"ישראל הייתה הופכת אלימה גם ללא רצח רבין"
כך סבורים הרב מאיר ישראל לאו ושניים מהסוציולוגים הבכירים בארץ, פרופ' אריה רטנר ופרופ' עוז אלמוג. הרב לאו: "הרצח העמיק את הקיטוב ואת השנאה בין חלקי העם"
הרב לאו מסביר כי האווירה הרעה שהובילה לרצח הייתה פה כבר בשנות ה-50, אלא שליבנו הוא שקהה. לדבריו, כאשר יהודי רצח יהודי אז, הייתה החברה
מזועזעת. "עד היום אני זוכר את שמם של הנאשם, השופט, עורכי הדין. זו הייתה טראומה איומה", אמר. אלא שמאז זרמו הרבה מים במזרקות בכיכר מלכי ישראל – היא כיכר רבין. "הייתי בדיון בכנסת. עם מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, עם קציני משטרה ואנשי הפרקליטות. שלושה שבועות לפני כן נרצחה בצהרי היום ברחובות, אשה בידי בעלה. הוא דקר אותה 26 פעמים. באמצע הרחוב. אבל אף אחד מהנוכחים לא זכר את שמה. כולם זכרו את פרטי המקרה בגן מאיר ב-1950, אבל אף אחד לא זכר אישה שנרצחה בכזו אכזריות".
"הכדורים לא רק פגעו ברבין"
"עוד לפני רצח זה. אב שרף את שתי בנותיו, אם הטביעה את בנותיה. היו התפרצויות נוראיות של אלימות, שאפשר להגיד עליהן רק את מה שמוזכר בספר איוב: עוד זה מדבר וזה בא". עונשו של הרוצח, מאמין הרב לאו, הרתיע אולי, אבל גם קיטב את החברה: "הרוצח הוקע, עונשו נגזר למאסר עולם ועד היום לא נקצב. אבל הרצח העמיק את הקיטוב ואת השנאה בין חלקי העם, וזה הכאב האמיתי. שלושת הכדורים שפגעו ברבין לא פגעו רק באיש, אלא מוטטו גם את הגשר הצר שניסה לבנות בין חלקי החברה, עוד לפני אוסלו ובלי קשר להסכמים. זהותו של הרוצח, העמיקה את הקרע, הרחיבה את התהום ומוטטה את הגשר".
"עוד זה מדבר וזה בא". הרב לאו והנשיא פרס (צילום ארכיון: AP)
בדעות דומות, המגובות במחקרים הנמשכים כבר יותר מ-10 שנים, מחזיק גם הסוציולוג פרופסור אריה רטנר, מאוניברסיטת חיפה. מחקריו סותרים את אווירת הפיוס לה טען באזכרה הממלכתית ליצחק רבין, ביום רביעי, ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אני חושב שרצח רבין חידד בצורה מאוד ברורה שסע אידיאולוגי ודתי". לדבריו, זהו השסע הגדול ביותר בימינו, יותר מהשסע הלאומי, בין יהודים וערבים, או השסע העדתי.
תופעה בולטת בימין
"יותר מ-10 שנים של מחקר מצביעות על הקצנת עמדות שליליות מצד אוכלוסיות החרדים והמתיישבים ביהודה ובשומרון כלפי מערכת החוק והמשפט. עמדות של אי קבלה, דברים שעל גבול הדה-לגיטימציה של החלטות בית המשפט.
זו תפיסה שאמונה דתית ואידיאולוגיה נמצאות מעל לחוק".
לדברי רטנר, את התופעה ניתן למצוא בעיקר בצדה הימנית של המפה הפוליטית. לגבי קיצוני השמאל, שגם הם אינם מרקדים לצלילי חליל בית המשפט, הוא טוען כי מדובר במספרים קטנים בהרבה. "קרו דברים בשנים האחרונות, מאז רצח רבין. אירועי עמונה, לדוגמה. ההתנתקות אמנם עברה בשקט יחסי, אבל גם שם היו תמונות קשות של אי-קבלת שלטון החוק, התרסה נגד אנשים שבאו ליישם החלטת ממשלה. ההתנהגות שם גבלה באלימות, אם כי הייתה מרוסנת לשמחתנו הרבה".
לדברי רטנר, רצח רבין היה אחד משיאיו של תהליך זה, ולא תחילתו. "הקו הזה בחברה הישראלית מתחיל עוד באירועי המחתרת היהודית, בשנות ה-80",הוא טוען ומוסיף כי "הדברים הללו, יש להם שורשים והם נחלה, לא של אנשים בודדים. אלה שוליים, ואני לא יודע כמה הם צרים".
פרופ' עוז אלמוג, אף הוא סוציולוג והיסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, טוען כי השוליים הקיצוניים מתרחבים. "אני לגמרי מקבל את הדיאגנוזה שהחברה הישראלית מתכערת מבחינה מוסרית בשנים האחרונות, אבל אני לא חושב שזה רק בגלל הרצח עצמו.
עם זאת, הוא בהחלט תורם לחוסר הסובלנות והאלימות הפוליטית. אנשים לא העזו לפני הרצח להתבטא בסגנון של יגאל עמיר וחבריו. עשו את זה במחתרת. היום יש אלפים, אלפים שמדברים באותו סגנון. אלה לא בהכרח אנשים שיקומו וירצחו אבל השנאה יוקדת. נאמרת בגלוי".
"זה כמו שבנאדם מתאבד, לא רק מקטין את הנטייה להתאבדות, אלא גורם לעידוד התופעה. אתה מצפה שכאשר בנאדם רוצח זה יביא לגינוי ולצמצום התופעה, בפועל, לדעתי יגאל עמיר דווקא החריף את חוסר הסובלנות והאלימות הפוליטית בישראל. היום יש אנשים שמחזיקים בגלוי בדעותיו ולא מפסיקים לומר את מה שהוא אומר", מוסיף פרופסור אלמוג.
עם זאת, הוא אינו רואה ברצח את הגורם להתדרדרות, אלא לכל היותר גורם שהשפיע יותר מאירועים אחרים. לשיטתו, רצח רבין אכן היה משבר וטראומה, אולם השפעתו היא קצרת טווח, ואין בה כדי להסיט ממסלולם תהליכים שהיו מתרחשים בין כה וכה
המהפכה הכלכלית אשמה יותר מהרצח
אז מי כן הושפע מהרצח? הסגנון הפוליטי בישראל, וכן אישים וחברות שהיו במרכז העניינים. "הנה דוגמה אחת: שמעון פרס. לפני הרצח הוא היה הפוליטיקאי הכי בלתי נסבל ומאוס במדינת ישראל. היום הוא הנשיא הכי אהוב,
שכולם מתרפסים בפניו. מה קרה? המפנה בפופולאריות שלו התחיל אז, כשהוא לקח את המושכות. את הבחירות שאחרי הרצח הוא הפסיד בגלל הפיגועים, אבל הוא נתפס כממשיך דרך של רבין, של הדור שלו. דוגמה אחרת היא ערוץ 2. השידור סביב השעון שהפיק אז ערוץ 2 היה אירוע תקשורתי מכונן. גם מערכת הביטחון יצאה בשן ועין. תחושת חוסר הביטחון שלנו, חוסר האמון ההולך ומתגבר של האזרח במערכת הביטחון, בפירוש קיבלה תנופה מאוד רצינית עם הרצח".
אז אם לרצח עצמו אין השפעות ארוכות טווח, מה גרם בשנים האחרונות להידרדרות המוסרית בישראל? לשיטתו של פרופסור אלמוג, מדובר בשורה של אירועים תקשורתיים, טכנולוגיים וכלכליים.
"משנת 1995 התרחשו בישראל תהליכים מואצים מאוד. אירועים אלו – ולא רצח רבין - יצרו סדר חדש בישראל. הראשון הוא המהפכה הכלכלית, המעבר לאולטרא-קפיטליזם וגלובליזציה. ישראל נעשתה לחברה חומרנית,
חמדנית, אנוכית מאוד, נהנתנית. במקביל, התחוללה מהפיכה תקשורתית: סלולארי, מחשב, טלוויזיה, ערוץ 2 ואינטרנט כמובן. זה יוצר דור חדש של אנשים. דור ה-y הישראלי".
"גם כשנוער הנרות היה בכיכר, הוא בא לבכות בשביל החוויה. הנוער הזה לא באמת הכיר את רבין. זה הכול שטויות שהתקשורת הפיצה. ומאז, רבין במקרה הטוב הפך בשבילם למיקוד בבחינות הבגרות בהיסטוריה", מטיח פרופסור אלמוג.
בנוסף, לשיטתו, "האירועים הדרמטיים החדשים שמגיעים אלינו מוחקים את הזיכרון הקודם, מהר מאוד. מיד הגיע האייטם הבא. האינתיפאדה השנייה, הפיגועים, הקצב רק הולך וגובר. עברנו כל כך הרבה אירועים דרמטיים שזה מגוחך לבוא ולשאול במה האירוע הזה עוד משפיע עלינו. זו שאלה שהייתה נכונה בעבר, כששאלו איפה היית בעת הכרזת המדינה. היום אנשים מרוקנים את הדיסק ועוברים הלאה".
לפנייה לכתב/ת 
