"האוצר מפציץ במידע - וגורם להפסד בחסכונות"
למרות שטף המידע הפיננסי, הציבור מבין מעט מאוד בחסכונותיו. ד"ר טל שביט טוען כי באוצר לא מבינים את הקשר בין פסיכולוגיה להשקעות ומסייעים לציבור להפסיד כסף. "בשביל מה צריך כ"כ הרבה מידע, למה לאפשר מעבר קל בין חסכונות והיכן מחלקת ההסברה במשרד האוצר?", הוא שואל
מה אנחנו יודעים על החסכונות שלנו? מעט מאוד. רבים מהחוסכים אינם יודעים היכן מושקעים כספי החסכונות הפנסיוניים שלהם, מי מנהל אותם וחשוב מכל - איך לבחור בחיסכון המתאים. החברות הפיננסיות, התקשורת, גופים פרטיים שונים וגם הרשויות, מציפים אותנו במידע, כך שלא ניתן לומר שיש מחסור באינפורמציה. אבל האם המידע הפיננסי גם יעיל?
- רמת הפנסיה של גברים גבוהה פי 2 מנשים
- ניהול סיכונים: האם החסכונות שלנו בטוחים?
- איך קוראים את הדו"ח מקרן הפנסיה? מדריך
לפחות בעבר החשיבה הכלכלית הניחה שכמה שיותר מידע הופך את השוק ליעיל יותר ומידע כזה צריך להיות זמין לכולם. אולם בשני העשורים האחרונים, כשתחום הפסיכולוגיה של ההשקעות התפתח, התחילו לעסוק בשאלה - האם יש גבול למידע. האם מנקודה כלשהי, עודף מידע דווקא גורם לנו נזק.
אדון ישראלי הרוויח יותר ממני
ד"ר טל שביט, ראש המחלקה למימון בביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל, טוען ששורש הבעיה טמון בכך שהציבור מתייחס רק לדברים הבולטים, לכותרות, והוא אינו בוחן או חוקר את הדברים לעומק. במציאות כזו המידע רק מזיק לו. לדבריו, בשנים האחרונות, כשהשימוש באינטרנט מתרחב והמידע הופך נגיש יותר, המצב רק מחמיר.
"משרד האוצר מציג את הגמל נט (מערכת להשוואת תשואות בקופות גמל - א"ר), בא אדון ישראלי, ורואה שבחודש האחרון השכן שלו הרוויח קצת יותר ממנו, אז הוא מתקשר לסוכן הביטוח, ואומר לו תעביר אותי לקרן אחרת, מהלך שפעמים רבות יגרום לו להפסד.
"אתה רואה היום אונליין מה קורה בקרן הפנסיה שלך. תאר לך שקרן הפנסיה הייתה חושפת מידע אחת לחמש שנים, אנשים לא היו נוגעים בכסף ומצבם הכלכלי היה הרבה יותר טוב".
לא צריך לנייד את הכסף
רק בתחילת השנה החל משרד האוצר, על פי הוראה של המפקח הקודם על שוק ההון, ידין ענתבי, לחייב את הגופים הפיננסיים לפרסם אך ורק תשואות שנתיות, כאשר בצד פרסום התשואה השנתית תפורסם גם התשואה לשלוש ולחמש שנים. עד אז פירסמו הגופים הללו תשואות מדי חודש.
האם זה צעד נכון להסתיר מהחוסך מידע?
"מה שצריך להשלים צעד כזה, זה רגולציה יותר חזקה. החינוך הפיננסי בישראל לא טוב, אותו ציבור אמור לנהל את קרן הפנסיה. האינטרס של המדינה היא שלאנשים תהיה פנסיה טובה, אך במקום שהיא תפקח, היא מסירה את ידה ונותנת לציבור להתנהל".
שביט, שיפתח בתחילת החודש הקרוב, זו השנה השלישית ברציפות, את הכנס השנתי בנושא פסיכולוגיה של השקעות, במכללה למנהל בראשון לציון, יוצא גם נגד תקנות הניוד שנכנסו לתוקפם בשנים האחרונות ומאפשרות מעבר מהיר ויעל יותר מבעבר, בין החסכונות הפנסיוניים השונים. "צריך לשנות את תקנות הניוד, צריך לחזור אחורה".
ומה עם הגברת התחרות?
"בגלל הגמישות באפשרויות המעבר, התחרות בין הגופים היא חזקה יותר כי הם יודעים שהם יכולים להעביר. אולם תחרות צריכה להיות מוגבלת. גם הגברת התחרות בין בנקים צריכה להיות מוגבלת וגם בקרנות פנסיה.
"נוצרת תחרות בטווח קצר לנכסים שהם לטווח ארוך. משרד האוצר יצר תחרות בטווח הקצר. אם התנאים ישתנו ולא תהיה אפשרות מעבר מתי שרוצים לא תהיה תחרות בטווח הקצר".
"מישהו קורא את המסמך שנותנים לו?"
אחת החובות החלות על יועץ או סוכן פנסיוני היא לתת ללקוח מסמך הנמקה – שמטרתו לפרט מדוע מומלץ לו להפקיד את כספו בחיסכון מסוים, היתרונות והחסרונות וכן גילוי נאות על הזיקה שיש לו למוצר אותו הוא מציע. המסמך שבמקור היה אמור להיות מפורט ביותר, עבר לא מעט שינויים בעקבות לחצים שונים.
"יש הנחה שכשאתה נותן מידע כמו מסמך הנמקה הלקוח קורא וגם מבין אותו. קח כדוגמה את הדו"חות הכספיים שהחברות הציבוריות מפרסמות, אתה חושב שחוץ מהגופים המוסדיים מישהו מהמשקיעים באמת קורא? גם מי שקורה לא ממש יודע מה לעשות עם זה. חלק מהאנשים לא יודעים אפילו שמותר להם לבחור איזה קרן פנסיה שהם רוצים".
אז מה אתה מציע למעשה?
"אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב כמו שהיה ב-2008, שאנשים משכו כספים מהקופות שלהם אחרי שהפסידו וכשהגיעו העליות הם כבר לא היו שם, או למנוע מצב שקרנות פנסיה יקחו סיכונים בטווח הקצר, צריך לשנות את האינפורמציה והניידות.
"לאפשר להעביר כספים אולי פעם בשלוש או פעם בחמש שנים. מספיק גם לתת ללקוחות את המידע פעם בשנה, לא צריך לשלוח דו"ח כל רבעון".
שביט מציע גם לאפשר מעקב באינטרנט רק על הפקדות, שהחוסכים יוכלו לעקוב אחרי הפקדות המעסיק, אך לא לאפשר צפיה בתשואות. כאשר במקביל יורחב הפיקוח על החסכונות הפנסיוניים.
"החינוך הפיננסי הוא צעד לטווח ארוך. והוא לא בא בצורה של לימוד מכיתה א'. הוא צריך לבוא בצורה שבא המידע מוצג – בצורה פשוטה ובהירה. סוכן ביטוח יכול לשבת עם לקוח והוא לא יבין כלום, הדברים צריכים להיות יותר פשוטים, לא להפגיז במידע. יש הרבה מונחים שלא מאוד מסובך להסביר, אז למה לא מסבירים כמו שצריך? גם התקשורת אשמה בצורה שבה היא מציגה אירועים כלכליים לציבור, זה משפיע על האנשים".
מעקב אישי אחרי מנהלי ההשקעות
גם ככה החוסך מאד פסיבי היום, אתה מציע שלא יתערב בכלל בחיסכון?
"צריך מודל סטנדרטי לכולם, מודל מבוסס גיל כמו המודל הצ'יליאני (התאמת מידת הסיכון לגיל החוסך - א"ר). רוב המחקרים מראים שהמודל הזה מצליח להכות את המדדים. בכלל, לא חייבים ניהול אקטיבי - מעל 80% מקרנות הפנסיה לא יצליחו לחקות את המדד העיקרי של הבורסה, אז אפשר להצמיד למדדים. זה גם יוזיל עלויות - גם למנהל וגם לחוסך".
יש היום חברת ביטוח שעושה את זה (הפניקס) ודמי הניהול שם לא נמוכים יותר.
"אם יהיו הרבה חברות שיעשו את זה, זה יוריד את דמי הניהול".
את אחת הבעיות הקשות של מדינת ישראל - ההסברה - נוטים לייחס ליחסי החוץ הפוליטים, אולם שביט טוען כי מחלקת הסברה חשובה לא פחות דווקא במשרד האוצר.
"במשרד האוצר אין מחלקה של הסברה, למה? כמעט כל דבר שקורה במשרד האוצר משפיע על הכיס שלנו, אבל הוא לא מסביר לציבור. התפקיד שלהם הוא לא רק לנהל ולהוביל כלכלה, התפקיד של משרד האוצר הוא לשמור עלינו מעצמנו. ב 2008 היה עודף מידע אך לא היתה הסברה כמו שצריך והיה אפשר לעבור מתי שאתה רוצה. רבים גם לא ידעו שאפשר להפסיד".
ומה עם מנהלי ההשקעות, להם אין חלק בכל הסיפור הזה?
"אין שום מנגנון שיוצר מוטיבציה למנהלי ההשקעות לנהל לטווח הארוך, הכל לפי הטווח הקצר. למה שמשרד האוצר לא ייצור עמוד באינטרנט לכל מנהל קרן ובו יפורט איזה קרנות הוא ניהל במהלך השנים, מה התשואות וכו'? אז, אותו מנהל ידע שמה שהוא יעשה היום ישפיע על מה שהוא יעשה גם עוד עשר שנים כי הציבור ידע.
"בארה"ב זה קיים: לקוחות בוחרים ניהול קרנות לפי המנהל עצמו, השאלה לא איפה הוא יושב - מי החברה, השאלה היא מי המנהל, לדעתי 100% מהחוסכים לא יודעים מי מנהל הקרן שלהם. אולי זה גם יותר פשוט לאנשים. אז זה לא רק שיש יותר מדי מידע שהוא לא רלוונטי, חסר מידע שהוא רלוונטי.
"אם לא יהיה רגולטור שיעשה את זה, זה לא יקרה, וזה אחת המסקנות החשובות של המשבר של 2008. למדינה יש אינטרס מובהק שזה מה שיקרה. אם לא יהיה לנו יותר בפנסיה היא תצטרך לטפל בזה. כמו שאומרים, בסוף זה יעלה לה יותר".
לפנייה לכתב/ת 
