האקדח לא יצחק עוד

לפני זמן מה הדלקתי את הטלוויזיה, ועל המסך הופיע הקומיקאי האגדי לסלי נילסן בסרט שלא הכרתי. התיישבתי והתחלתי לצחוק. הרצינות התהומית שבה נאמרו הטקסטים רק הדגישה את הפן הקומי. אחרי כמה דקות בדקתי את תקציר הסרט בממיר - והתברר לי שמדובר בדרמה רצינית לחלוטין שצילם נילסן לפני שהפך לקומיקאי. מתברר שהפרצוף הזה הפך שם נרדף לקומדיות, ומוזר לחשוב שחלק גדול מהקריירה שלו הוקדש לדרמות ומערבונים.

נילסן הלך לעולמו הלילה והוא בן 84. אני חושב שמדובר באמת באחד האנשים המשפיעים ביותר על דור של קומיקאים ויוצרי קומדיות (ועבדכם הנאמן ביניהם), שעודד אותם לאזור אומץ ולעבוד במקצוע המוזר הזה שמטרתו לגרום לאנשים לצחוק. עם השנים הפך נילסן לעמוד התווך של ז'אנר סרטי ה-spoof, פארודיות פרועות שקורעות לגזרים ז'אנרים קולנועיים וטלוויזיוניים.

נילסן ב"האקדח מת מצחוק". מותו של מצחיקן

לא פעם, כאחד שמתיימר להבין באיך עושים קומדיה, חקרתי על אודות האיש שהפך לקומיקאי לבן השיער, שידע להצחיק דווקא כשנראה שהוא לא מנסה להצחיק כלל. מפתיע לגלות שנילסן החל את דרכו בעסקי השעשועים בכלל כטכנאי בתחנת רדיו, ומשם התגלגל לעבודה כקריין חדשות ותקליטן. בסוף שנות הארבעים כבר הנחה שידורים חיים בטלוויזיה - ברצינות כמובן. בשנות החמישים השתתף בסרטי הקולנוע הראשונים שלו ובשנות השישים והשבעים שיחק בתפקידים קטנים בסדרות אקשן (אמיתיות ורציניות) ביניהן "בוננזה" ו"קולומבו" ועוד.

אהבתו הסודית של נילסן תמיד היתה הקומדיה, אולם בתחילה איש לא הסכים לתת לו הזדמנות. הוא נהג להגיע לאודישנים לקומדיות והסירוב שקיבל היה לרוב קשור לעובדה שהוא נראה "רציני מדי". ובאמת, מי ייקח שחקן דרמות ואקשן לעשות קומדיה?

מה שיותר רציני, יותר מצחיק. נילסן ב"טיסה נעימה"

אבל למרבה המזל, התברר שטיפוס "רציני מדי" הוא בדיוק מה שחיפשו האחים צוקר לתפקיד הרופא בפארודיה העלילתית הראשונה שלהם, "טיסה נעימה" (1980). נילסן היה נרגש מאוד מכך שהתקבל לתפקיד משמעותי בקומדיה, אבל לא הבין באיזה סוג של קומדיה מדובר - כיוון שסרט כזה לא נעשה קודם

לכן. הצוקרים פשוט נתנו לו קלטת וידאו ועליה מוקלט סרט אסונות ישן בשחור-לבן, עם משחק מוגזם. הוא צפה בקלטת וחזר למחרת כשהוא לסלי נילסן שכולנו מכירים היום. כל כך רציני שזה פשוט מצחיק.

למשל, כשאמרו לו "!Surely you can't be serious" (ודאי אינך רציני), הוא הישיר מבט וענה: "I am serious... and don't call me Shirley." (אני רציני... ואל תקרא לי שירלי/ודאי). ב-1980 הוא כיכב בסדרה שהיתה למעשה פארודיה על כל סדרות הטלוויזיה שעשה לפני כן, "מחלק משטרה" ("Police Squad). הסדרה אמנם נפרדה מהמסך הקטן בגיל צעיר, אבל הפכה לבסיס להצלחה הקופתית האדירה של "האקדח מת מצחוק", "האקדח מת מצחוק 2 וחצי" וכמובן, "האקדח מת מצחוק 33 ושליש: העלבון האחרון", שעל הפוסטר שלו נכתב בגדול כי "רוב הבדיחות חדשות".

אצלו הכל מת מצחוק. נילסן ב-"Wrongfully Accused"

נילסן המשיך לעבוד עם במאים שונים שידעו שפארודיה טובה משחקים ברצינות. אחד החביבים עלי מהסרטים המאוחרים של נילסן הוא "Wrongfully

Accused" (שבישראל, איך לא, זכה לשם "הנמלט מת מצחוק"), פארודיה מטורפת על סרטי "הנמלט" ו"משימה בלתי אפשרית" למיניהם.

אז היום, אחרי 30 שנה של קומדיות ו-60 שנות קריירה, הגיעה העת להיפרד מהאיש שכונה על ידי מבקר הקולנוע רוג'ר אברט "הלורנס אוליביה של הפארודיות". לסלי נילסן ימשיך להיות חלק בלתי נפרד ממורשת הקומדיה העולמית בתור הקומיקאי שלקח את הקומדיה המטופשת הכי ברצינות. תודה רבה לך, לסלי נילסן.