"ערבייה? לא רלוונטי". כשגזענות ונדל"ן נפגשים

דרישות לביטחונות חריגים, מחירים גבוהים במיוחד ואמירת האמת הגזענית בפנים - שוחחנו עם ארבעה צעירים שעבורם הקריאות שלא להשכיר דירות לערבים היא מציאות. "בתל אביב זה אחרת מלבד בנושא השכרת הדירות", מספרת אחת מהן. "כל עוד לא צריכים לחיות איתי אז זה בסדר".

• 55%: מסכימים עם פסיקת הרבנים
• פרס גינה את רבני הערים: "משבר מוסרי ויסודי"
  

הגא'ר, בת 30 מהצפון, חיפשה דירה במשך כשנתיים במהלכן ראתה לא פחות מ-30 דירות. היום היא מתגוררת ברמת אביב בדירה שהגיעה אליה דרך חברה של חברה, לאחר שכמעט הרימה ידיים. "זה היה פשוט סוג של פוקס", היא אומרת ונזכרת כיצד נדהמה מגילויי הגזענות בתל אביב.

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/1210/2912101900rafibarbiro.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;6.Economy-8315.nadlan.1-8316.nadlan.news&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

"גרתי בירושלים הרבה שנים", היא מספרת. "שם שמעתי את המשפט 'לא משכירים לערבים'. אמרו לי: 'ערבייה? לא רלוונטי'. בירושלים זה היה עוד איכשהו צפוי. אבל כשמגיעים לתל אביב וחושבים שזה מקום אחר – מקבלים סטירה מצלצלת.

"תבחנו אותי כבן אדם ולא כערביה או יהודיה"

האג'ר מספרת כי הדירות שכן הראו לה לא היו ראויות למגורים. "הן היו דירות חדר או חדר וחצי שרצו להשכיר ב-4,500 שקל", היא נזכרת. אבל לרבים מחבריה לא היתה ברירה, אלא לקבל את הדין. "האמת היא שבסוף ערבים כן היו נכנסים לדירה הזו, בגלל שאין אף אחד אחר שישכיר להם. הם נאלצו להיכנס לדירות קטנות במחירים מטורפים", היא אומרת.

איזה תירוצים קיבלת?

"בירושלים התירוצים היום יותר מתוחכמים: 'אני חושב שבעצם הבן שלי רוצה את הדירה', או 'פשוט אנחנו בתהליכים, נחזור אליך'. כאן זה פשוט לא, בלי שום תחכום – ישר ולעניין".

יש דירה, אין שותפים

בחלק מהמקרים היו גם תירוצים לא ישירים. "דיברו איתי על פוליטיקה", היא אומרת. "'מה את חושבת על ראא'ד סלאח', למשל. שרשרת שאלות. לא היו אומרים לי מיד לא, אבל היו מנהלים שיחה ומשם זה כבר היה מובן מאליו".

לאחר שמצאת את הדירה, היה קשה למצוא שותפים?

"הרבה אנשים באו לראות את הדירה, בערך 15. הרגשתי בשלב מסוים שאולי אני פשוט לא אצליח למצוא שותפות. היו מסתכלים ואומרים שזה לא מתאים. אף אחד לא אמר לי למה הוא לא רוצה. זו דירה באחד הרחובות הכי טובים ברמת אביב, עורפית, עם ירוק וכל מה שכל אחד ירצה בדירה שלו - ועדיין התקשיתי למצוא שותפים".

איפה היה קשה יותר למצוא דירה, בירושלים או בתל אביב?

"על בסיס גזעני היה קשה יותר למצוא דירה בתל אביב מאשר בירושלים".

"פעם הפעלתי מכונת כביסה בשבת ושמעתי את השכנה אומרת: 'וואי, מי עובד בשבת?' ומישהו ענה לה 'כן, היא ערבייה". זה הפתיע אותי. כאילו, מה, סטודנטים גרים לידכם, יש עוד דירה של סטודנטים, אנחנו חיים בזמנים קצת שונים".

"אני אוהבת את הארץ הזאת"

חשבת לעזוב את הארץ בגלל הגזענות?

"לפעמים כן, אני מרגישה צורך לעוף מכאן. אבל אני אוהבת את הארץ הזאת, קשה לי. היו לי הצעות פשוט להתחתן או ללמוד בארצות הברית או באירופה. קשה לי לקחת את עצמי ולעוף מכאן. אם אני אעוף מכאן, ועוד אחד ועוד אחד – אז מי יישאר כאן? בעיקר כשאני מנחה סמינרים של פלסטינים-ישראלים. אבל אולי אני פשוט חיה באשליה אחת גדולה".

מה תגידי לאחיות הקטנות שלך כשיצטרכו לחפש דירה?

"להיות גאות במה שהן כל הזמן, לא משנה מה. ולעשות את מה שהן חושבות לנכון. אין משהו אחר. הלוואי שהיה לי משהו אחר להגיד". לצד הקריאות הגוברות לא להשכיר נכסים לערבים, יש בעלי בתים שדווקא מבקשים לסייע לצעירים הנתקלים בגזענות. "לא היו לי היסוסים", אומרת ע' בעלת הבית של האג'ר.

"הגעתי לשוכרת שלי דרך חברה משותפת שידעה שאני מחפשת שוכרים וידעה שהיא מתקשה לשכור דירה בתל אביב. גם כתל אביבית בעצמי וגם כמרצה באוניברסיטת תל אביב, זה ממלא אותי בושה לדעת שסטודנטית באוניברסיטה לא מצליחה לשכור דירה כי היא ערביה".

"זה לא עניין של מוצא אתני"

ע' מוסיפה: "ההתרשמות שלי היא שלא היה לה לגמרי פשוט למצוא שותפות. אחרי שהסכמנו עקרונית שאשכיר לה את הדירה היא חיפשה שותפות, ולמרות שאף אחת לא אמרה זאת במפורש, נדמה לי שמבין אלו שבאו לראות את הדירה היו כאלו שנרתעו על רקע זה. לא קיבלתי תגובות משכנים, אבל אולי מפני שלשוכרת שלי אין דבר בהופעתה החיצונית ש'מסמן אותה' כערביה. אני מניחה שאם היא הייתה מסתובבת בלבוש מסורתי - הייתי נתקלת בתגובות.

"זו הדיירת האמינה והסימפטית ביותר שהייתה לי בשנים האחרונות, ואני לא חושבת שזה עניין של מוצא אתני כזה או אחר, אלא פשוט של אישיות. לצערי נאלצתי למכור את הדירה, אלמלא כן הייתי שמחה להמשיך להשכיר לדיירים ערבים כדי לנסות לאזן את הגזענות שהם נתקלים בה".

אדם, סטודנט בן 23 מנצרת, מספר על חוויות דומות בחיפוש אחר דירה לו ולחברו. "עברנו כל מני דירות", הוא אומר. "אני הייתי המחפש העיקרי. השם שלי לא מספק קונוטציות שאני ערבי. עברנו בערך 30 דירות, מתוכן ראיתי כ-15 דירות בפועל". אדם מספר כי באחת הפעמים לאחר שהגיע עם שותפו לפגוש את בעלת הבית ומסר לה פרטים מזהים, הוסכם כי החוזה יישלח בדואר.

לאחר שזה בושש להגיע, צלצלה ואמרה שנזכרה בבן של חברה שבמקרה חזר מחו"ל ומעוניין בדירה. "בואי נגיד שאת אותה דירה מצאתי גם שבוע לאחר הפגישה שלנו באינטרנט. אבל לא חזרנו אליה", סיפר. בסופו של דבר הם מצאו דירה ברמת גן.

"נתנו לי את הדירה מתוך רחמים"

"פשוט נכנסתי לדירה אחרי יום מייאש ונשארתי עם בעלת הבית אחרי שאנשים שראו אותה הלכו", הוא מספר. "ישבנו על אדן החלון ופשוט הוצאתי את הכל. אמרתי: 'אוף, אני מחפש המון דירות ולא מקבלים אותנו בגלל שאנחנו ערבים'. בסופו של דבר נראה לי שהיא נתנה לי את הדירה פשוט מתוך רחמים".

גם אדם נתקל בדרישות חריגות מבעלי הדירות. "באחת הדירות למשל בקשו מכל אחד מאיתנו ערבות בנקאית ושטר חוב בסכום של כ-20 אלף שקל", הוא נזכר. "דברים שפשוט קשה לתפוס. שאלתי את כל החברים שלי, ואף אחד מהם לא עבר את זה".

יש תירוצים מיוחדים שנתקלתם בהם?

"היה אחד שאמר לנו שהדירה כבר הושכרה, למרות שאנחנו היינו הראשונים שראו אותה. הוא גם רצה להיפגש עם ההורים שלנו. הוא אמר לנו את הסכום, אמרנו בסדר, נשיג את זה. ביקש שטר ערבות, הסכמנו. ואז הוא אמר 'טוב, אני רוצה לפגוש את ההורים שלכם'. אני לא יודע מה זה קשור, אבל גם לזה הסכמנו ובסופו של דבר הוא אמר לנו שהוא ישלח מייל. אבל הוא לא שלח. כשהתקשרנו, למרבה הפלא הדירה כבר הושכרה".

רואן, סטודנטית שגרה עם שלוש שותפות ערביות ברמת אביב הגיעה לדירה לאחר חיפוש ממושך שארך קרוב לארבעה חודשים. לדבריה, באחד המקרים לא זיהתה בעלת הבית את המבטא הערבי, אך לאחר שמסרה את מספר תעודת הזהות שלה ואת פרטיה האישיים, זו נסוגה בטענה כי "בבניין גרים הרבה יהודים חרדים והם לא יניחו לכם, יהיה לכם קשה בשבת".

דרישות בלתי אפשריות

במקרה אחר הם הגיעו להתרשם מדירה ונתקלו בסירוב."ראינו את הבעות הפנים שלהם כששמעו שדברנו בערבית", מספרת רואן. בעל בית אחר נזכר לציין כי יש הגבלה על מספר הדיירים שיכולים להתגורר בנכס, בניגוד למה שפורסם במודעה. גם היא נתקלה בדרישות בלתי אפשריות מבעלי הבתים.

"כמעט חתמתי על חוזה שדרשנו ערבות בנקאית של 50 אלף שקל על בית קטן", היא אומרת. "ממש רצינו את הדירה, אבל זה היה פשוט לא הגיוני. החוזה היה מאוד מתוחכם". רואן מספרת כי בלית ברירה נאלצה להיכנס לדירה הראשונה בה הסכימו לקבלה, בלי אפשרות אמיתית לבחור. "בדירה הנוכחית, למשל, לא גילינו האם יש בכלל מים חמים עד לפני חודש", היא אומרת.

איך מצאתם את הדירה בסוף?

"היה צריך להפעיל קשרים. בדירה הזו גרו בשנים הקומות רק סטודנטים ערבים כי היא לא במצב טוב. ארונות המטבח נופלים, השירותים במצב נוראי".

רוזלין, סטודנטית בת 22 מאום אל-פחם, גרה ברמת אביב בדירת חדר וחצי אותה היא חולקת עם שותפה ערביה. חיפשה דירה כשלושה חודשים, במהלכם ראתה כ-30 דירות. "לא אמרו לנו במפורש 'אנחנו לא משכירים לערבים', היא מספרת. "אבל ברגע שהיינו צריכות לחתום על חוזה אז פתאום הם היו צריכים עוד צ'ק ביטחון, עוד ערבים".

לגור שבוע באוהל באוניברסיטה

לדירה הנוכחית הגיעה בעזרת הדייר הקודם, לאחר ששנת הלימודים נפתחה והיא עדיין לא מצאה קורת גג. בעקבות זאת, היא וחברתה נאלצו לישון במשך שבוע באוהל שהוקם באוניברסיטה, ולנדוד בין בתים של חברות ברחבי העיר.

"אמרתי לו במפורש תשמע, אנחנו מחפשות דירה ואני יודעת שבגלל שאנחנו ערביות מאום אל פחם זה קשה. אז הוא אמר לי 'אנחנו נלך, בעת חתימת החוזה בעל הבית יידע שאתן ערביות ואם הוא לא מוכן להשכיר לערביות – אני אלך לפרסם את זה בעיתונות'. הוא היה די הוגן".

רוזלין מספרת כי במספר דירות ביקשו ממנה ביטחונות שלא יכלה לעמוד בהם כמו ערבות בנקאית על סכום של 50 אלף שקל, בנוסף לשטר חוב על סך עשרות אלפי שקלים. "כשהבינו שאנחנו ערביות – כל הגישה השתנתה, בכל הדירות שראינו", היא מסכמת.

• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות