מלחמת הרבנים בדמוקרטיה
"על היועץ המשפטי לממשלה לקבל הכרעה: האם להתיר את דברי ההסתה של רבני הערים או להשיב מלחמה שערה על-ידי השעייתם מתפקידיהם על אתר והגשת כתבי אישום. שיילכו לקבל משכורות ממדינת ההלכה הדמיונית שלהם"
אין ספק, זוהי הכרזת מלחמה. גילוי הדעת או הפסק ההלכתי המקובץ של 50 רבני ערים ורשויות מקומיות בישראל הוא יריית פתיחה רבת עוצמה ומהדהדת במערכה הקשה מכל שמדינת ישראל תדע בשנים הקרובות: המערכה באויביה-מבית של הדמוקרטיה הישראלית, המאבק על כבוד האדם החי כאן באשר הוא אדם, ההתמודדות על צביונה של היישות הריבונית שקמה מתך עפרה ואפרה של בעירה גזענית, ועכשיו יש בה מי שמאיימים להדליק את האש הזאת שוב ולהפוך אותה לדת.
את האשם בהשתלחות הגזענית של הרבנים הללו אפשר וצריך להניח לפתחן של רשויות החוק בישראל. שנים ארוכות מדי נמנעו מתגובה משפטית הולמת לקריאות
לפיהן מותר להרוג גויים ובמיוחד ערבים, מותר להתעמר בהם, מותר להפלותם ומותר להדירם ממקומות יישוב יהודיים.
מאז פרשת הרב אלבה, שהורשע בדין בכל הערכאות בשל תמיכתו ברעיונות מעין אלה, לא עמד אפילו רב אחד לדין בשל הסתה לגזענות. גם לא הרב שמואל אליהו, שבעניינו נרקמה עסקה מפוקפקת שבה חזר בו מדבריו בגמגום, ואחר כך לא נעשה דבר כשהפר את העסקה וקרא שוב ושוב לגירושם של ערבים מצפת. גם לא הרבנים שהביעו תמיכה ציבורית ברורה בספר "תורת המלך" הנתעב, שהתיר הריגת גוי.
הסיבות לאיפוק המופלג שגילה היועץ המשפטי לממשלה בעניינם של רבנים גזענים מרובות: החשש מפני התלקחות של התכתשויות בין חילונים לדתיים, הסכנה שכתבי אישום יתפרשו כביקורת על עצם האמונה של הרבנים הללו ותומכיהם, המבוכה הציבורית שבחשיפת עובדי מדינה כמי שעוברים על התקשי"ר בריש גלי – ועוד כהנה וכהנה טיעונים נאים בזכות הרב-תרבותיות וחופש הביטוי – אבל כולן מתפוגגות מול עוצמת השנאה של גילוי הדעת האחרון. עכשיו זו פשוט מלחמה.
הרבנים גייסו את כל התחמושת האפשרית: קולם המקובץ הוא ערובה להד ציבורי גדול, והם ידעו זאת היטב כשחתמו. האיום הלא-כל-כך מרומז בנידוי של מי שישכיר או ימכור דירה לגוי הוא נסיון מכוון ליצור הפחדה גזענית בקרב ציבור גדול הנוהה אחריהם וגם חתירה מאורגנת תחת יסודות החוק בישראל. לא רק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נרמס כאן, אלא גם עצם החקיקה העונשית האוסרת גילויים של הסתה לגזענות. לנו יש חוק משלנו, אומרים הרבנים בריש גלי. הוא ולא חוקי המדינה ידרכו אותנו ואת קהלנו, ואם רוב הקהל עדיין לא משוכנע בכך, נדאג ראשית להפחדתו, ואחר כך אולי גם נממש את האיומים שלנו.
והם עושים זאת מפני שאפשרו להם לעשות זאת. שנים רבות מדי של העלמת עין מנומסת מכך שמובילי הגזענות בישראל קוראים לעצמם "רבני הציונות הדתית". שנים ארוכות מדי של שתיקה אזרחית לנוכח התגברות הפאשיזם הדתי שערוותו מכוסה בפסקי הלכה, אגרופו מונף קדימה ונערי השליחויות שלו נישאים על גלי להט משיחי לעבר אלימות הולכת וגוברת. שנים רבות מדי שבהן הבינו הרבנים הגזעניים שמותר להם להפר חוק אחד ועוד אחד, להודיע ברבים שהחוקים לא רלוונטיים לגביהם ולקהליהם ולצפצף בקול הולך וגובר על עצם תפיסת הדמוקרטיה הישראלית.
להשעות, להאשים
עכשיו, ממש עכשיו, בימים אלה ולא בחודשים הבאים, על היועץ המשפטי לממשלה לקבל הכרעה קשה שתוצאותיה יהיו מן המשמעותיות ביותר לשלטון החוק בישראל ואפילו לעצם קיומה המתערער והולך כדמוקרטיה: האם להתיר את דברי ההסתה הללו ולשמוט את הבסיס האחרון לקיומה של יישות מדינית נאורה במשפחת העמים, או להשיב מלחמה שערה באמצעים הברורים העומדים לרשותו: השעייתם של עובדי הציבור מקרב הרבנים הללו מתפקידיהם על אתר. שיילכו לקבל משכורות ממדינת ההלכה הדמיונית שלהם, שם לא חלים עליהם כללים כלשהם כעובדי ציבור.
בד בבד צריך להורות על הגשת כתבי אישום פשוטים וחד משמעיים בגין עבירות על סעיף 144 לחוק העונשין, אותו סעיף האוסר עליי, עליך
ועל רב בישראל כאחד להסית לאפליה, ביזוי, פגיעה וקריאה לאלימות כלפי אנשים רק מפני שאמונותיהם שונות משלי, שלך ושל כבוד רב העיר.
אם לא ישכיל היועץ המשפטי לפעול במהירות ובנחישות הראויה, יהיה זה גילוי דעת של ישראל הרשמית שהיא נכנעה לגזענות, שהיא לא הצליחה ללמוד דבר מן העבר היהודי בצילה של גזענות, שלעולם לא תוכל עוד להיות אור לגויים – ולאזרחים שבשעריה.
בשולי כתב האישום הזה יוכל היועץ המשפטי לממשלה, אם ירצה, לצטט את "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, פסוק ל"ד). זה מה שיש, ועם זה עדיין אפשר לנצח.
לפנייה לכתב/ת 
