"באתי לאריאל בשם האמנות בלבד"
מופע אחד בהיכל התרבות החדש באריאל הציב את השחקנית הצעירה יונית טובי, כוכבת "פיאף", בלב הסערה התקשורתית הגדולה ביותר שידע עולם התרבות הישראלי מזה שנים. כעת היא שוברת שתיקה: "הרגשנו כמו כלי שחמט בתוך המשחק הזה"
זו היתה אמורה להיות שנת הקודאק של יונית טובי. השחקנית הצעירה שנשלפה מ"בית צבי" היישר לתפקיד ראשי בתיאטרון באר שבע - ואף זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר עליו התמודדו קליבריות כמו לאורה ריבלין, ענת וקסמן ואולה שור - הוכתרה כדבר החם הבא בזכות המחזמר "פיאף" וסימנה לעצמה תחילתה של קריירה.
טובי ב"פיאף". "שמחה שזה נגמר" (צילום: יוסי צבקר)
אבל אז הגיע מכתב האמנים נגד היכל התרבות באריאל, שקילקל את התמונה. צוות השחקנים הצעיר של "פיאף" ובראשם טובי, מצא את עצמו בלב הסערה. במשך שבועות ארוכים ומתוחים הם שתקו. גם אחרי פרסום מכתב האמנים השני, שכיוון ישירות אל השחקנים, הם המשיכו לשתוק.
אתמול (ב'), אחרי שהמסך עלה וירד באריאל, טובי נשמה לרווחה. "אני שמחה שזה נגמר, אבל אני לא יודעת אם זה באמת מאחורי", היא אומרת. "אולי עכשיו זה רק מתחיל. אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות, אבל אני מקווה שלא יהיה עוד ממה שהיה - עוד מכתבים, עוד חרמות".
טובי מדגישה את הערכתה לאמנים החתומים על המכתב. עם חלקם היא עבדה. חלק אחר, היא מכירה באופן אישי. "דיברנו על הנושא, זה עלה לדיון", היא אומרת. "היו ויכוחים שהתנהלו ברוח טובה גם אחרי פרסום המכתב. אני לא שופטת אותם על זה. כל אחד שיילך על פי צו מצפונו.
היכל התרבות באריאל. "בסך הכל רציתי להופיע" (צילום: עידו ארז)
"בעיני, גם אם יש ויכוח פוליטי שאולי הוא לגיטימי, תיאטרון הוא אירוע תרבותי ואנושי, שמבקש לגשר בין פערים. באולם אחד יכולים לשבת אנשים עם דעות מנוגדות לחלוטין ולמרות זאת, לחוות חוויה משותפת. זו הסיבה שהיה לי חשוב לקיים את ההצגה. כאב לי על כל הסיטואציה שנוצרה. אולי אני נאיבית, אבל אני מאמינה שבמת התיאטרון חייבת להישאר נקייה מכל הסערות הפוליטיות".
פוליטיקה היא חלק מהחיים בארץ. אם התיאטרון אמור לשקף את החיים, האם לא טבעי שיהיה לה בו חלק?
"אז שקפו את החיים על הבמה, לא דרך מניעת אמנות מקהל כזה או אחר. תציגו את הקונפליקט ואת הדעות השונות מול קהלים שחושבים אחרת. תשמשו באמנות. זו בעיני הדרך היותר ראויה להביע את עמדתך, יותר מחרם על הקהל באריאל".
מצאתם את עצמכם, שחקנים צעירים בראשית דרכם, בלב סערה ומול שמות מז'וריים בתרבות הישראלית עם תותחים רועשים במיוחד. מלחיץ?
"הלחץ היה מכל כיוון אפשרי. זה כולל גם את אמצעי התקשורת. ביום שבת הטלפון לא הפסיק לצלצל. זו היתה מתקפה שהלחיצה אותי מאוד, כי למען האמת לא ביקשתי להיות בתוך הסערה הזו. אני בסך הכל רציתי להופיע. בשלב מסוים פשוט הנחתי את הטלפון בצד ולא עניתי יותר. אחרי המכתב השני כאב לי שכל הסערה הזו מתגברת, מה שמעמיד גם אותי בסיטואציה לא פשוטה שבה אני צריכה כביכול לתת תשובות ולהביע דעה. היתה לי תחושה שהאמנות והתיאטרון נפגעים מזה".
למה בחרת לשתוק?
"לא רציתי להיות מעורבת בסערה הפוליטית. אני שחקנית, לא פוליטיקאית. מותר לי לא לשתף את הציבור בעמדותיי או דעותיי. בכל מקום שיש קהל שרוצה לראות הצגה שאני חלק ממנה, לא אני אהיה מי שימנע את זה ממנו. באתי לאריאל בשם האמנות בלבד. ההחלטה להופיע שם אינה משקפת עמדה פוליטית או עמדה של בעד או נגד. אני בעד האמנות".
מבחינתך אריאל היא כמו כל מקום אחר?
"לא אמרתי את זה. אמרתי שאני אופיע בכל מקום שבו ירצו לראות אותי, גם ברמאללה. אמרתי שאין לי כוונה להיכנס לסוגיות הפוליטית ולשאלות האם מדובר בהתנחלות או לא. כל קהל הוא ראוי בעיני ואופיע בפניו אלא אם כן מדובר במקום שעלול להוות סכנת חיים".
אמש, כשבאכסדרת התיאטרון באריאל עשרות נציגי כלי התקשורת הישראליים והזרים היו עסוקים בלכוון מצלמות, שחקני ההפקה לא ידעו למה לצפות. "חששנו שיהיו הפגנות, לא ידענו מה יהיה", היא מודה. "שמענו שיש המון תקשורת גם מסין, צרפת, גרמניה ואיטליה. זה היה מוזר. הרגשנו כמו כלי שחמט בתוך המשחק הזה, כשאנחנו בסך הכל באנו לעשות את העבודה שלנו. הייתי שמחה לומר שכל כלי התקשורת הגיעו לשם בשביל ההצגה, אבל זה לא ריאלי".
אז התקשורת לא הגיע לאריאל כדי לשמוע את טובי שרה פיאף - גם לא שרת התרבות, לימור לבנת, למרות שלחשה לה בתום ההצגה: "כל הכבוד". אבל מה שעניין את טובי בעיקר היו תגובות הקהל. "דווקא אתמול, היה לי חשוב שהקהל יישאב פנימה. רציתי שהם יצחקו, יתרגשו, ישכחו מהכל", היא אומרת. "זה גם חלק מהעניין הזה שנקרא תיאטרון - לשכוח מהמציאות לשעה קלה". בדיעבד היא חושבת שהקסם עבד.
