דילמת האסיר: כשהוא שולט בך ממרחקים
היה לי בחיים בחור כזה, נקרא לו "דוק", סטודנט לרפואה ונרקיסיסט, שידע את העבודה. שלושה חודשים שלמים היה מתקשר לפחות פעמיים ביום, והפנטזיה הזאת התגבשה לכדי יישות עצמאית בתוך הראש שלי
כל שחקן מתחיל יודע שהאלף בית של הגימל דלת במגרש המשחקים זה לגרום לצד השני לרצות עוד. לתת מספיק כך שהמנה תשביע, אבל בהחלט למנוע את כל התפריט, לפחות בהתחלה.
הכוונה היא לא לסקס, אלא לגירויי אינטלקטואלי. הלא אם יש משהו שיכול להוציא בחורה חולה מהמיטה באמצע פרק מותח אך מרגש של "האנטומיה של גריי", זאת תהייה אחת החברות שתזעק מהעבר השני של הטלפון " אני חייבת לספר לך משהו, זה לא לטלפון, אבל אנחנו חייבות לדבר". כאלה הן נשים, חייבות לדעת. סקרניות מטבען.
היה לי בחיים בחור כזה, נקרא לו "דוק", סטודנט לרפואה ונרקיסיסט, שידע את העבודה והחזיק אותי אסירה, ממרחק של אלפי קילומטרים, במחשבותיי. שלושה חודשים שלמים היה מתקשר לפחות פעמיים ביום. הייתי מחכה לראות את אוסף הספרות הלא מוגדר שסימן על שיחה מחו"ל כדי לאמץ את תמצית העליזות שבי ולענות בקול של חברה בצוות הווי ובידור בקלאב אין אילת. השיחות שלנו היו ארוכות ומשעשעות, על כל מיני נושאים. בהתחלה ניהלנו שיחות פלירטוט שובבות סביב איפה נתחתן ואיך יקבלו כלה מרוקאית בבית האשכנזי שלו (החלטנו להתמודד עם זה אחרי האירוסים), שיחות שהיו בעיקר הרפיית צחוק מימים ארוכים. לימים הרשנו לעצמנו לדבר קרוב יותר, על מי אנחנו, על אהבות ואכזבות העבר על ספרים וסרטים והעיר שבה נגור אחרי שיחזור מחו"ל.
זה היה כבר השלב שבו התחלתי לחשוש שזה אמיתי. הזוי מכדי לקרות, נכון, אבל עדיין, אמיתי. התגעגעתי לקול שלו, ולצחוק, לבדיחות שלנו, רציתי לשמוע אותו מתכנן באוזניי את הדייט הראשון והקסום שלנו בחוסר טקט הגובל בגסות, כשהיה מזכיר לי שהפסדתי בהתערבות ושעליי להגיע עם שום דבר מעבר לחלוק הרופאים הלבן שלו.
כשדוק היה שואל אותי אם יש לי מישהו בארץ, הייתי בודה שמות וסיפורים כדי שלא יחשוב לרגע שאני מחכה לו או שטות אחרת בסגנון. אבל האמת העצובה מונחת כאן לפניכם, לא הייתי מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר בזמן הזה, מרגע שהפנטזיות התגבשו ליישות עצמאית בתוך הראש שלי, והרצון לגלות לאן ההרפתקה הזאת תוביל השתלט על ההיגיון.
נשאר רק מרק מחומם של אמא שהיה במקרר וחצי ג'וינט
עוד משחק:
קלטתי כמה פשוט לתמרן אשה בשיטת הנקודות
קוקה מאיר
כל נקודה שזקפתי לזכותו היתה אחת שגרעתי מהסל שלי. כי בניגוד למשחק הילדים "אבן, נייר ומספריים", שהוא דוגמה קלאסית למשחק סכום אפס, במשחק הזה אין כללים מוגדרים, כדוגמת "מספריים גוזרים נייר", וקשה לזהות מי מרמה
עליו התגברתי בשנייה, כשהמציאות פגשה את הפנטזיה. לא ממש היה למסכן סיכוי, והוא לא ממש ניסה. בוא רק נגיד שמארוחת הערב מעוררת החושים שהיינו אמורים לבשל יחד נשאר רק מרק מחומם של אמא שהיה במקרר וחצי ג'וינט.
אבל מה עושים כשאת מוחזקת בת ערובה על ידי איש קרוב, לא זר, שמשחק קצת עם המחשבות שלך, אלא מי שהיה הימים והלילות שלך, אהוב מהעבר?
לאקסים יש את הנטייה מעוררת ההשתאות לצוץ בכל פעם שאת מתחילה לחשוב שהנה, התגברת. כך קיבלתי בערב יום שישי, שהיה אמור להיות מנומנם, טלפון מהאקס, איתו לא החלפתי מילה כבר שמונה חודשים, ארבעה ימים וחמש שעות, אבל מי סופר. בין המילים הסתמיות המגוללות שיחת חולין אני כבר מזהה את כוונותיו ולא אומרת מילה. אני נותנת לו להתפתל כהוגן עד שהוא אוזר אומץ ומבקש להגיע אליי, לחבק אותי במהלך הלילה. טיפשה שכמוני, אני עונה בחיוב, ומתרפקת על גופו המוכר, רק כדי להתעורר אל בוקר בוהק מדי עם כתובת ענקית עליו " הלכת ארבעה צעדים אחורה, בהצלחה".
ה' הפציר בחברתי ס', אהובתו מנעורים, להמשיך הלאה. "אין סיכוי שנחזור" חזר ומילמל מול עיני האגוז הדומעות שלה. ס', בחורה אמיצה, המשיכה הלאה, רק שעל כל צעד בדרך לשם היה תג של רגשות אשמה, תג של בגידה שה' הדביק. תסבירו לי , אם בחור אומר בפירוש שאין סיכוי שנחזור להיות ביחד, איך לעזאזל הצד השני אמור לדעת שהוא בעצם התכוון "תלחמי עליי כמו נמרה"? ס' אמנם שברה את המעגל ושיחררה את עצמה הישר לזרועותיו של גבר ראוי ומקסים, אבל באותה הקלות זה היה יכול להיות לופ אינסופי ומשתק.
הדילמה היא, כמובן, האם להתכחש לגנים הנשיים ולהפסיק לקרוא בין השורות, או להמשיך ולפתח תקוות שווא המבוססות על האינטרפטציה החדשה לסמס "ערה?", הלא היא "את אהבת חיי, אני מצטער על הכל, תקחי אותי בחזרה?"
העלילה מסתבכת כשהצד השני נהפך מודע להשפעות מרחיקות הלכת של מעשיו. וכך, בעזרת טכנולוגיות מדהימות ותורפה נשית, יכולה אשה למצוא עצמה כבולה לאיש רע ששולט במצביי הרוח שלה דרך שתילת רמזים מכוונים-היטב בכותרות הפיייסבוק שלו.
דילמת האסיר המתמטית מדגימה כיצד אסטרטגיית שיתוף פעולה בין שני הצדדים תביא אותנו לתוצאה אופטימלית. אני אנסה רגע להקביל לעולמנו: בני המין השני היקרים לנו עד מאוד, בדגש על אקסים שטרם השלימו את תהליך הגדרתם העצמית, אנא שחקו על פי הכללים, בחרו צד וצאו לנו מהחיים.
בת ערובה
צילום: index open
מומלצים
