המפקד שניצל: "הפקודים שלי נשרפו לי בידיים"

חפציהם האישיים של עשרות הצוערים שנספו בשריפה בכרמל, עדיין פזורים על השולחנות בכיתת הלימוד שלהם בבית הספר של שירות בתי הסוהר. הם נקראו במפתיע לסייע בפינוי כלא דמון, עזבו במהירות את המקום, ולא שבו. חבריהם שניצלו בדרך נס מהתופת ביכו הבוקר (יום ו') את מותם. "הפקודים שלי נשרפו לי בין הידיים", סיפר מפקדם.

בין 49 הצוערים של מחזור א' של קורס קצינים, ניצלו רק מעטים: שלושה צוערים שאיחרו לאוטובוס שנלכד לאחר מכן בלהבות, שש נשים נשואות עם ילדים, שהוחלט שלא יעלו לתגבר את הכוחות, וכן שלושת הצוערים ששניים מהם הצליחו להימלט מתוך האוטובוס הבוער והאחרון היה ברכב פרטי שנסע אחריו, יחד עם מפקד הקורס, סגן גונדר אמנון ווהבי.

לעדכונים האחרונים ב-ynet - צפו בעמוד המיוחד

• נתניהו לאשת הפצוע: "אנו משתאים מול גבורתו"
• כאן היה בית אורן: סיור בקיבוץ שעלה בלהבות
• המדינה רכשה חומרי כיבוי ביום איחור: "מטורף"
• בונים סביבונים ומדברים על הפחד. עם המפונים
• "אוספים אוכל לכוחות ההצלה". עם ישראל מסייע
  

בחודש אוקטובר האחרון החל המחזור הנוכחי של קורס הקצינים של השב"ס במתכונתו החדשה. הצוערים היו צפויים לעבור הכשרה בת חצי שנה, תוך הקפדה על לימוד ערכים, מנהיגות ומורשת. בין היתר, ביקש הקורס להטמיע בצוערים את הבנת הייחוד של הקצין לעומת כל סוהר אחר. "זה הקורס הראשון שפועל במתכונת החדשה. בקורס הזה מחדירים בצוערים את התפישה של תפקיד קצין ומנהיגות. מלמדים אותם להיות מנהיגים", סיפר ראש מנהל ההדרכה בשב"ס, תת גונדר אשר וקנין. "כשהתקבלה הקריאה לתגבר את הפינוי, הצוערים עזבו הכל במקום ויצאו לאוטובוס לכרמל", הוסיף.

רגעי האסון‏ (ynet)

1

2

3

4

5

6

7

על-פי המידע שנמצא בידי השב"ס, האוטובוס הגיע לבית אורן ועלה לכיוון כלא דמון. במרחק של כ-700 מטר מהכלא עצמו, עצרה את הצוערים אשת ביטחון ואמרה כי לא ניתן להמשיך בנסיעה עקב השריפה. אנשי הסגל החליטו לחזור חזרה לכיוון צומת בית אורן, ותוך כדי שהאוטובוס מבצע פרסה בכביש הצר, הוא מצא עצמו מוקף בלהבות.

הצוערים בתוך האוטובוס ניסו מיד להיחלץ ממנו: חלקם ירדו מהדלת הקדמית, אולם הדלת האחורית סירבה להיפתח עקב החום הכבד. רק לאחר מאמצים והפעלת כוח הצליחו הצוערים לפרוץ אותה ונסו מהאוטובוס המתלקח. אך האש התפשטה במהירות, הדביקה את הנמלטים וגרמה למותם של 36 הצוערים. כלאי סיגל דואק, מפקדת אחת משתי מחלקות הקורס, שעמדה מחוץ לאוטובוס והכווינה אותו יחד עם עוד שני צוערים, הצליחה

להימלט. היא סיפרה לאחר מכן כי היא לא יודעת איך ומי, אך במקום היו אנשים שדחפו אותה ואת שני הצוערים בכוח אל תוך הרכב הפרטי, וכך הם עזבו את המקום.

"התחושות כל הניצולים האחרים קשות מאוד והם עדיין לא מעכלים את מה שקרה", מעיד וקנין. "כל העובדים בשב"ס הם משפחה אחת גדולה, ומה שקרה לנו זה מכה קשה מאוד. אנחנו עדיין לא מבינים, לא את גודל האסון ולא מורכבותו. אנחנו נמצאים בפני הקושי הגדול שמצפה לנו בימים הקרובים. יחד עם זאת אני סמוך ובטוח שנמשיך בדרכנו. יש לנו מחויבות לתמיד למשפחות החברים שנספו. נלווה אותן ונתמוך בהן לתמיד".

לדברי וקנין, לפי שעה לא הוחלט מה יהיה על הקורס שרוב חניכיו נספו. "כעת אנחנו לא דנים בזה, כעת אנחנו עסוקים בזיהוי הגופות ובהגעה להלוויות ותמיכה במשפחות. מה יהיה בגורל המשך מחזור א', את זה נקבע מאוחר יותר".