על גיורים והשכרת דירות לערבים
רבנים טוענים כי לא ייתכן שהכנסת תחייב אותם להכיר בגיור זה או אחר, אך הסמכות של אותם רבנים באה מאותו מוסד שעל יכולתו להתערב בנושא הגיור הם קוראים תיגר
צודק הרב עובדיה יוסף וצודק גם הראשון לציון, הרב שלמה עמאר: לא יעלה על הדעת, שהכנסת תקבע מהו גיור כהלכה ותחייב אנשי דת להכיר בו. בדין נהג הרב עמאר משאיים למשוך ידו מנושא הגיורים, באם הצעת החוק המחייבת הכרה בתקפות הגיורים בצה"ל תעבור. לא ייתכן, כי הכנסת שהינה מוסד אזרחי, שלא לומר חילוני, תחייב את הרבנות הראשית, את בתי-הדין הרבניים ואת רושמי הנישואין להכיר בגיור זה או אחר.
ואולם, בטרם ינקוט הראשון לציון בצעד זה, מן הראוי שיתעכב קמעא ויהרהר מניין באה לו סמכותו ממנה הוא מאיים להתנצל, ככל שיש לו סמכות כזו. ובכן, לא מן ההלכה. הרבנות הראשית, בתי-הדין הרבניים ורושמי הנישואין פועלים מכוח חוקי הכנסת. מעמדם לא בא להם
מהר סיני, אלא מאותו מוסד שעל סמכותו להתערב בנושא הגיור הם קוראים תיגר. לא זו בלבד, אלא שהם נבחרים לתפקידם על-ידי גוף שהרכבו נקבע על-ידי הכנסת ושאינו כולל אנשי הלכה דווקא.
לרבנות הראשית ולרבנים הראשיים אף אין כל מעמד בהלכה. שלא כנצרות הקתולית, אין ביהדות מעמד של אפיפיור. מעמדו של רב נקבע על-פי גדולתו בתורה ומידת ההכרה לה הוא זוכה. היהדות נוקטת בשיטה שבה כל אחד ואחד אמור לבחור ברב שלמרותו יסור. לא ניתן לכפות רב על מי שאינו חפץ בו. רבנים ראשיים מהווים נטע זר ביהדות והם נכפו עליה על-ידי השלטון הנוכרי, שביקש למנות אדם שייצג את הקהילה היהודית בפניו.
גם בישראל אין מעמדה של הרבנות הראשית איתן. פסיקותיה אינן מקובלות על חוגים חרדיים גם אם הם מגלים מעורבות בהכתבת תוצאות הבחירות לרבנות הראשית ולבתי-הדין הרבניים. בעבר הייתה הרבנות הראשית מקובלת על הדתיים הלאומיים. דומה כי כיום צאן מרעיתה הנו מי שאינם דתיים שנזקקים לרבנות הממוסדת אם בכדי להתחתן, אם בכדי להתגרש ואם בכדי להיקבר.
השכרה במחלוקת
טרם יבשה הדיו על פרשת הגיורים וכבר קפץ עלינו רוגזו של איסור השכרה ומכירה של דירות לנוכרים. תחילתו של האיסור בפסק הלכה של הרב שמואל אליהו מצפת. משהותקף הרב אליהו על עמדתו הצטרפו אליה עשרות רבני ערים. כנגד הטענה שפסק זה נגוע בגזענות התריס רבה הראשי של אשדוד, הרב יוסף שיינין, כי "הגזענות מקורה בתורה". אמנם, הוסיף והבהיר הרב שיינין, כי אין זו גזענות אלא היבדלות, ובכל זאת יש להצטער על שרב בישראל מתבטא ביחס לתורת ישראל כפי שנוהגים גדולי האנטישמים, אלא שבמדינה דמוקרטית הוא זכאי להחזיק בדעתו ולקבל על עצמו תורה שכזו.
ושוב נדרשו מוסדות המדינה לנקוט בצעדים משמעתיים נגד הרבנים הסוררים באשר הם "פקידי מדינה". ובכן, רב איננו פקיד וזכותו להביע דעת תורה גם כאשר היא מתנגשת בחוקי המדינה, כל עוד אין בדבריו משום עבירה פלילית.
אפס, ההתייחסות לרבנים כאל פקידים נובעת מן העובדה שהם נושאים במשרות
ממלכתיות. יהא זה לטובתה של המדינה ולטובתה של הדת באם דרכיהן תיפרדנה. נראה שהניסיון הנאיבי משהו להקים רבנות ממלכתית במדינה דמוקרטית לא צלח.
אגב גיורים. הרב עמנואל יעקובוביץ', מי ששימש כרב הראשי של בריטניה ושל חבר העמים הבריטי, סיפר על גיורי בזק שעוברים תיירים בבתי-דין אולטרא-אורתודוכסיים בישראל, למרות שאינם שומרים לא שבת, לא טהרת המשפחה ולא מצוות אחרות. "בית-הדין שלנו בלונדון", הבהיר הרב, "אינו מכיר בתוקפם של הגיורים הללו, למרות שבתי-הדין המגיירים התיימרו לבצעם לפי סטנדרטים אורתודוכסיים נוקשים".
פרופ' אשר מעוז, החוג למשפטים באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
