נס גדול היה פה?
לפעמים, מה שנראה בזמנו נס גדול מאוד, הוא פתח לאסון של הדור הבא. תראו מה קרה אחרי תקופת החשמונאים
כל שנה אנחנו חוגגים את הנס הגדול של חנוכה. הגנים ובתי הספר חוגגים את נס פח השמן. הגדולים חוגגים את הנס של ניצחון מעטים על רבים. ניצחון של אומה קטנה וחלשה, על האימפריה היוונית החזקה, העשירה והמזויינת להפליא ששלטה על כל גזרת אגן הים התיכון.
בעקבות הניצחון הגדול של החשמונאים, קמה מחדש ממלכת יהודה. עצמאית מבחינה מדינית ומבחינה דתית. דורות של חשמונאים העביר
לכבוד מה?
חג החנוכה: בין הסיפור ההיסטורי לסיפור אגדה
ד"ר עידו חברוני
חג החנוכה, הצעיר מבין החגים היהודיים, סובל מ"פיצול אישיות": העדר מקור סמכותי ברור המתאר את ייסודו של החג, הביא לכך שלעיתים הוא מוצג כמאבק פוליטי ולעיתים כנס פלאי
פחות מ-250 שנה אחרי המרד ביוונים, אחרי הניצחון על האימפריה האדירה, שוב פרץ מרד באימפריה השלטת. הפעם, המרד הגדול נגד הרומאים ואחריו מרד בר כוכבא אותו אנחנו חוגגים בל"ג בעומר.
אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר אף על פי שהמרד הגדול ועשרות שנים אחריו מרד בר כוכבא גרמו את השואה הראשונה לעם היהודי. המרד נכשל, בית המקדש חרב, ירושלים נחרשה במלח. מאות אלפים נהרגו או נמכרו לעבדות. רוב רובו של העם הוגלה למשך כמעט אלפיים שנה. אם תרצו, כל התלאות שעברו היהודים בגלות, מגירוש ספרד ועד השואה הם נגזרת של ההתקוממות הכושלת ההיא באימפריה, שהעליונות הצבאית שלה על הכוח הדל של היהודים לא הייתה נתונה בספק. התקוממות שבעקבותיה גלה העם מארצו.
מכך, ייתכן שהעובדה שאותם כוחות דלים ניצחו בהתקוממות הראשונה, נגד היוונים, הייתה נס גדול. אבל, אולי היא לא הייתה נס, אלא תחילתו של חורבן. אולי, אלה שהתקוממו מול הרומאים ראו לנגד עיניהם את הניצחון האדיר של החשמונאים, שהניב את העצמאות של מלכות בית חשמונאי. אולי הם רצו לשחזר את הניצחון ההוא ובעקבות כך קרה החורבן הנורא.
אולי אם הניצחון של החשמונאים לא היה גדול כל כך והנס לא היה מרשים כל כך, לא היו המורדים ברומאים מעזים להתגרות באימפריה השלטת. אולי אלמלא המרד ברומאים, לא היה קורה האסון של הגלות. אולי אלמלא הביטחון שנסך המרד הראשון, היה ממשיך הקיום היהודי בארץ ישראל ועול מלכות רומי היה סר ממילא מאות שנים אחר כך, בנפול האימפריה הרומית.
הזמן הזה
ואם אנחנו עוסקים בניסים ובהיסטוריה של הימים ההם, כדאי להעיף מבט על הניסים ועל הנפלאות של הימים האלה ושל הזמן הזה.
הנס של ניצחון מלחמת ששת הימים. אולי אלמלא היה הניצחון כל כך חלק מהיר ואלגנטי, לא הייתה המדינה נכנסת לאופוריה וזחיחות שסינוורו אותנו וגרמו לגולדה מאיר לדחות בשתי ידיים את כל הפניות של הנשיא המצרי, שרצה את סיני בחזרה. אותה סיני שהוחזרה אחרי כ-2,800 הרוגים, עשרות אלפי פצועים והלומי קרב, כאשר העצם של עזה נשארה תקועה לנו בגרון.
אולי אם מלחמת ששת הימים הייתה מסתיימת לא אחרי שישה ימים, אלא אחרי ששה שבועות, הערבים לא היו מרגישים כל כך מושפלים, לא היו יוצאים עם שלושת הלאווים המפורסמים של חרטום, ישראל לא הייתה מרגישה שאין כוח שיכול לה. אולי עם ניצחון צנוע יותר, היינו, מיד אחרי המלחמה, מפשילים שרוולים ומתיישבים אל שולחן הדיונים ועכשיו היינו כבר יושבים לבטח במדינה שהגבולות שלה תחומים, שהאנרגיות שלה מופנות אל החינוך, הבריאות, התחבורה והחברה בכלל. כל המשאבים שהופנו לבניית ההתנחלויות בסיני בחבל ימית ובגדה, היו מופנים ומפריחים את הגליל ואת הנגב. ואלפי קרבנות משני הצדדים היו נחסכים.
אולי כן ואולי לא. מי ידע. הרי אחרי חורבן הבית ניתנה הנבואה רק לשוטים. אבל גם שוטים יכולים לשאול את עצמם אם כדאי לישות יהודית קטנה ותלוייה להתגרות עוד פעם, כמעט אלפיים שנה אחרי, באימפריה שהיא עדיין האימפריה החזקה ביותר בעולם.
עדנה קנטי מספרת סיפורים ומחברת הספר "אהבות וצרות אחרות"
לפנייה לכתב/ת 
הנס נמשך שמונה ימים
צילום: סי די בנק
מומלצים
