עושים סדר: הורמונים לגיל המעבר - לקחת או לא
האיגוד לרופאי המשפחה עורר אתמול סערה כשהמליץ להימנע ככל הניתן ממתן הורמונים לגיל המעבר. פנינו ליו"ר איגוד רפואת המעבר כדי לעשות סדר בבלבול: למה מיועד הטיפול, מי אינה יכולה לקבל הורמונים, אילו תרופות משווקות בישראל ומדוע הטיפול חשוב כל כך?
סערת מתן ההורמונים בגיל המעבר: אתמול פורסם מסמך ההנחיות שהעביר האיגוד לרפואת משפחה לרופאיו, בו קרא להימנע ממתן תרופות לגיל המעבר עקב מחקרים קודמים שהראו סיכון מוגבר לתמותה מסרטן השד. להמלצה הזו התנגדו בתוקף הגינקולוגים והאגודה לרפואת גיל המעבר. יו"ר האגודה לגיל המעבר, פרופ' ברי קפלן, גינקולוג מביה"ח בילינסון, כינה את ההמלצה "מטופשת" ואת הרופאים באיגוד ככאלה ש"אינם מבינים בתחום גיל המעבר ואינם משתתפים בכנסים המקצועיים בנושא".
אז מהו בעצם גיל המעבר, מהם תסמיניו, מהיכן צצה הבהלה לתרופות לגיל המעבר, מי זקוקה לטיפול ואילו תרופות מומלצות בישראל? בסיועו של פרופ' קפלן, לפניכם מורה נבוכים לנושא.
פעם לא היה מקובל הטיפול בגיל המעבר. מדוע הוא חיוני?
בתקופת המקרא תוחלת החיים של הנשים היתה 29 שנים. בשנת 1900 תוחלת החיים הממוצעת אצל נשים היתה 49 שנים, כך שבעבר כמעט ולא נמצאו נשים
בגיל המעבר. הבודדות ששרדו והגיעו לגיל המעבר, סברו כי התסמינים הם הליך טבעי ולפיכך לא ניתנה מחשבה לכך.
מתי מופיע גיל המעבר?
בקרב ילידות הארץ סביב גיל 49-50, בקרב יוצאות עדות המזרח סביב גיל 45, ובקרב נשים ממוצא מזרח אירופאי סביב גיל 53-55.
מהם תסמיני גיל המעבר?
הסימפטומים הראשוניים נקראיים "תסמינים וזומוטוריים" וכוללים גלי חום, הזעות לילה, הפרעות בשינה, דפיקות לב מהירות וירידה בחשק המיני. בשלב השני, לאחר מספר שנים, מופיע יובש בנרתיק ובצינור השתן הגורם לתחושה של כביכול דלקות בדרכי השתן. "הנשים הללו בגילאי 60, 70 ו-80 באות לרופא ומתלוננות על דלקת בשתן", מסביר פרופ' קפלן, "ואז הבדיקות מראות תמיד שאין כל זיהום וזהו תסמין של גיל המעבר". בהמשך כולל גיל המעבר אובדן עצם בתהליך אוסטאופורוזיס, מחלות לב וכלי דם וככל הנראה גם אלצהיימר, שנמצא קשור למחסור ההורמונלי.
מדוע גורמים הורמוני המין לתופעות נרחבות כל כך בגוף?
בגוף האישה קיימים קולטנים רבים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, בעור, בלב, בעצמות ובאיברי המין והשתן. מסיבה זו, תסמיני הזיקנה כוללים הזדקנות של העור, איבוד עצם, אובדן היכולת להרות ומחלות לב.
מתי החלה הבהלה מההורמונים?
בשנות ה-60 הפך פופולרי טרנד ה"נשית לתמיד". רופאים החלו לרשום אסטרוגן במחשבה כי נמצא מעיין הנעורים. אלא שבשנת 1974 התגלה כי מתן אסטרוגן בלבד לנשים שרחמן לא הוסר בניתוח, עלול לגרום לסרטן רירית הרחם. עוד נמצא כי תוספת של פרוגסטרון לאסטרוגן מפחית הסיכון לסרטן רירית הרחם.
הבהלה הגדולה החלה ממחקר רחב היקף שנעשה בארה"ב, ובו נבדקו בנות 63 ומעלה ברובן, במטרה להראות כי ההורמונים מגינים על הלב. מהמחקר נמצא כי לאחר חמש שנות טיפול, קיימת עלייה בשכיחות סרטן השד של 2 נשים על כל 10,000 מטופלות.
בעקבות המחקר הוחלט לצמצם את מתן ההורמונים רק לנשים שסובלות מתסמיני גיל המעבר, ולא למניעת מחלות לב ואוסטאופורוזיס. מאז כל האיגודים העולמיים, כמו גם האיגוד הישראלי, המליץ לתת טיפול הורמונלי במינון הנמוך והיעיל ביותר, לנשים הסובלות מתסמיני גיל המעבר.
מה הטיפול ההורמונלי המקובל בישראל?
כיום ניתן אסטרוגן במינון של רבע מזה שניתן בעבר, משולב בפרוגסטרון חדיש במינון קטן. התרופות הניתנות משווקות תחת השמות אביאנה, אקטיבל ואנג'ליק, ותרופה הניתנת במדבקה דרך העור תחת השם אבורל-קונטי.
מדוע ניתן שילוב של שני ההורמונים?
כל המחקרים הראו שמתן אסטרוגן בלבד הפחית את שכיחות סרטן השד, אולם העלה את השכיחות סרטן רירית הרחם, ולפיכך מוסיפים פרוגסטרון המונע את סרטן רירית הרחם.
מי אינה יכולה לקבל הורמונים לגיל המעבר?
הטיפול ניתן רק לנשים הסובלות מתסמיני גיל המעבר. הטיפול אסור גם לנשים עם מחלת כבד פעילה, יתר לחץ דם והפרעת קרישיות. אצל נשים מעשנות מומלץ להפסיק לעשן, ולקבל טיפול דרך העור ולא באמצעות גלולות.
מהן תופעות הלוואי?
לעתים סובלות חלק מזערי מהנשים המטופלות מגודש קל בחזה או אבנים בכיס מרה.
האם התרופות לגיל המעבר בטוחות?
לדברי פרופ' קפלן, "ההורמונים לגיל המעבר הניתנים היום בכל העולם הוכחו כבטוחים ויעילים ביותר להשבת איכות החיים אצל הנשים בגיל המעבר. אין כל חשש מהטיפול מהתרופות, במקביל לאורח חיים בריא הכולל הפסקת עישון, הקטנת צריכת האלכוהול, פעילות גופנית, ונטילת תוספת סידן עם ויטמין D".
לפנייה לכתב/ת 
