למה אין ויקיליקס בישראל?

אתר הדלפות ויקיליקס עשה זאת שוב: ממשלת ארצות הברית והנהגת צבאה שרויים במבוכה, עקב פרסום 400,000 מסמכים מסווגים, שחושפים כי אסירים עיראקיים נפלו קורבן להתעללויות ועינויים עת היו מוחזקים בשבי תחת הממשל הצבאי של ארצות הברית בעיראק. מן המסמכים עולה כי הצבא הסתיר את עצם מותם של עשרות אלפי אזרחים, ויתכן כי 15 אלף מהם נהרגו כתוצאה מעינויי המשטרה העיראקית. הפנטגון, לפי שעה, מכחיש.

ויקיליקס קיים מאז 2007, ומטרתו המוצהרת היתה לחשוף מקרי שחיתות ואכזריות ברחבי העולם. זהות מפעילי האתר אינה ידועה, ולמעט העורך שלו, העיתונאי האוסטרי ג'וליאן פול אסאנג', איש מהם לא נחשף מעולם. אנשים מודעים לקיומו של הארגון, וליכולתו לשמור את זהותם בסוד. לראייה, וויקיליקס הציג מסמכים מ-2003 שחשפו התעללות באסירי כלא גוונטנמו, חשף סרטי ירי של מסוקי אפאצ'י מ-2008 בהם נהרגים חפים מפשע, פרסם מסמכים שמעידים על פרשות שחיתות גדולות וחשף הרבה מאוד חומר שהביך ממשלות וארגונים.

עם כמה שממשל אובמה היה רוצה לראות את אנשי ויקיליקס קשורים לטיל שיעדו היא השמש, לאזרח האמריקאי יש הרבה מזל שיש ויקיליקס בעולם. למה? כי בלי ארגון זה, לא היה מודע למעשי ממשלתו, לא היה יכול לחוות עליהם דעה, והיה ממשיך לחיות בשקר, כמו האזרח הישראלי.

השקרים שמתחת לפני השטח

הרבה מידע קיים במדינת ישראל, על פני השטח ומתחתיו. מפעם לפעם זוקפת האמת את ראשה, ואנחנו מגלים ששר זה או אחר גנב מיליוני שקלים, שתקציבים שיועדו לאוכלוסיות חלשות רק מעצימות את העשירון עליון. ישנה תחושה של שחיתות כלל ממסדית בישראל, שגילויי הנפוטיזם, הבוז לחוק וידה הקלה של מערכת המשפט הם רק קצה הקרחון, שמתגלה מפעם לפעם, במקרים רבים – בגלל עובדי מדינה שמצפונם בער בהם, והדליפו מידע החוצה.

במקרים אלו, המערכת התעוררה מתנומתה: האשמים ננזפו, הוקעו בידי התקשורת והציבור, ואז נענשו (או שפשוט עברו תפקיד). כאשר מדובר בפרשיות בהן מעורב הצבא, הרבה יותר קשה להוציא מידע החוצה. הצבא הוא כלי שמטרתו היא לנצח במלחמה. לשם כך, מבנהו שונה בתכלית מזה של המערכת הדמוקרטית עליה נועד להגן. הלחץ, הפחד, סכנת המוות וההתמודדות עימם ביחד יוצרת אחוות לוחמים נפלאה, שלה מאפיין אחד נפלא פחות: הנטייה להגן אחד על השני גם בפני החוק.

מדליפים במערכת הביטחון - אסון או יתרון?

קצין בצה"ל שחושף מעשה לא מוסרי, על פי רוב לא יעשה זאת ממניע אנטי-ישראלי. מי ששונא את ישראל, לא הולך ונהיה קצין בצבאה (כלומר, אלא אם מדובר במרגל, וזה כבר סיפור אחר לגמרי). מי שמוציא מהמערכת הצבאית מידע שחושף פעולות חסרות מצפון או מה שניתן להגדיר כפשעי מלחמה עושה זאת משום שהוא מוסרי יותר מהמערכת, לדעתו.

קיומו של גוף א-פוליטי שיטה אוזן למדליפים, ישמור על פרטיותם בקנאות ויעביר את המידע בצורה מאוזנת והוגנת לממשלה או לכלי התקשורת יעשה שירות כפול לציבור: גם זכותו לדעת תקוים, וגם אנשים מוסריים ישארו בשורות הצבא, ולא יודחו מהן. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ללא קצה-קצהו של ספק. הישארותם של קצינים מוסריים במערכת הביטחון עשויה להבטיח זאת גם לשנים הבאות.

עוד השפעה של גוף הדלפות אזרחי היא חידוד נהלי אבטחת המידע בצבא. כמה פעמים קרה לכם שנסעתם באוטובוס וכל הדרך שמעתם את זוג החיילים שלצידכם מדברים על כמה טפשים הסורים שבחרו לפרוס דווקא את גדוד 33 בתל בנדורה, או כמה מגניב הטיל המונחה החדש של חיל השלישות? גם פעם אחת היא יותר מדי.

מי ימנע פגיעה בסודות מדינה?

ניתן לראות שגוף הדלפות יכול גם להועיל לחברה הישראלית. מצד שני, יכול להיות שיהיו אנשים שינסו להשתמש במידע אליו נחשפו כדי לקבל כסף, לסחוט את מפקדיהם, להתעלל בפקודיהם או סתם לעשות כותרות. ולכן, גוף כזה יצטרך להיות מקצועי וענייני, כשמטרתו היא חשיפת מקרים בהם נפגעו זכויות אדם בסיסיות, ולא להתנגח במדינת ישראל, בצבאה או באינטרסים הלאומיים שלה.

המתח בין הממשלה, שתשאף לשלוט בתפוצת המידע בקרב האזרחים, ובין גופי ההדלפות - שישאפו תמיד להוציא את האמת החוצה במלואה, יצטרכו להגיע לאיזון מסוים. אולי ממשק של העברת דיווחים והדלפות למשרד מבקר המדינה אקסקלוסיבית, לפני פרסום בכלי התקשורת, יוכל ליצור את אותו איזון, ויבטיח שהציבור יחשף למקסימום מידע, ושהמידע לא יהווה איום בטחוני שיפגע במדינה.

מה דעתכם? האם צריך להיות גוף הדלפות מאורגן וחשאי בישראל? או שדי והותר בכלים הקיימים? ספרו לנו בטוקבקים