נשואים חסרי מנוח

בתוך הסערה על עצומת הרבנים, מצאה סיעת הבית היהודי זמן לכנס כמה צפרדעי ביצה ירושלמים, לצד אנשי מקצוע נוספים, כדי לדון בסוגיית הרווקות המאוחרת במגזר. "ההתייחסות לתופעה חייבת להתחיל כבר במערכת החינוך העל-יסודית... מערכת החינוך צריכה לעסוק בהכנה לזוגיות", דברי ח"כ אורי אורבך.

הייתי שם

מערכת החינוך הדתית-לאומית-תורנית מוצפת במסרים סמויים ובלתי סמויים, שתכליתם אחת - לגרום לתלמידיה להתחתן מהר, עוד לפני שמוחם הצעיר מתפתח דיו כדי לפתח חשיבה עצמית, בלתי מושפעת, כזו שעלולה להעלות לראש רעיונות מעכבי חתונה כבילויים, קריירה ונסיעות לחו"ל.

כמעט בכל מחזור באולפנה דתית מגיע היום הזה, שבו אחת מהבנות בשמינית היא הראשונה להתארס עם החבר הסודי שהיה לה במשך שנתיים. וכבר קרה שהיא גם הייתה הראשונה להתגרש.

חברי הבית היהודי - אני הייתי שם. עברתי בתוך מכבש הלחץ המגזרי, שגרם לי להאמין כי כל חלומי הוא להיות האישה הקטנה בבית עם בעל ו-8 ילדים. בגיל 20 מצאתי את עצמי נשואה, בתחילת לימודים לתואר שנעשה במקביל לשני הריונות, והכל בחסותם האדיבה של ההורים שפינו לנו חדר בביתם, כי לא היה לנו אפילו שקל לשלם לשכר דירה. איזו זוגיות כבר יכולה להתפתח בתוך תנאי מעבדה כאלה? זוגיות של הישרדות יומיומית ומלחמה כרונית בעייפות.

האסימון נפל רק אחרי שני ילדים, ואיתו גם כיסוי הראש והחצאית. נזכרתי לפתע שהיו לי גם כמה חלומות אישיים, שלא קשורים ל"אמא של". איפה היו אותם רבני מדרשה, שראו את חוסר בשלותי ולא מחו? מי מהם יכול להחזיר לי עכשיו את חסד ימי הרווקות שנגזלו ממני?

פסיכולוגית אחת טובה ובעל שיצא מגדרו בשביל להעניק לי מרחב של הגשמה עצמית, הצילו את הסיפור האישי שלי, אך כמוני יש עוד עשרות שאינם ברי מזל.

מי סופר את נישואי הבוסר?

גירושין כתוצאה מנישואין בגיל צעיר היא בעיה שקופה שלא באה לידי ביטוי סטטיסטי. בתי הדין הרבניים מנועים מלשאול את הזוגות בנוגע להגדרתם הדתית, וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין נתוני גירושין על-פי חתכים מגזריים. גם לו היו כאלה, מדובר בנתונים חמקמקים שיהיו לעולם חסרים מרכיב מהותי ובלתי מדיד - מי נשוי באושר ומי לא.

כי מי סופר את אותם זיווגי בוסר שלא צלחו, אך ממשיכים להתקיים באומללותם בצל הבושה, חוסר האונים והתלות הכלכלית? מי נותן דעתו אל החלומות שנגנזים, אל השכנוע העצמי של כל אותן נשים שמספרות בגינה בחיוך מזויף שהן שלמות עם ההחלטה להישאר בבית עם הילדים (ושום קשר לכך שחסרות להן שתי עבודות לתואר כי נולד להן ילד באמצע)? מי שומע את המריבות האינסופיות בתוך כותלי הבית, תוצר של כניסה מוקדמת מדי לחיים של מחויבות, של מאבק הישרדותי לסיים את החודש?

מי ער לצורכי ההורים הצעירים האלה, שבבת אחת נגזלה מהם תקופת הרווקות שלהם, והוחלפה באחריות על חמישה ילדים, בקצב של ילד לשנה?

נישואים משיקולים לא ענייניים

יש לדעת שצרכים אלה לא נעלמים - הם ישובו ויצוצו בגיל מאוחר יותר. בפורומים של אתרי האינטרנט הדתיים ניתן למצוא כמות לא קטנה כלל של זוגות צעירים המדווחים בעילום שם על דיכאון ואובדן המשיכה. מציאות של שני זרים בבית.

אני ממליצה לחברי סיעת הבית היהודי לצאת לסיור מודרך בסו-קולד "ביצה", ולהיווכח שחלק לא מבוטל מאותם רווקים הם בכלל גרושים.

שיסקרו גם על הדרך את השו"תים באינטרנט, ויראו במו עיניהם כיצד מגיבים אנשי תורה משכמם ומעלה לילדים בני 19 שכותבים להם שהם מרגישים "בשלים" לחתונה. להלן ציטוט נבחר: "אם אין בעיות מיוחדות - נפשיות... או אפילו כלכליות - אפשר להתחתן בלי חשש, אפילו בגיל 18-19".

בחור בן 19 בשל להתחתן בערך כמו שבני בן ה-3 בשל לנהוג על סמיטריילר. מאחורי הבשלות הפתאומית מסתתר לרוב נער בעל גוף בריא והורמונים מתפרצים, הכלואים בתוך מערכת הלכתית המדכאת את צרכיו המיניים, והברירות שעומדות בפניו מסתכמות באחת - להתחתן.

לפחות לדחות את ההריון

כל קריאה לרבני המגזר להקל בהלכות צניעות תיתקל בהתנגדות גורפת. האפוטרופוסים של העריות מפחדים ממדרון חלקלק.

אמנם כבר מצינו בעבר מקרים תקדימיים של התגמשות הלכתית תחת אצטלת צו השעה של "עת לעשות לה'

הפרו תורתך" – תנועות הנוער המעורבות הוקמו בחו"ל בצל סכנת ההתבוללות שהייתה כה מאיימת, עד כי הרבנים העדיפו להעלים עין, ובלבד שיתחתנו יהודים ביהודים.

לרוע המזל, במקרה שלפנינו הסכנה אינה ברורה. אולי כאן המקום לקרוא לכל אותם זוגות לצאת מהארון ולהציף את הבעיה, זאת לצד קריאה נרגשת לרבנים - אם אינכם רואים אפשרות להקל בגדרי צניעות, לפחות עודדו את אותם זוגות בוסר למנוע הריון בשנים הראשונות - ובכך אולי תהפוך החלטתם להפיכה וברת חרטה.