תיירות, מפכ"לות והעם שביניהם

חג הביקורים

החשד הסביר יטען כי לא במקרה נבחר לתפקיד הרם כומר אוונגליסטי, חובב ישראל ברמה של חבר מרכז ליכוד, אבל אנחנו התכנסנו כאן כדי לחגוג. אנחנו, ושר התיירות על צמרת משרדו, שהסתערו על חומבר המאושר כשבידיהם פרסים בדמות חנוכיה (כדי שיוכל לקיים מצוות הדלקת נרות בשבוע הבא) וחופשה בת שישה ימים עלינו, לפעם הבאה.

אראוג'ו. התייר ה-3 מליון ואחד (צילום: יואב גלזנר)

לא שאין לנו מה לשפר (יש, ובשפע). לא שאין לנו מה לחשוש מהתהפכות המגמה התיירותית עקב הסלמה ביטחונית (יש, ובשפע). ובכל זאת, ולמרות כל הדברים החמורים והמוצדקים שאנחנו חושבים על עצמנו, ישראל היא עדיין ארץ תיירות נהדרת. או, לפחות, בעלת פוטנציאל להיות כזאת.

וגם אם החגיגה היחצנית בנתב"ג מעט ילדותית ומאוד פרובינציאלית, זו לא סיבה להשבית את השמחה. רק שילמדו כבר למחוא כפיים בנחיתה.

ממשלה בסימן שאלה

ממשלת ישראל הריבונית מצאה דרך קלה ומתורצת להוריד את השלטון אל הרחוב, כשיזמה והעבירה בשעה רעה את חוק משאל העם. החלטה עתידית על נסיגה בהסכם משטחי רמת-הגולן ומזרח ירושלים, תיאלץ להתקבל בכנסת ברוב של 60 ח"כים ואם משום מה לא תצליח, תוכרע במשאל עם.

ברוכים הבאים, בעצם, ברוכים הנמצאים, לשיטת המשטר הנהוגה אצלנו, הדמוקרטיה הייצוגית. העיקרון, לריענון: האזרחים בוחרים את מנהיגיהם, המייצגים אותם ברשות המחוקקת וברשות המבצעת. ענייני המדינה מוחלטים ומתנהלים בידי פרלמנטרים, מדינאים ופקידים מקצועיים, ולא בידי ההמון בכיכר שוק אמיתית או וירטואלית. במציאות חדשנית זו, משאל העם הוא עניין מיותר - פשוט מפני שמשאל העם כבר קיים. הוא נערך פעם בארבע שנים לפחות וקוראים לו "בחירות".

כשהחילו בחוכמה עילאית את החוק הישראלי בגולן ובמזרח ירושלים, זה לא נעשה במשאל עם. כשיוצאים למלחמה, כשמבצעים פיחות, כשבונים התנחלויות - לא נזקקים לאישור משאלים, שכידוע, תלויים בתעלולי ניסוח ובמניפולציות על הנשאלים.

אז למה דווקא כאן ועכשיו? כי לפנינו ממשלה שלא מאמינה בעצמה, בכוחה וביכולתה ליישם החלטה. ממשלה המתחמקת מאחריותה. ממשלה שביקשה את אמון הבוחר ואת אמון הכנסת - כדי שתוכל לברוח ברגע ההכרעה.

מחלק המוסר

יעלה מה שיעלה מערפל הקרב וממערבולת הרפש האופפים בימים אלה את משטרת ישראל - מכובדת, נקייה ויפה היא לא תצא משם. בין אם תוכח אשמתו של ניצב אורי בר-לב ובין אם להיפך, תדמיתה החבוטה ממילא של המשטרה זוכה בסיפור הדוחה הזה בדריכה נוספת, שקשה להעריך איך תתרומם ממנה.

המפכ"ל האומלל אמר אמנם ש"הניסיון לקשור בין הפרשה לבין המרוץ למפ"כלות כושל ופסול", אבל האמת היא שהניסיון להתנער מהקשר כושל ופסול, ובעיקר עלוב. אם אחד המועמדים לראשות המשטרה חשוד ערב הבחירה בעבירות של תקיפה מינית, ומסביב רוחשות האשמות על קשירת קשרים ותפירת תיקים וניסיונות חיסול בצמרת - הבושה חוגגת. זוהי מסיבה פרועה שאף ניידת לא מצליחה להפסיק, ובתוכה משתוללים יצרים אפלים, של תאוות בשרים או של תאוות שררה, ולא צריך דמיון מפותח כדי להבין שזה נראה כמו שזה נשמע.

הסרט הרע הזה, הסרט הכחול של כחולי המדים, הוא סרט שחור על זרוע המשטרה. אכזרי ומטופש יהיה לשמוח לאידה, כי זרוע אכיפת חוק מתפקדת ותקינה היא אחד האיברים החיוניים ביותר בגופה של מדינה. לכן חשוב כל כך שלא תרחץ בניקיון כפיה, אלא תחטא באור השמש הציבורי את זיהומיה. ושלא תתפנק: זה יכאב.

אוי לאוזניים

חזרת פתאום, הנה אתה בבית

"עשיתם ממני עבריין"

עשית מאיתנו מטומטמים

"ציפי לבני? מי זאת? אפילו אלוהים לא נתן לה לשתות מהבאר" 

אם זו הבאר שגם אתה

 שותה ממנה, אולי עדיף לה