משפחות הרוגים מאשימות: "נשלחו אל התופת"
הוריהם של הרוגי אסון הכרמל, חגי ג'ורנו ורועי ביטון, מוחים על כך שבניהם "נשלחו אל האש הבוערת, בלי ליווי של כבאית או מסוק". נחמה קטנה הם מוצאים בניצולים: "הם יוכלו לספר מה קרה שם"
"זה היה מחדל לשלוח כמות כזו של צוערים אל תוך התופת, מבלי לצייד אותם אפילו במסיכות נגד עשן". כך טוענות משפחותיהם של רועי ביטון וחגי ג'ורנו, שניים מבין 41 הרוגי אוטובוס שירות בתי הסוהר שנלכד בלהבות סמוך לכלא דמון. "לא הותירו להם כל סיכוי לחיים", הם מוסיפים. למשפחות ביקורת רבה על-כך שאמצעי התקשורת עוסקים במשך ימים ארוכים באוזלת היד של מערך הכיבוי, ואינם מטפלים בתנאים בהם נשלחו הצעירים אל פעולתם.
אוטובוס המוות. "היו צריכים לחשוב על מי שנשלחו לתופת" (צילום: רויטרס)
"הטחת האשמות זה כלפי זה נשמעו בכל שידור כמעט,נדמה כי הנושא הוסט הצידה במקום להפוך אותו לעיסוק העיקרי", טוענים בני המשפחות ששלחו את בניהן לקורס קצינים של שירות בתי הסוהר, ואלה נקראו להגיע מהקורס כדי להציל אסירים ביטחוניים מכלא דמון מחשש שהאש תתפשט בו. לבסוף הם עצמם נספו באש מבלי כל יכולת להתגונן או לנוס למקום מפלט.
"אין לנו שום טענות נגד שירות בתי הסוהר", הם מדגישים. "הם שלחו את הבנים למשימה כפי שהתבקשו. אבל מי שהיה אחראי על מערך הכיבוי והרחקת תושבים מבתיהם ואנשים מצירי תנועה מסוכנים היה צריך לחשוב גם על הצעירים האלו שנשלחו ממש אל התופת", טוענים בני משפחת ביטון, ששכלו את רועי (29), אב לבת שנתיים וחצי ואשה הרה בחודש השמיני, וכמוהם גם בני משפחת ג'ורנו ששכלו את חגי (28), אב לבת שנה וחצי.
איך אפשר להסתכל לנו בעיניים?
אביו של רועי, עמרם ביטון, אמר מתוך סוכת האבלים: "איפה היה האחד שאמור להיות עם ראש גדול ופשוט להנחית אותם במסוק אל הכלא?". ביטון מספר שיו"ר האופוזיציה, ציפי ליבני, ביקרה את המשפחה אתמול והטענות הועלו גם בפניה. "טענתי העיקרית היא כלפי אותו נציב כבאות שטען כבר לפני שנים כי אין לו די משאבים. למה הוא לא שם את המפתחות על השולחן והלך הביתה? הוא הרי אמר במילים אחרות 'איני מסוגל להציל אנשים בעת אסון'. איך הוא יכול עכשיו להסתכל בעיניים שלנו?".
הלוויתו של ג'ורנו. אביו: "כך לא שולחים אנשים" (צילום: זאב טרכטמן)
אביו של חגי, דוד ג'ורנו כבר חשב על הדברים בזמן הלווית בנו ביום שישי. בתוך הבכי, מלמל "זה היה רצח של ממש". יומיים לאחר מכן אמר ל-ynet: "זו היתה שטות לשלוח אותם כך אל התופת. שום דבר לא יפצה אותי על אובדן בני בכורי, שהיה לי לעזר רב כי גר כאן איתנו. אבל לפחות שילמדו - כך לא שולחים אנשים, אל אש בוערת, בלי ליווי של כבאית או מסוק מלמעלה כדי לנתב להם נאת הדרך". דוד מבקש להקים ועדת בדיקה מיוחדת רק לצורך העניין הזה ומבקש להיות שותף בדיוניה. "זה חשוב לי כאבא, זה חשוב לי כאזרח. אני רוצה שייקחו אחריות על מות הבנים".
עמרם ביטון מוסיף: "חינכנו את בנינו לתרום למדינה וכך עשה גם בני, רועי. לקורס הקצינים הם נבחרו בקפידה אחד אחד, מלח הארץ, ונענו למשימה שהוטלה עליהם. תושבי מדינת ישראל צריכים לקבל שירות טוב בכל התחומים.
אני לא רוצה להאשים אף אחד עדיין, אבל אני רוצה לקוות שהעניין ייבדק. אני מחבק את אנשי השב"ס, אבל לא צריכים להותיר לנו המשפחות את הברירה לפנות ולבקש בדיקה יסודית. אני איבדתי את היקר לי מכל".
שתי המשפחות שמחות, עד כמה שניתן, בשמחת הניצולים שירדו מהאוטובוס כדי לסייע לו לבצע פניית פרסה ולבסוף נמלטו על נפשם, כי לא היה סיכוי להישאר בחיים שם. "הם יוכלו גם לספר מה קרה שם", אמרו ההורים. "הם יהיו העדים שראו את בנינו ברגעי חייהם האחרונים".
