מוח אינטליגנטי אך פרימיטיבי

מצבו של המוח המדיני-ביטחוני של ישראל ממשיך להדאיג. ישראל היא בסך הכול הצלחה הרואית, אך היא ממשיכה לעמוד בפני סכנות רציניות. למרות שיפורים אחדים, במיוחד בתפקוד המטה לביטחון לאומי, בסך הכול מרביתו של המוח המדיני-ביטחוני של ישראל ממשיך להית "אינטליגנטי, אך פרימיטיבי": מרבית ממלאי התפקידים הם אינטליגנטים, אך סך הכול תהליכי הדיון וההכרעה הם פרימיטיביים ולכן הם מפגרים מאוד אחר סכנות והזדמנויות כאחת.

הפער בין האיכות המעולה הדרושה לבין ריבוי הליקויים למעשה הולך וגדל מאז מלחמת ששת הימים, כאשר ישראל הפכה למעצמת-על מזרח תיכונית, שיש בה חלופות רבות, אך לא קם בה מנהיג בשיעור קומתו של דוד בן-גוריון ודרכי עיצוב המדינאות לא הדביקו את האתגרים.

1. היעדר איזון נכון בין דבקות בערכים לבין מציאותיות. דביקות עקשנית בערכי ארץ ישראל השלמה מצד אחד ואמונה שוויתורים מפליגים לפלסטינים מבטיחים שלום יציב מצד אחר, ממחישים אשליות מסוכנות מימין ומשמאל כאחד. מדובר במחלה מסוכנת, שכן היעדר איזון בין אמונה ש"אם תרצו אין זו אגדה", לבין ראייה נכוחה של גבולות המציאות מסכן את עצם עתידנו.

2. מתן משקל יתר למלאכת האלימות על חשבון אומנות המדינאות. צה"ל ממשיך להשפיע יותר מדי על המדיניות בכללותה ושיקולים מדיניים חשובים אינם מקבלים אל המשקל הראוי בפעולות צבאיות. המלצות ועדת וינוגרד, בכל הנוגע ל"תרבות" של האליטה המדינית-ביטחונית, לא בוצעו ברובן. הדבר בלט במבצע "עופרת יצוקה" ובהשתלטות על האוניה "מרמרה", על הנזק המדיני החמור שניתן היה למנוע בלי לפגוע בהישגים צבאיים. כך, למשל, לו מבצע "עופרת יצוקה" היה נגמר במיגור החמאס, אזי פגיעה רבה בפלסטינים היתה מתקבלת בצורה אחרת לגמרי.

הפקדת הערכת המודיעין הלאומית בידי אגף המודיעין של צה"ל וכן מעמדו של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מוסיפים וממחישים את השפעת-היתר של צה"ל.

3. היגררות במקום יזמות. תהליך השלום ממחיש ליקוי זה במלוא חומרתו, כאשר ישראל "נדחפת" על ידי אחרים במקום ליזום תהליכים משמעותיים. הדבר נובע, בין השאר, מהנחה לא בדוקה שהזמן כאילו פועל לטובתנו.

4. ראייה קצרת-טווח. פרט לנושאים מסוימים, המדינאות הישראלית היא קצרת טווח, תוך היעדר התאמה מקדימה לתמורות הצפויות במאה ה-21, כגון התחזקות עולמית של גורמי האיסלאם.

5. ראיית מנהרה. אנו לוקים בהתמודדות נקודתית בנושאים מציקים, שהיא לעתים מוצלחת כגון בהפצצת המתקן הסורי, אך שאינה מביאה בחשבון את התמונה בכללותה. דוגמה מסוכנת היא ההתמקדות בנושא הפלסטיני, במקום "קפיצת מדרגה" להסדר כלל מזרח-תיכוני.

6. היעדר מקצועיות בהערכה ותכנון מדיניות יחד עם אנטי-אינטלקטואליזם. עם כל טיבם של הגופים המדיניים והביטחוניים, חסרים בהם בעלי ידע מקצועי מתקדם בתורת ההערכה והמדיניות; הרגלי הקריאה המקצועית גרועים; דפוסי העבודה אינם מקצים די זמן איכותי ללימוד ולחשיבה; וסך הכול התרבות המדינית נוטה לביצועיזם מנוסח מחדש ללא די הזדקקות לידע של ממש.

כשל זה הכרוך ב"אנטי-אינטלקטואליזם" של אנשים אינטליגנטים כשלעצמם, הגורם בהכרח למחשבה רדודה תוך אי-הבנה של המהות של מדינאות כ"התערבות בתהליכים היסטוריים", על כל הנובע מכך - כגון הכרח להבין תהליכים היסטוריים עמוקים - ובכך טמונה הליבה של ה"פרימיטיביות" המסתתרת אחרי הסיסמה של "פרגמאטיות" מבלי להבינה.

7. אי סילוק של כושלים בתפקידם. עם כל הרגישות האישית של הנושא, אסור להתעלם ממנו - שכן טובת הכלל קודמת ל"חברות" ו"יחסי אנוש". למשל, לפי מה שפורסם - דו"ח איילנד על ההתמודדות על המשוט לעזה קבע שהיו "שגיאות" ו"היעדר רשלנות" בלבד - ולכן אין מקום למסקנות אישיות, אך ברור שהיו כישלונות חמורים בדרג הצבאי הבכיר שהיו צריכים לגרום להדחה מיידית.

גם הדרג המדיני לא "זכה" לגינוי ראוי ולא ברור כלל עד כמה הוסקו בו לקחים. התנהגות קלוקלת של ממלאי תפקידים בכירים, שתרמה למשבר עם טורקיה, כגון פגיעה בכבודו של השגריר הטורקי, נשארה גם היא ללא הסקת מסקנות אישיות. ואין אלה אלא דוגמאות בודדות מתוך רבות של היעדר הקפדה על כושר שיקול נכון וידע דרוש כתנאים למילוי תפקידים בכירים.

8. היעדר התמודדות עם נושאי פנים בעלי חשיבות יתירה לביטחון הלאומי. דוגמאות בולטות כוללות את נושאי המיעוטים, דמוגרפיה ורמת ההוראה במקצועות קריטיים, עליהם מדברים הרבה אך עושים מעט.

9. חוסר שליטה בנעשה בשטח. אין תועלת ב"מוח" שאינו שולט בידיים וברגליים. התרחשויות רבות ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים נקבעות יותר מדי על ידי גורמי ימין ושמאל על דעת עצמם ופוגעים בכך ביכולת המדינאית של ישראל.

10. דשדוש. התהליך המדיני ממחיש בצורה חמורה את היעדר היכולת של ישראל להגיע להכרעות ברורות וחיוניות ובמקום זאת "לדשדש".תופעה זו, המאפיינת נושאים רבים, נובעת משילוב ממאיר בין צורת המשטר, הגורמת לשיתוק של הממשל בנושאים שנויים במחלקות, עם חולשות בטיב המנהיגות הלאומית שרובה, עם מספר קטן מאוד של יוצאים מן הכלל לטובה, נופלת בהרבה מהחיוני לישראל

ליקויים אלה ואחרים בטיב המוח המדיני-ביטחוני של ישראל הם מסוכנים מאוד, אך ניתנים

 לתיקון. כך, למשל, דרושים וגם אפשריים חיזוק נוסף של המטה לביטחון לאומי הלכה למעשה; מתן משקל רב לטיב החשיבה האסטרטגית-רבתי במינוי רמטכ"לים וראשי אגפי המודיעין והתכנון בצה"ל; הקמת "מכללה למדיניות לאומית" לממלאי תפקידים בכירים, אולי על בסיס המכללה לביטחון לאומי תוך בנייתה מחדש; הקמת מטה למדיניות פנים במשרד ראש הממשלה לפי מתכונת המטה לביטחון לאומי; פיתוח תורות שקולות היטיב בנושאים כמו הרתעה, בניית הדימוי של ישראל והפעלת אלימות לצורותיה; ומעל לכל, רפורמה של המשטר ושיפור המנהיגות, התלויים זה בזה.

כל זה אינו תלוי לא בארצות הברית ולא במדינות ערב, אלא בנו ובנו בלבד. הדורות הבאים לא יסלחו לנו אם לא נתגבר על עריצות המצב הקיים ולא נפעל בנמרצות ובמהירות לשיפור רדיקאלי של המוח המדיני-ביטחוני.

פרופ' יחזקאל דרור, פרופסור מן המניין אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל למדעי המנהל וחבר ועדת וינוגרד. המאמר מבוסס על הרצאה בכנס "בתבונת המוח", סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון, אוניברסיטת תל-אביב. בקרוב צפוי לצאת לאור ספרו המקצועי והמקיף "מנהיג תהיה לנו!: מורה נבוכים למנהיג מכונן יהודי-ציוני", בהוצאת ידיעות-ספרים.