הסודנים חוזרים הביתה, למערבולות ההרס והדם

שלשום שולחו לארצם כ-150 אזרחים סודנים, אשר הגיעו לישראל בדרך לא דרך ושהו בה באופן בלתי חוקי תקופות שונות. קודם לבואם לישראל, הם חיו בדרום סודן - אזור ענק בשטחו המהווה כשליש משטחה של המדינה (למעלה מ-2.5 מיליון קמ"ר) ונעו דרך מצרים אל מדינת היעד, ישראל. זו הפכה זה כבר למטרה נכספת עבור אלפים רבים של אפריקנים - לא רק דרום סודנים או סודנים מדרפור - אשר רואים בה, בין השאר, מקפצה לשיפור חייהם.

אלה שהגיעו בזמנו מדרום סודן ואשר הושבו אליה זה עתה, יגלו מציאות אחרת מזו שעזבו. ב-9 בינואר אמור להתקיים משאל עם בדרום סודן. במהלכו יצביעו אנשי האזור על אחת משתי האפשרויות: להיפרד ממדינת האם ולהקים מדינה עצמאית, או להישאר במסגרת מדינת-האם הסודנית, שבה נכלאו באופן מלאכותי שתי החברות השונות כל כך זו מזו: חברת הרוב המוסלמית-הערבית בצפון המדינה, המחזיקה בידיה את רסן השלטון מאז הכרזת העצמאות ב-1956, וחברת המיעוט הדרומית, שהיא אפריקנית במוצאה ונוצרית ואנימיסטית בהשתייכותה הדתית.

משאל העם אמור להתבצע בתוקף הסכם שלום שעליו חתמו שני הצדדים המסוכסכים ב-2005. היה זה הסכם שלום שני לאחר שהסכם השלום הראשון קרס ב-1983 וגרר את המדינה ואת חברותיה למערבולת חדשה של הרס.

למעשה, שוסע הדרום במלחמת אזרחים מאז ערב העצמאות ולמעט שני פסקי זמן, שאפשרו דו-קיום רווי מתחים,

 היה האזור נתון למלחמת אזרחים אכזרית, שעשתה שמות בכלכלת האזור הנחשלת גם כך ובתושביו מוקזי הדם. עיקר המאבק היה על זהותה הלאומית של המדינה וחברותיה, ועל שיתופם בניהול הפוליטי של המדינה ובמשאביה.

הצפון השולט התנהל בנוקשות ופעל ללא פשרות לבנות את האתוס של המדינה בדמותו ההיסטורית, הדתית והתרבותית - תוך התעלמות מאופייה המגוון של החברה הסודנית, שבה הדרום הוא המרכיב האנושי הבולט ביותר. כשלונה הכלכלי הכרוני של המדינה החריף את הפערים הכלכליים והחברתיים והעמיק את תחושת הקיפוח והמרירות של הדרום כלפי הצפון. גילוי הנפט בדרום סודן ליבה את ניגודי האינטרסים והזין את הסכסוך בין הצדדים.