נפרדים מעמוס לביא: "איש מקסים ושחקן נפלא"
אנשי קולנוע ותיאטרון שעבדו עם השחקן עמוס לביא לאורך השנים התקשו לקבל את הידיעה על מותו. לאורה ריבלין: "אצילות וביישנות שכזו לא רואים - לא בתיאטרון ולא בחיים". עמוס גיתאי: "עדין כמו תינוק ומצחיק"
אנשי קולנוע ותיאטרון שעבדו עם השחקן עמוס לביא שהלך לעולמו אמש (ג') בגיל 57, התקשו לדבר עליו בלשון עבר עם קבלת הידיעה על מותו. "עמוס היה שחקן יוצא מן הכלל, מהסוג שלוקח את התפקיד עד הסוף ועובד עם מלוא החושים - לב, רגש, דם ועצבים", אמר השחקן ובמאי התיאטרון עודד קוטלר, שביים את לביא בהצגה האחרונה שבה שיחק על במת התיאטרון הרפרטוארי, "תפוחים מן המדבר".
"למרות המתח בתפקידים שלהם הוא נדרש, עמוס היה חבר נפלא לעבודה", מוסיף קוטלר. "אהבתי אותו אהבת נפש. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו על כל השארם, הכריזמה והחברות שבו. היה בו את הבחור האלים אבל גם ציפור רכה. במשך שנים ארוכות הוא היה מכור לסמים קשים ובכוחות על אנושיים הוא יצא מזה. המוטיבציה המרכזית היתה הילדים שלו. הוא היה אבא למופת. כל מה שעשה, עשה עבור ילדיו. גם עם כל נשותיו הוא שמר על קשר הדוק. אנשים לא יודעים על טוב לבו ונדיבותו ועל הקסם האישי שהיה בו.
עמוס לביא. שחקן טוטאלי (צילום: שלו מן)
"זה היה תענוג כפול לעבוד איתו - פעם אחת בזכות כשרונו הרב, פעם נוספת בזכות הצניעות שהובילה אותו והקשב. עמוס היה איש צוות נהדר שלא מבדל את עצמו, לא מפנה עורף וללא מניירות של כוכבות. הוא היה איש טוב להפליא והשורות
שלנו יהיו חסרות אותו. נהוג לומר שבתי הקברות מלאים באנשים שיש להם תחליף. אבל יש כאלה שזה פשוט לא נכון לגביהם. עמוס הוא אחד שכזה. איש טוב לב ונדיב".
השחקנית לאורה ריבלין, ששיחקה לצדו בהצגה "תפוחים מן המדבר", מספרת על תקופת העבודה המשותפת: "ארבע שנים וחצי אנחנו רצים עם ההצגה. ארבע שנים וחצי של נסיעות צפופות וקשות בכל רחבי הארץ. זה כמעט כמו לחיות יחד. הנסיעות האלה הפכו, הרבה בזכותו, למענגות כמו בילוי עם אוכל, שתייה והרבה הומור. אתמול, לפנות ערב, עוד דברתי איתו וקבענו שאבוא איתו לטיפול הקרוב ביום שני ואדבר עם הרופאה, נשאל שאלות ונבקש תשובות, כי הוא הרגיש שהוא נחלש. בלילה התעוררתי כמה פעמים והשיחה איתו חזרה והדהדה בי.
"קשה לי לקלוט שזהו זה. הוא היה שחקן נפלא, אמיתי, פרטנר נהדר ומפרגן. העיניים שלו קלטו אותך כמו רדאר. אחרי סצנה הוא היה יכול להגיד: 'עובר עליך משהו, ויקטוריה אשתי' (זה היה שמי בהצגה), כשאני אפילו לא הייתי מודעת לכלום. מעבר להיותו שחקן נפלא, הוא היה אציל נפש. אצילות ועדינות וביישנות שכזו לא רואים - לא בתיאטרון ולא בחיים. גם כשחלה, נכמר לבי לראות עד כמה הוא משתדל לא רק להחלים, אלא בעיקר להיות פציינט טוב. הוא השתדל להרגיש, גם אתמול כשדיברנו, שאולי למרות החולשה יש איזה סוג של הטבה ושהגוף מתנקה. אני מתקשה להאמין".
במאי הקולנוע עמוס גיתאי, שהרבה לשתף פעולה עם לביא ונמצא בימים אלה במכסיקו, קיבל את הידיעה בעצב. "זה נורא ואיום. עמוס היה איש מקסים ושחקן
נפלא. קשה לדבר עליו בלשון עבר. הוא הביא לתפקידים שעשה דיוק והקפדה. הוא היה שחקן טוטאלי שלא התבייש להיכנס גם לצדדים הלא פוליטיקלי קורקטיים של הדמויות שיצר", אמר.
את יום הולדתו ה-50 של לביא, חגגו השניים בקהיר. גיתאי נזכר בהתרגשות שליוותה את המסע: "יצאנו בעקבות המסע אל 'הארץ המובטחת'. עמוס מאוד התרגש. מצרים הזכירה לו את נופי ילדותו בטריפולי. הוא כל כך שמח כשהגענו לפירמידות, כמו ילד. הוא היה שחקן נהדר ואהבתי מאוד לעבוד איתו. עשינו ביחד את 'עלילה', 'מחזיר אהבות קודמות', 'הארץ המובטחת' וגם את הסרט האחרון, 'כרמל', שבו הוא שיחק גנרל רומאי. הוא רצה שייצא ממנו אל המסך משהו חד כתער. מצד שני, הוא היה עדין כמו תינוק ומצחיק. איש מתוק ושחקן יוצא דופן".
