יסודות הצילום: שולטים ב-ISO - שולטים באור

מה זה בכלל ISO?

ה-ISO הוא תקן של רגישות אשר נועד לבטא עד כמה החיישן רגיש לאור, או במילים אחרות – כמה אור אני צריך בשביל לבצע את החשיפה. ISO הם ראשי תיבות של International Standard Organization והוא בדיוק אותו הדבר כמו ASA – American Standard Association (האמריקאים חייבים משהו משל עצמם). ה-ASA מוכר לנו מתקופת הפילם מאחר ורוב סרטי הצילום יוצרו על ידי חברות אמריקאיות כגון קודאק. ה-ISO השתלט על התחום מאחר והרוב המכריע של המצלמות מיוצר על ידי חברות יפניות (קנון, ניקון, סוני, פוג'י, אולימפוס, פנסוניק ועוד).

מה משמעות ה-ISO?

לכל חיישן מצלמה יש את רגישות הבסיס שלו, אותה רגישות בה הוא מתפקד בצורה הטובה ביותר. אם רוצים להגביר את הרגישות, החיישן והמעבד יעצימו את האות שמגיע מהחיישן. כך מתקבלת תמונה בהירה יותר, עם אותם תנאי התאורה.

אם נחזור לאנלוגיית הברז, אזי ה-ISO הוא גודל הספל, כלומר כמה מים (או אור, למגיב 19) אנחנו צריכים כדי למלא את הספל שלנו. אני יכול למלא ליטר (ISO 100) ב-30 שניות או למלא חצי ליטר (ISO 200) ב-15 שניות וכמובן באותה הקבלה אנחנו מגיעים לצילום שלנו.

• עוד באתר גליץ, בית הספר לצילום: מהו עומק שדה?
  

תחנות ה-ISO

כמו הצמצם והתריס, גם ה-ISO עובד בשיטת הסטופים (תחנות). גם כאן, כל קפיצה של סטופ מבטאת הכפלה ברגישות או הפחתת הרגישות בחצי. להלן הסטופים של ה-ISO:

100, 200, 400, 800, 1,600, 3,200, 6,400, 12,800, 25,600, 51,200, 102,400

כמובן שלא כל המצלמות מגיעות לרמות הרגישות הגבוהות ביותר, אלא רק המצלמות המקצועיות (והיקרות) אשר מיועדות בעיקר לצילומי עיתונות וספורט. בדרך כלל, ככל שהחיישן של המצלמה גדול יותר, החל מקומפקטיות, דרך DSLR סטנדרטיות ועד למצלמות עם חיישן בגודל מלא (Full Frame), כך הרגישות היא גבוהה יותר.

איך עובדים עם ה-ISO?

אם אנחנו מעלים רגישות בסטופ, אנחנו מבהירים את התמונה על ידי הגדלת כמות האור שקולט החיישן מן הסביבה. אם תנאי התאורה החלשים מכתיבים לנו מהירות תריס נמוכה מדיי, אפילו בצמצם הכי פתוח, ואנחנו נרצה להעלות את מהירות התריס, הברירה היחידה שלנו תהיה להעלות את ה-ISO.

לדוגמה, אם אנחנו בצמצם F/2.8 (הכי פתוח במקרה זה), במהירות תריס 1/8 וב-ISO 100 - אנחנו כבר יודעים שמהירות התריס שלנו נמוכה מדיי, אבל אין ביכולתנו לפתוח עוד צמצם ולכן ניגש ל-ISO לעזרה – נעלה אותו מ-100 ל-800 (3 סטופים) ונקבל בתמורה מהירות תריס של 1/60 (3 סטופים מהיר יותר) באותם תנאי התאורה.

• עוד באתר גליץ, בית הספר לצילום: מבוא לצילום מאקרו
  
  

מה כל הרעש?

תמונות מוארות יותר גם בחשכה הן דבר נהדר, אלא שיש לכך מחיר: רעש. מדובר הפרעה בתמונה, שנראית כמו פיקסלים אקראיים בצבעים ירוק/אדום/כחול וכמובן אפור, כאילו שק הפיקסלים של מישהו נשפך לכם על הפריים. צילום ב-ISO גבוה מפיק תמונות מגורענות.

אותו רעש נוצר כתוצאה מהגברה של אותות חלשים מהחיישן והפרעות שנוצרות כתוצאה מהשראה אלקטרוסטטית בין התאים הפוטואלקטריים של החיישן. למען האמת, לכל חיישן יש יחס מוגבל בין אות לרעש. כל חיישן מכל סוג סובל מהפרעות ורעש בתנאים של אות חלש. אפילו החושים שלנו: כשאנחנו בסביבה שקטה לחלוטין, בהרבה מקרים נשמע מעין צפצוף עמום - אלו החושים שלנו, שמעצימים רעשי סביבה חלשים.

ככל שה-ISO גבוה יותר, כך כמות הרעש תהיה גבוהה יותר והוא יהיה מורגש יותר. אך מכיוון שיצרני המצלמות מנסים בכל כוחם להמנע מאותו הרעש באמצעות עיבודי תמונה במצלמה, התמונה עוברת תהליך של ניקוי רעשים. אותו אלגוריתם של ניקוי רעשים מנסה לזהות ולהעלים אותם במידת האפשר.

הבעיה היא שהמצלמה לא תמיד מזהה מהו "רעש" ומהם פרטים אמיתיים, ולכן שיער, דשא ומרקמים אחרים מאבדים פשוט את הטקסטורה שלהם לחלוטין. אנחנו קוראים לתהליך זה "גיהוץ" התמונה. כלומר, ב-ISO גבוה, לא רק שיהיה לנו רעש והפרעות בתמונה, אלא אנחנו גם נתחיל לאבד פרטים חשובים. קחו את זה בחשבון כשאתם מצלמים. ככל שחיישן המצלמה גדול יותר, כך רמות הרעש תהיינה נמוכות יותר ברמות ISO גבוהות.

מתי נשתמש באיזה ISO

ככלל, אנחנו נשתמש תמיד ברמות ה-ISO הכי נמוכות שאנחנו יכולים, עד שאין לנו ברירה ואנחנו צריכים להעלות את הרגישות. מתי אין ברירה? כשתנאי התאורה החלשים בשילוב הצמצם ומהירות התריס מכריחים אותנו לעשות זאת. לדוגמה:

א. פורטרט בתאורה חלשה. בתנאים של תאורה חלשה, השתדלו לצלם בצמצם הכי פתוח שניתן והעלו את ה-ISO עד לרמה של 1 חלקי אורך המוקד כדי לצמצם את השפעת רעידות הידיים. 

ב. צילום ספורט בתאורה חלשה. בצילום אובייקטים אשר זזים במהירות ואתם מעוניינים להקפיא, תצטרכו להגיע למהירות התריס המינימלית שתספק לנו זאת. אם מדובר ב- 1/500 של השנייה או יותר מכך, לא תהיה ברירה, אלא להעלות את ה-ISO לרמה הנדרשת. לפעמים אי אפשר להגיע לרמות ה-ISO הנדרשות, וצריך להשתמש בפלאש או אמצעים אחרים כדי להשיג זאת.

ג. צילום מאקרו. אם צילום זה מבוצע ללא חצובה  - ובחרתם לסגור צמצם כדי לקבל יותר עומק שדה, תאלצו להעלות את ה-ISO כדי לשמור על מהירות תריס מינימלית סבירה.

ד. צילום לילה עם חצובה. אם יש לנו חצובה ואובייקט הצילום לא זז, יש להשתמש ב-ISO הנמוך ביותר האפשרי כדי לקבל את האיכות הגבוהה ביותר. מהירות התריס יכולה להיות גם איטית מאוד.

מנקים את הרעש

כפי שהבנו, רעש הוא דבר לא רצוי בצילומים שלנו. לכן ישנן תוכנות ייעודיות כגון Noise Ninja ו-Neat Image אשר כל נועדו לנקות את הרעשים מהצילומים. יכולת זו קיימת גם בתוכנות העריכה הכבדות והנפוצות יותר כגון פוטושופ ולייטרום. גם כאן, להשתמש בתוכנה בזהירות כדי להמנע מאיבוד פרטים מסיבי. מומלץ לעשות ניקיון רעשים סלקטיבי (כמו בעבודה בשכבות) כדי לנקות את הרעשים בעיקר באיזורים נטולי פרטים. 

סיכום

מהי רמת הרעש המירבית המותרת? כמובן שזה מאוד תלוי במצלמה ובצלם. לכן, מומלץ לצלם תמונות ברמות ISO שונות ולראות על מסך המחשב מהי רמת ה-ISO המירבית שאתם מוכנים לחיות איתה בשלום. קחו בחשבון שתמיד עדיף תמונה עם רעש על פני תמונה מטושטשת. בעוד שהראשונה מיועדת באופן מיידי לפח האשפה הוירטואלי, השנייה עוד עשוייה לשמש אותנו בעתיד.

ה-ISO הוא כלי מאוד חשוב ושימושי בצילום. השליטה בו מאפשרת להתגבר על תנאי מחסור באור ומגבלות עדשה וצמצם, ומאפשרת לנו לקבל תמונות חשופות היטב עם הקפאת תנועה (בזכות מהירות תריס גבוהה) בתנאים בהם תמונות היו אמורות להימחק מיידית.

אין ספק שרמות הרגישות של המצלמות הדיגיטליות המודרניות הן הרבה יותר גבוהות ועם רעש מופחת לעומת עולם הפילם ואין ספק שמגמה זו של שיפור בתחום תמשיך ותגדל בעתיד. לא מן הנמנע שנראה מצלמות שמגיעות ל-ISO של 500,000 ומעלה בעתיד הקרוב ושמצלמות שמגיעות ל-ISO 3,200 עם מעט רעש כבר תהיינה דבר שבשגרה. אל תפחדו להעלות את הרגישות, אך היו זהירים - כדי לשמור על איכות ועל תמונות נקיות.

מאמר זה הינו חלק מקורס יסודות הצילום בגליץ, בית הספר לצילום