דמוקרטיה מופרטת

דמיינו לעצמכם מציאות בה הדמוקרטיה שלנו מופרטת. את החלטות הליבה, ההחלטות שנותנות כיוון, מתוות דרך ומדיניות - מקבלים נבחרי העם. אך את כל הליכי הביצוע, בתוך מסגרות הפעילות, ב"גבולות הגזרה" - מקבלים מנהלים מקצועיים. כך, כשהממשלה צרה יותר, ומשמשת כ"דירקטוריון" להובלת המדינה על זרועותיה, הביטחוניות, האזרחיות והתפעוליות, ומרכזת מאמץ מתוגבר ומוביל לבקרה על יישום המדיניות, אולי נתנהל באופן אחראי יותר, מקצועי יותר ויסודי יותר. להחלטות יהיה ערך, לביצוע יהיו מדדי הצלחה ולציבור יינתנו שירותים ברמה ראויה.

נכון, זהו תהליך הדורש אומץ, בגרות וויתור על מנופי כוח פוליטיים, שעיקרם ביכולת לבצע מינויים פרסונאליים, שהפכו ברבות השנים לנגע בקרב

 כלל ממשלות ישראל. יחד עם זאת, מימד האחריות , אותה אחריות המתחלקת, המתאדה, המוטלת ומיטלטלת בין גורמים אין ספור, תהיה ברורה חדה וישירה.

ה"ערפל" השלטוני, סבך הבירוקרטיה שמטביע במקומותינו כל יוזמה ומהלך ראויים, יתבהר. ה"תחומים האפורים" יצטמצמו למינימום, וההנהגה תעמוד למבחן מבוקר, בכלים נקיים שיהיו שקופים יותר, ברורים יותר ומתאימים יותר למציאות חיינו במאה ה-21. האג'נדה הממשלתית תהיה ל"חזון" והוצאתה לפועל תהיה ל"תוכנית עבודה". נדבר פשוט, פחות סיסמאות, יותר חשיבה לטווח ארוך, פחות "ספינים" מקוממים, יותר "מבחן התוצאה".

לא, איני חושש מהחיץ שייווצר בין הדרג הנבחר לדרג הביצועי, התפעולי. מדובר בחיץ הכרחי שייתן תוקף להחלטות ה"דירקטוריון" ויאפשר לציבור לעמוד על תפקודו, הנחיותיו ומדיניותו בכלל מישורי החיים. אותו חיץ, יאפשר לדרג הביצועי לפעול בסטנדרטים ניהוליים מתקדמים, בשיטות הפעלה מודרניות, ללא לחצים מיותרים שמקורם אינו מן העניין עצמו, כפי שלדאבוננו קורה לרוב, לחצים המסיתים את העשייה מן העיקר, לחצים המטפחים לעיתים רבות מדי את התפל ומזניחים את העיקר.

דרגי הביצוע יוכלו להתמקד ביום יום במאמציהם למלא אחר ההנחיות, להוציאן לפועל, ויחויבו להגיש דו"חות מעקב עיתיים, ניתוחי "תכנון מול ביצוע" והכול תחת בקרה יסודית, בקרה מובנית בכל הרמות, לא בקרה בדיעבד, אלא בקרה בזמן אמיתי. לא, אין הכוונה למדינה ב"אאוטסורסינג", אלא בשילוב של יתרונות ה"אאוטסורסינג" עם עקרונות הדמוקרטיה עלייה אל לנו לוותר.

התנגדות הפוליטיקאים

הפוליטיקה שלנו תושפע מכך, היא תבעט ותתנגד, תערים קשיים ותמצא אינספור הסברים "למה לא", אך הציבור בישראל, החרד לעתיד המדינה, לאיכות חיינו בה כאזרחים בשלל מישורי החיים ולא רק משרידותה של ממשלה זו או אחרת, ראוי שיתמוך ויקדם בכל דרך רעיון זה.

מאסנו בנבחרים המתחלפים מול זרקורי התאורה והמיקרופונים, כאלה שמאז ומתמיד בחרו בדרך שהביטה לאחור, לעבר קודמיהם, בבוז ובזלזול, וקדימה בשאננות וגאוותנות שמתבררות כל פעם מחדש כלא יותר מנפיחות שסרחונן חונק אותנו. הורג אותנו. הפחות טובים מבינינו בוחרים בנתיבי הפוליטיקה, הראויים באמת, אינם נמנים על שורות נבחריינו, נכון, אולי זו הכללה גורפת, אך אם נביט היטב במראה הציבורית שלנו, זו התמונה בכללותה.

אילן אוסטפלד, יועץ תקשורת. שימש כיועצם של שרי החוץ, הביטחון ויו"ר הכנסת.