אלף חמקנים לא יצליחו לכבות אותי

מטח האבנים כבר מופנה בששון כלפיאלי ישי, שהולך ומצטייר כעמלק של הציבור החילוני, ובצה"ל ממשיכים מן הסתם להכין את ההנגארים לקליטת החמקנים, שיגיעו בקרוב מארצות הברית ויצילו אותנו מפני, מפני... מי יודע, בטח מפני משהו.

בימים כתיקונם היחידים שזועקים כנגד תיאבונו המפלצתי של מולך הביטחון הם קומץ של אזרחיות ואזרחים שזוכים מיד להוקעה כשמאלנים רדיקלים, שונאי עצמם, הזויים וסתם מכוערים. בימים בוערים אלה, כשמערכת אזרחית להצלת חיים נחשפה במלוא עליבותה, בעוד צה"ל מתפאר ביחידות חירום שנועדו לתרחישי קיצון שהסיכוי שיתממשו שווה בערך לסיכוי שהאש

 בכרמל תכובה בכיבוי צופי - גם צעקות הגוועלד וההאשמות על אלי ישי לא יכולות להחניק את תחושות המבוכה, הבושה והאשמה שצריכות לפעם בכל אדם הגון שנוכח בחזירות הביטחונית המתמשכת הזאת ושתק (ולפעמים אף התפרנס ממנה לא רע).

למדינת הביטחון העשירה, שמדינת ישראל נושאת על גבה כגידול ענק, יש כסף להכל - למערכות נשק המתקדמות בעולם, ליחידות חירום אקזוטיות, לרבצ"רים עם שאיפות ספרותיות, לתחנת רדיו, להתערבות עמוקה במערכת החינוך, למשלחות רכש מנופחות. וזו כמובן רשימה אקראית של סעיפים שרק חלק קטן מהם רלוונטי בכלל למטרה שלשמה קיימים צה"ל וזרועותיו - הגנה על אזרחי מדינת ישראל.

אם היו מקלפים ממערכת הביטחון, לא חלילה משהו משומניה, אלא רק קשקשת קלה מהאפידרמיס, אפשר היה להקים שירותי כיבוי והצלה נאותים, לטפל במזבלות הפיראטיות החונקות עשרות כפרים ברחבי הארץ, לשפר מערכות אכיפה של איכות סביבה ובקיצור, כמה מפתיע, להגן טוב יותר על אזרחי מדינת ישראל.

לא כל המערכות האזרחיות בישראל עניות וכושלות. מערכת הבריאות היא דוגמה מפוארת למה שאפשר לעשות במישור האזרחי כשיש משאבים של אינטלקט, צורך אמיתי, אתוס נכון ו... כן, כמובן, פוטנציאל רווח מסחרי עצום ליחידים ולחברות. אבל לשירותי הכיבוי לא היה סיכוי. שום דבר מכל אלה לא היה לה. במדינה הגונה, הפוליטיקאים (ו"שאפו" לשלי יחימוביץ' ואחרים שעשו זאת) והציבור כאחד היו צריכים לדאוג לה, לדאוג לנו, להוות את ה"לובי" ולזעוק בכל פעם שנקנה עוד חמקן, בזמן שאל השטח יוצאת כבאית מקרטעת כמו משוריין מבאב-אל-וואד רק יותר עתיקה ממנו.

הבעיה היא שמדינת צה"ל היא בעלת מדיניות העסקה נדיבה. היא מספקת פרנסה להמון המון אנשים, מציעה לאזרחי המדינה הרובצת מתחתיה קשת של אפשרויות כלכליות מביטחון תעסוקתי מלא ועד עושר מופלג. אז נוח לאכול את הבמבה שמביא הילד הלא-מקובל לטיול, ולהמשיך למלמל על קדושת ביטחון המדינה, ועל האיומים האורבים לפתחנו. כאילו שאש בוערת בכרמל ושורפת למוות 41 אנשים היא איום רחוק ובלתי מוחשי.

לפני שהפתרון המסתמן הוא העברת המפתחות של שירותי הכיבוי לצה"ל (ואז כמובן ייפרצו לחלוטין הסכרים התקציביים), כדאי לעצור ולחשוב: עוד יחידה צה"לית עם הנורמות הקלוקלות, האבטלה הסמויה, הבזבזנות הנוראה, הקיבעון המחשבתי, הפנסיות השמנות, ראשי

 התיבות, הטקסים והאתוס המזויף? עוד ויתור על שירותים אזרחיים הולמים כמו שירותי רווחה מתוקנים, קצבאות ראויות לזקנים ולנכים, חינוך הגון ולא מיליטריסטי לטובת המולך הביטחוני שאינו יודע שובעה?

נילי אושרוב, עורכת וכותבת