו יהודי, אינו דמוקרטי, אינו מוסרי ואינו ציוני.
בניגוד לשמאל הפשיסטי, הח"מ גורס שאין לגרש אף נפש מביתה בארצה, בין אם זה אדם יהודי או ערבי.

ניתן לציין בצורה מכובדת את יום השנה לרצח רבין אם הדבר ייעשה בהקשר של האיש ובהקשר של מסכת חייו, אך לא אם תידרש לצד זאת הזדהות עם דרכו הפוליטית השגוייה של ערוב ימיו.

כל עוד האזכרה תתקיים כהפגנה שמאלנית מתלהמת, אין כל סיבה שהחולקים על דרכו ייטלו בה חלק.

ד"ר רון בריימן, לשעבר יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי