מזימת הטרור: מה היה עושה אובמה בלי סעודיה?

ניסיון הפיגוע בבתי הכנסת בארצות הברית שסוכל אתמול (יום ו'), חשף שתי עובדות שצריכות להדאיג את כולנו. ראשית, הוכח בבירור כי אנשי אל-קאעידה בתימן הצליחו לפתח שיטה ואמצעים שמאפשרים העברת מטעני נפץ קטלניים דרך מערך הגילוי ושיטות הניטור הטכנולוגיים הנהוגים בשדות תעופה ובמעברים רגישים אחרים. שנית, תימן נעשתה בשנים האחרונות לחממת הטרור השנייה בחשיבותה של הג'יהאד העולמי.

ארגון "אל-קאעידה בחצי האי ערב", הפועל מתימן, הוא ארגון "צעיר" יחסית: הוא הוקם בינואר 2009 כתוצאה ממיזוג סניף

אל-קאעידה בסעודיה וקבוצות אל-קאעידה בתימן. שתי הקבוצות שהוכו קשות מאז שנת 2000 איחדו כוחות ויצאו לפעול, וכעת "אל-קעידה בחצי האי ערב" הוא השני במסוכנותו, אחרי המרכז האידאולוגי והמבצעי הראשי של הארגון, הפועל מפקיסטן בהנהגת אוסאמה בן-לאדן (שגם הוא ואחת מנשותיו - מוצאם בתימן).

שני המרכזים, הפקיסטני והתימני, מפעילים מחבלים-מתאבדים ומטעני תופת, ומשתמשים במוסלמים קיצונים בעלי אזרחות מערבית כדי לחדור את הגנות המערב, אולם מאפייני הפיגועים היוצאים משני המרכזים שונים. למעשה קיימת מעין חלוקת התמחות בין המרכז הפקיסטני לאל-קאעידה התימני.

אל-קאעידה בפקיסטן מתמחה בייזום פיגועי ראווה גדולים בארצות זרות באמצעות קבוצות פעילים שמספר אנשיהן רב יחסית, ושפועלות במספר מוקדים בעת ובעונה אחת. הם פועלים בשיטה המשלבת ירי, מטעני תופת, ומלקוח בני ערובה כדי לייצר אפקט תקשורתי-תודעתי המוני, דוגמת פיגועי מומבאי בהודו. סניף אל-קאעידה בתימן, לעומת זאת, מתמחה לאחרונה בפיגועי נקודה נגד יעדי-איכות, שעצם הפגיעה בהם יוצרת את האפקט הרצוי לג'יהאד העולמי.

בפיגועים אלה משתמשים אנשי הזרוע התימנית באמצעים מתוחכמים ובשיטות יצירתיות לחדירה אל היעד. דוגמה לכך היא הניסיון ב-2008 לרצוח את שר הפנים הסעודי, מוחמד בן-נאיף, האחראי לפעילות נגד הטרור של המשטר בסעודיה. המחבל שנשלח מתימן ביקש פגישה כדי למסור לשר הסעודי "מידע חשוב", וזה הסכים. לפי הדיווחים, משלחי המחבל הסליקו מטען נפץ במעיו, והוא הצליח לעבור בדיקות בשני שדות תעופה לפחות מבלי שהמטען אותר. כשהגיע ללשכת השר בריאד הוא הפעיל את המטען באמצעות נפץ אלקטרוני. המחבל נהרג, ולמרבה המזל - בן-נאיף רק נפצע קלות.

הגלאים לא יגלו: למרוח שכבה דקה, ולפוצץ

זה למעשה היה המקרה השני שבו מחבל יצא מתימן עם מטען נפץ מוסלק, והצליח לטוס ליעדו מבלי שהמטען נתגלה. המקרה הראשון היה ב-2001, כשריצ'רד ריד, מוסלמי ממוצא בריטי, הצליח להסתיר בנעליו חומר נפץ שאותו ניסה להצית בעת הטיסה לארה"ב. חומר הנפץ התלקח, אך לא התפוצץ, והמחבל נלכד. מקרה דומה היה בשנה שעברה, בערב חג המולד, כשעומר פארוק עבד אל-מוטלב, מחבל מוסלמי ניגרי שהתחנך בבריטניה, ניסה להצית מטען נפץ שהיה בתחתוניו בעת טיסה מאמסטרדם לדטרויט, במטוס חברת התעופה האמריקנית "דלתא נורת'-ווסט" בערב חג המולד. גם במקרה זה לא התפוצץ המטען, אך פרצה שריפה שבה נכווה המחבל קשות.

בשני המקרים - הן ב"פיגוע חג המולד" והן ב"פיגוע הנעליים" - היה חומר הנפץ מסוג PETN, אותו חומר נפץ שבו השתמשו אנשי אל-קאעידה בתימן גם במטענים ששלחו אתמול לבתי הכנסת בארה"ב. חומר נפץ זה הוא כה רב-עוצמה, עד שדי בכמות קטנה ממנו כדי לגרום הרג ונזק. אפשר "למרוח" שכבה דקה של אבקה ממנו על בד או על דפנות מכשיר אלקטרוני, וזו לפחות אחת הסיבות שאי-אפשר לגלותו גם במכשירי הניטור והשיקוף הרגישים ביותר הנמצאים בשימוש בשדות תעופה. בגלל רגישותו הרבה לחום אפשר להפעילו באמצעות נַפּץ קטן מאוד, שאינו מעורר חשד בשיקוף, או אפילו באמצעות גפרור מוצת שמקרבים אליו. החיסרון היחיד של מטענים מסוג זה הוא שדרושה מומחיות רבה להפעלתם כשהם על גוף המחבל.

על חיסרון זה ביקשו משלחי המטענים מתימן להתגבר בניסיון הפיגוע הטרי בבתי הכנסת. הם הסליקו את המטענים בתוך מכשירים אלקטרוניים, שבתוך כל אחד מהם הוסלק כנראה גם מנגנון סלולרי פשוט, כזה שבאמצעותו מופעל כל טלפון נייד. כך יכלו להפעיל את המטענים בתזמון שייראה להם באמצעות הרשת הסלולרית, בין שעל-ידי סייען בארה"ב, ובין שמתימן.

לחברות המשלוחים UPS ו-FEDEX יש אזורים סגורים משלהן בנמלי תעופה גדולים ברחבי העולם שם נבדקים המטענים באמצעים משוכללים. המטענים שנשלחו מתימן לא נתגלו בבדיקות אלה, אלא כתוצאה ממידע מודיעיני שהגיע מסעודיה. בעקבות מידע זה נערכה בדיקה מיוחדת של כל החבילות שהגיעו מתימן, וכך נחשף בבריטניה מטען אחד ומטען נוסף התגלה בדובאי. אבל מה שצריך לעורר דאגה הוא העובדה שאילולא סיפק שירות הביון הסעודי את המידע, היו המטענים מגיעים ליעדם ואלי גם מתפוצצים בידי פרנסי בתי הכנסת בשיקגו.

פעילות רציפה במעגל השלישי

מנהיגי "אל-קאעידה בחצי האי ערב" היו משיגים את האפקט הטרוריסטי המבוקש על ידם גם אם מספר הנפגעים והיקף ההרס היו קטנים יחסית. לכן הצורך הראשון והדחוף הוא לסגור את הפירצה שהתגלתה באמצעי גילוי חומרי ומטעני הנפץ בשדות התעופה ובשיטות הניטרול שלהם. ראוי לציין בהקשר זה כי בשדות תעופה רבים, גם אצלנו בישראל, משתמשים באמצעים המיועדים להפעיל את המטענים שלא נתגלו בבדיקות. הפיצוץ המבוקר מתבצע בתוך אזורי ביטחון סטריליים מיוחדים. גם אמצעי זה לא עבד במקרה האחרון, וצריך לבדוק מדוע.

עם זאת, הניסיון מוכיח כי אמצעי הגילוי והבידוק הביטחוני הם אמצעי אחרון, שלחלוטין אינו הרמטי. אמצעי יעיל הרבה יותר הוא מעקב מודיעיני, שבמקרה האחרון הוכיח את יעילותו. אבל גם למעקב המודיעיני, בעיקר כשהוא מתבצע במקומות שונים בעולם, יש מגבלות והפרצות בו מרובות. לכן נחוצה פעולה רציפה ויעילה במעגל שלישי - ישירות נגד מתכנני הפיגועים

ומבצעיהם.

בפקיסטן-אפגניסטן, בצפון-אפריקה ותת-סהרה, בסומליה ובתימן, מתנהלות חממות טרור שמהן יוצאים פיגועים נגד המערב. הג'יהאדיסטים נהנים מחופש פעולה ב"מדינות כושלות", אלה שמשטרן חלש או שהוא משתף פעולה עם הג'יהאדיסטים. אבל לא כל המדינות הללו מסוכנות באותה מידה. בפקיסטן ובאפגניסטן מנהלות ארה"ב וברית נאט"ו מלחמת סיכול פעילה, אינטנסיבית ומתוחכמת נגד אל-קאעידה וסייעניו. בסומליה עסוקים הג'יהאדיסטים במלחמה אלה באלה, והם נעדרי תיחכום וכושר טכנולוגי. "אל-קאעידה במגרב" (צפון-אפריקה ותת סהרה) מסוכנת בגלל המוטיבציה הרצחנית של אנשיה, אבל הם נעדרים יכולות טכנולוגיות ותיחכום.

לכן אל-קאעידה בתימן הוא כעת "הכוח העולה" בתחום הטרור העולמי. הארגון מנצל את הפיצול השבטי והפוליטי בארץ זו, את העובדה שהמשטר של הנשיא עבדאללה סאלח נאלץ להילחם שתי מלחמות פנימיות בעת ובעונה אחת, את הקלות היחסית שבה ניתן להיכנס לארץ זו ואת התשתית התעשייתית והמדעית הדי מפותחת שיש בה.

נשיא תימן, בין הפטיש לסדן

מאז 2006 השכיל אל-קאעידה להתנחל ולהיטמע בקרב השבטים במזרח תימן ובדרומה, באמצעות נישואין של הפעילים עם בנות השבטים ובאמצעות פעילות רווחה (דעווה) ענפה שהארגון מקיים בתוכם. הנשיא עלי עבדאללה סאלח זקוק לאנשי השבטים הללו (שמהם יצאה גם משפחת בן לאדן), ונעזר בהם במלחמתו במורדים השיעים בני הזרם הזיידי, הפועלים נגדו בצפון המדינה וגם במלחמה הנוספת שהוא מנהל נגד המורדים החילוניים בדרום תימן הרוצים להקים שם יישות אוטונומית. הוא חושש להרגיז את אנשי השבטים הסונים הללו, ולכן נמנע ככל האפשר מלהילחם באנשי אל-קאעידה הנהנים מחסותם.

אבל בה בשעה רוצה הנשיא התימני לקבל סיוע כלכלי נדיב מארה"ב, ולכן הוא ממלא בחוסר חשק את דרישת וושינגטון וריאד, ומדי פעם יוצא צבאו גם לפעולה לא ממש יעילה נגד פעילי אל-קאעידה. לפני שבוע פתח צבא תימן במבצע כזה, ולא מן הנמנע שהפיגוע שתכננו הג'יהאדיסטים התימנים נגד בתי הכנסת בשיקגו היא פעולת תגמול על מבצע זה.

זה הרקע שעליו צריך להבין את הכרזתו של הנשיא אובמה מאמש, כי ארה"ב תפתח עתה במלחמת חורמה נגד אל-קאעידה בתימן. למעשה פועלת ארה"ב נגדם מאז שנת 2000, עת טרוריסטים תימנים כמעט הטביעו בפיגוע סירת תופת בנמל עדן את המשחתת האמריקנית "קול". אבל מלחמה זו התנהלה על אש קטנה. רק בשנתיים האחרונות העניקה ארה"ב תנופה למלחמה בג'יהאדיסטים הפועלים בתימן. סוכנות הביון המרכזית (CIA) הגבירה את מאמצי איסוף המודיעין בתימן ואף ביצעה

סיכולים ממוקדים מוצלחים נגד כמה ממנהיגי הארגון.

פעולות אלה התבצעו בעקבות פיגוע תופת בשגרירות ארה"ב בצנעא ב-2008 וכשברח לתימן המטיף המוסלמי הקיצוני אנוואר אל-עוולאקי, יליד ארה"ב ששימש אימאם במסגד בווירג'יניה. בין שומעיו היו שניים ממבצעי הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 והרופא הצבאי המוסלמי שרצח 12 חיילים בבסיסו בפורט הוד שבטקסס. הוא נחשב לאידאולוג של הפיגועים המבוצעים נגד ארה"ב משטחה של תימן.

ארה"ב העניקה לאחרונה לממשלת תימן 150 מיליון דולר למימון המלחמה באל-קאעידה. אבל בכל אלה, מתברר, לא די. בעקבות ניסיון הפיגוע האחרון תצטרך כנראה וושינגטון להיכנס למעורבות ישירה ופעילה יותר בתימן, בסיוע מאסיבי של בית המלוכה הסעודי, שגם לו יש אינטרס חשוב בדיכוי "אל-קאעידה בחצי באי ערב".