החרדים הם לא איום
שנאה היא דלק טילים לפוליטיקאי הפופוליסטי, הפרוע וחסר האחריות כלפי החברה שבה הוא חי. הם מחזירים את החרדים לתפקיד הקלאסי של המותקפים
שנאה היא רגש אפל וקמאי, שלרוב קשה להתחקות אחר מקורות רציונאליים להופעתה, מן הטעם הבסיסי שאין כאלה. קל וחומר כאשר מדובר בשנאה קיבוצית מאיימת והרסנית, הנובעת אך ורק מהשונות והחריגות של הקבוצה החברתית שהינה מושא השנאה. במקרה של החברה הישראלית, החרדים מוצאים עצמם פעם אחר פעם, בעל כורחם, נפגעים מנחשולים עכורים של משטמה.
ראו זה פלא, הכוח החרדי והשפעתו בפוליטיקה ובחברה אינו בשיאו בלשון המעטה והחילון של החברה הישראלית הואץ. שנות המדבר האופוזיציוני לימדו את פרנסי הציבור החרדי את גבולות, מגבלות ומושכלות הכוח. הם הפנימו את השיעור ולפיו אין למתוח את החבל יותר מדי והם מבינים היטב שמיקסום הכוח הוא לא בהכרח מעשה נבון ויש בו כדי להפוך לרועץ.
יתר
על-כן, תהליכי עומק אינטגרטיביים מתרחשים זה מכבר ועיקרם שילוב חרדים בשוק התעסוקה ואף בצבא. אלה הן מגמות כלל לא מינוריות, הן מתעצמות ואין מהן חזרה.
זו ואף זו: ראשי הציבור החרדי מכריזים פעם אחר פעם שהם שותפים מלאים למאבק בהתחזות, במתן פטורים גורפים למי שתורתם אינה אכן אומנותם ולכל גילויי פסול שאינו אלא נוכלות ונכלוליות ברשות התורה. הפוליטיקאים החרדים מתרכזים במאבקים שהם באמת בבחינת ציפור הנפש עבורם ועבור צאן מרעיתם (גיורים/שבת/תלמידי חכמים ועתיד עולם התורה).
החלטת הממשלה מראשית השבוע בעניין רפורמת האברכים למרות הציניות, אף היא בבחינת בשורה של ממש. (והראייה שאף אחד מהצדדים אינו מרוצה ללמדנו שזו אכן פשרה). לראשונה קיים הסדר על מיתון ותיחום הקיצבאות הצנועות ממילא, ובעיקר תיגבור מגמות של שילוב חרדים במתן שירות ממלכתי וכן יציאה לשוק העבודה. גם התמורה הזו מתקבלת על ידי האופוזיציה והתקשורת בביטול.
ובכלל, חרף כל האמור, דומה שגלי המשטמה כלפיי הציבור החרדי החלו לגאות בשנה האחרונה באורח מבהיל ומסוכן. היא הנותנת: שנאה פתולוגית אינה קשורה כלל ועיקר לעובדות כלשהן.
גם אם כולם ישרתו - ישנאו
לפיכך, גם אם הצבא יפשוט על הישיבות וילביש את כל יושביהם במדים, אזי גם אז ספק אם החילוני שהפך את משטמתו לאומנותו יגיע לסיפוקו.
החברה הישראלית מתמכרת לשנאה וזו רבת פנים. האלימות, הקנאות והגזענות - תופעות שהיסטורית היהודים היו קורבן שלהן - הופכות דווקא במדינתנו באופן טרגי ופרדוכסלי - לשפה רשמית ולפס הקול של חיינו בזמן הזה.
שנאה היא דלק טילים לפוליטיקאי הפופוליסטי, הפרוע וחסר האחריות כלפי החברה שבה הוא חי. הרבה יותר קשה לנהל פוליטיקה קונסטרוקטיבית, למצוא תוך דיאלוג מתמיד ערכים מכוננים משותפים, להציב חזון ולגייס תמיכה על בסיס של תקווה ויצירת אופקים חדשים. במקום זאת מבכרים הפוליטרוקים הקטנים מהאופוזיציה והמסך, נושאי לפיד בעיני עצמם, את הפנייה לשיסוי וכך חוזרים החרדים למלא את התפקיד הקלאסי שלהם כמשיסה.
מילה אחרונה לנבחרי הציבור החרדי: אלה הם ימים אפלים וקודרים. הסערה רחוקה מלמצות עצמה. ראוי לקרוא את המפה הסוציו-מטארולוגית הזו. יש מי שרוכבים על הגלים המסוכנים הללו, לנו לא נותר אלא לצלול מתחתיהם ולהמתין שיחלפו.
יצחק סודרי, יועץ אסטרטגיה ותקשורת. בעבר שימש דובר תנועת ש"ס
לפנייה לכתב/ת 
