קלטתי כמה פשוט לתמרן אשה בשיטת הנקודות
כל נקודה שזקפתי לזכותו היתה אחת שגרעתי מהסל שלי. כי בניגוד למשחק הילדים "אבן, נייר ומספריים", שהוא דוגמה קלאסית למשחק סכום אפס, במשחק הזה אין כללים מוגדרים, כדוגמת "מספריים גוזרים נייר", וקשה לזהות מי מרמה
"אני נותנת לו חודש להתייאש מהמשחק הזה", אומרת לי אלף בחיוך רגוע, "אנחנו מדברים כל יום בטלפון, הוא בא כל מוצ"ש, אנחנו מעבירים כמה שעות בשיחה כיפית ונטולת מתח מיני (עאלק!), וכשהדברים מתחילים להיות קרובים, הוא רץ להתחבא מאחורי ההגדרה החדשה והכי אינית אחרי "החבר הכי טוב ההומו שלי" - ידידים.
"אני אומרת לך! זה המקום החם לפגוש בו אנשים היום, בת דודה של חברה שלי, אז השכנה שלה פגשה שם את החבר ההורס שלה. הם ביחד כבר חודשיים. אהה, רגע, היא שינתה סטטוס ל'סינגל', אבל עזבי שטויות- תפתחי חשבון כבר ותתחברי לגל".
"רגע!", אני עוצרת אותה, "אתם ידידים עכשיו?"
"זה רק סיפור חיי", מגחכת אלף, "לא מתאים לי עכשיו קשר רציני, אבל אם הייתי רוצה זאת היית את", הוא אומר. או בתרגום חופשי – בינתיים, עד שאני מחליט, בואי נהייה החברים הכי טובים בעולם, ככה את תחשבי שיש מצב שאני מתאהב בך, ואני אטפח עוד אופציה לסקס.
בואו תבינו רגע, אלף היא אולי הדבר הכי יפה שייצא לרובנו לראות מקרוב. עיניים תכולות גדולות ובוחנות, שיער שחור כמו בפרסומת לשמפו וגוף דקיק וחטוב של אסייתית, שפשוט משאירים את המתבונן הלום עד לרגע בו היא תתחיל לדבר ובאינטיליגנטיות קולחת תשלח אותו היישר לחדר מיון, כי פשוט אין לו סיכוי.
קצת מבולבלת מהסיטואציה בה גבר שמגובש על זהותו המינית יכול לערבב בחורה כמוה עם מילת הגנאי "ידידים", ובהיותי לא מושלמת בעליל, אפילו קצת מעודדת מאותה הסיטואציה ממש, פניתי אל המקום שבו חנונית כמוני מרגישה הכי בנוח, עולם המתמטיקה, בחיפוש אחר הסברים (כולם להירגע, לא יידרשו מחשבונים בהמשך).
תורת המשחקים (הגדרה מקצועית) היא ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות (אני לא מאמינה שהוא לא התקשר!) או שיתוף פעולה (אההה, הוא שלח סמס...) בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים (הוא - סקס, היא - סקס, חתונה ובית ברעננה), כדוגמת המצבים המתעוררים במשחקי לוח שונים (ו/או במקומות העבודה, ברים אפלים, בתי קפה, וחוף הים) בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי (אם הוא חושב שאנחנו מתחלקים בחשבון, הוא טועה!) . מצבים כאלו מכונים משחקים, והמשתתפים בהם – שחקנים (לצערי, המונח כבר טבוע, וכולנו פגשנו כמה כאלה).
מי שעד היום קצת חשש ממתמטיקה יכול לראות שההקבלה לעולם הזוגיות פשוט מדויקת. מסתבר שעוד ב-1913 הבינו העוסקים במספרים את מה שטובי המוחות מנסים לפענח היום. הכל משחקים.
משחק סכום-אפס
זווית גברית:
קוראות יקרות, הנה הסוד: כך תפתו שחקן
מייק שפר
זה היה מאוד שונה. זה הלך ממש לפי הספר, פיתוי מושלם, יפהפה, קלאסי, מאתגר וכיפי שלא מהעולם הזה. הכל טוב - מלבד העובדה הזניחה שמצאתי את עצמי בצד הלא נכון שלו
אל תשאלו איך, אבל זה ההסבר, מבית היוצר של חברתי שמסיימת את לימודי הקואוצ'ינג, יש לציין, ששיכנע אותי לצעוד אל עבר העתיד, להתחיל ליהנות מנפלאות המאה ה-21 ולפתוח חשבון פייסבוק.
מיותר לציין שהחיים שלי נחלקים לשניים.
בעודי גולשת, אני עושה טעות של טירונית ונותנת את מספר הטלפון שלי למישהו שאפילו לא הרשים אותי בסרקסטיות משובחת או במחמאה על תמונת הפרופיל שלי. להגנתי ייאמר שהייתי בשלב ההסתגלות לעיר הגדולה ולרווקות. להגנתו ייאמר, ובכן, שהייתי בשלב ההסתגלות לעיר הגדולה ולרווקות.
אלא שאז, ראו זה פלא, אני מגלה בצד השני בחור מתוק, מעודן, שלא מפחד מבחורה ששותה וויסקי, אין לה בעיה עם סטייק ומבינה קצת בספורט, כלומר, תיתן הגדרה סבירה ל"נבדל".
בפאב, פוביית הדייטים שלי נשארת איפשהו באיזור הצ'ייסר הראשון, ופחד הבמה נעלם כליל כשהוא התקרב לעברי ונישק אותי (לצלילי שיר שבטח התאים לסיטואציה) כאלו אין אף אחד סביבנו. דינג, דינג, 50 נקודות זכות לבחור.
היממתי אותו בסיפורי ה"גרה לבד מגיל 18" שלי
ועוד מבט:
בשביל להכיר בחורות אני צריך לעבוד קשה
ניל שטראוס
כשאני מביט בגוף החיוור והרופס שלי, אני תוהה למה אישה כלשהי תרצה בכלל לישון לצדו, על אחת כמה וכמה להתחבק איתו. אבל מתישהו שיניתי לגמרי את האישיות שלי. המצאתי את סטייל, האלטר-אגו שלי, ובתוך שנתיים סטייל צבר יותר פופולריות ממה שהיתה לי אי-פעם. הכירו את סטייל
מובן שלא נשארתי חייבת, והיממתי אותו בסיפורי ה"גרה לבד מגיל 18" שלי, תיבלתי בערפל אקסים קל ולקינוח, גרמתי לו לתהות היכן למדתי לנשק בחור ככה שהוא ישכח את שמו. (פלוס 456 נקודות לי).
אחר כך, בדירתו הנקייה מדי (3 נקודות זכות), במרפסת (פלוס 100), לאחר שהפנה את תשומת ליבי לרהיטים שבנה (אוי אלוהים, עזרה פה... ) הוא מביט לתוך עיניי, אומר "יש עוד המון שאת לא יודעת עלי" ונכנס במסתוריות בחזרה לדירה. הוא לא שוכח לברר איתי את התוכניות לסופ"ש הקרוב ולבקש ממני לשריין זמן לצאת איתו ועם החברים שלו.
בשלב הזה, למי שלא הבין, הייתי מוכנה לרוץ אחריו לחדר השינה כמו ילדה צוהלת בחופש הגדול בדרך לבריכה השכונתית, אבל הייתי ליידי, וגרמתי לו לחכות. יום.
רק שלמחרת, ממש אחרי הסקס המאכזב שהיה רחוק מלהימשך כל הלילה (מינוס 1,000 נקודות), הוא גרם לי להסתכל עליו באור אחר לחלוטין, באותו חוסר מאמץ שבו שבה אותי ממש 23 וחצי שעות קודם לכן. בסלון המושלם אני מוצאת את עצמי מקשיבה לסיפורי הגבורה של סגן נון, על איך היה קצין אמיץ מספיק לצאת נגד המערכת ופיקח כדי לדעת שאותו לא יוציאו פראייר. חבל שהוא לא היה גבר מספיק כדי לחבק אותי אחרי.
במקום תמונות של בוקר רענן שטוף שמש אני מתחילה לזהות בעיניו - הקצת פוזלות, אני לא מאמינה שלא שמתי לב קודם - מרמור ותסכול שקיימים רק באנשים קטנים. הוא לא מתכוון לומר לי שהוא לא יתקשר למחרת, ואני לא מתכוונת לנחם אותו בשקר עטוף בסרט " מאמי, זה לא הכי קטן שיצא לי לראות" אדום וחגיגי.
פתאום קלטתי כמה פשוט לתמרן אשה בשיטת הנקודות. כמה כל נקודה שזקפתי לזכותו היתה אחת שגרעתי מהסל שלי. כי בניגוד למשחק הילדים "אבן, נייר ומספריים", שהוא דוגמה קלאסית למשחק סכום אפס, במשחק הזה אין כללים מוגדרים, כדוגמת "מספריים גוזרים נייר", ולכן קשה לזהות מי מרמה בדרך.
חיכית יום עד שהתקשרת? שלחת סמס? דיברת על האקס בפגישה הראשונה? לא שמת לב שיש לך חתיכת סלט מהמסעדה בשיניים? מי קובע מה הניקוד, וכמה רחוק צריך לקחת את אובססיית חמדנות תשומת הלב שאיתה אנחנו סוחרים כל כך בקלות. האם אנחנו לא משלים את עצמנו להאמין שזה הדבר האמיתי, שהדרך אל החיבוק השקט והביתי המיוחד שלנו עוברת דרך משחקים כוחניים שמקומם ברומא של המאה הקודמת?
לפתע שמתי לב כמה אני מודדת את צעדיי, שוקלת כל מילה וכל הבעה כשמדובר במישהו חדש. יכול להיות שהאופציה היותר פשוטה היא לנטוש את הנקודות ולבוא טבעי? להפסיק לחיות מבולמוס לבולמוס ולאכול נכון?
שלא כמו שיטת הנקודות של שומרי משקל בה משילים קילוגרמים מיותרים, בשיטה הזאת צוברים רגשות אשמה מכבידים, מפתחים עור של פיל ורצון עז לחזור לעידו מכיתה ד'-3, שהרשה לי להתקדם בקצב שלי.
על דילמת האסיר - בטור הבא
לפנייה לכתב/ת 
בעודי גולשת, אני עושה טעות של טירונית
צילום: index open
מומלצים
