הגנת הטבע וציד האדם

יש שכל בסביבה

שני חוקים חדשים, אחד שאושר בוועדת הכלכלה ואחד שכבר צלח את המליאה, מעוררים תקווה קטנה, שהתבונה לא פסה לחלוטין מבית המחוקקים הישראלי. פעמיים בשבוע אחד קידמו נבחרינו צעדים ידידותיים לסביבה וליצורים החיים בתוכה, כך שליבנו החם נותר נטוע במזרח, אבל השאר התקרב קצת קצת למערב.

מי שזכה בשם הלא-סקסי "חוק האריזות" מטיל את עיקר האחריות בנושאי המחזור והאיסוף של פסולת האריזות על היצרנים והיבואנים של המוצרים השונים. בחזונו הראוי להערכה של המשרד להגנת הסביבה, תוגבר פעילות המחזור, תצטמצם כמות האריזות ותוך פחות מעשור, תופסק קבורתן המזהמת באדמתנו הקדושה. הציבור, שגם הוא חי פה, יתבקש להפריד בין פסולת יבשה לפסולת רטובה, וכך אולי יבין שאי אפשר לפתור כל בעיה בכך שפונים אליה בתואר הכללי "יא זבל".

צודק לא פחות הוא החוק שאוסר יבוא ושיווק מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי-חיים. אם בתחומי המדע והרפואה קיים ויכוח באשר לנחיצותם של ניסויים אכזרים בבעלי-חיים, הדעת נותנת שתמרוקים ופינוקים הם מה-זה לא סיבה לענות עד מוות ארנבונים, קופיפים ועכברים. בדיקות מעבדה חלופיות עושות את העבודה באירופה - הן יעשו אותה גם כאן. וככה, בלי להתאמץ, נהיה ירוקים יותר, וגם, בקטנה, יותר בני-אדם.

בוגרי בית-הספר להסתה

גנני ערוגות הרשע יכולים להיות רגועים: זרעי הגזענות והשנאה נובטים יפה ואף מניבים פירות נאים. אחרי מכתב הרבנים מחמם הלב והדם, שקרא לא להשכיר או למכור דירות לאזרחים ערבים, הגיעה השבוע לבת-ים הפגנה אנטי-ערבית. זה היה מופע אימים קלאסי, בו שימשו בתפקיד המפלצות ישמעאלים (נושאי תעודת זהות ישראלית, בחוצפתם) שמסתובבים ברחובותינו, קונים בקניונינו ומתחילים עם נשותינו - ובכך, כידוע, מטמאים את גזענו.

אבל זוהי רק ההתחלה לה-לה. על רקע הפקותיו המלוטשות של הימין הקיצוני והמסית, ובוודאי בהשראתו הממאירה, פעלה לאחרונה בבירת ישראל סיירת מובחרת. כנופיית צעירים, ירושלמים ומתנחלים, רובם הגדול נערים, בשם אלוהים, עשתה שפטים בערבים מזדמנים. אפילו נערת פיתוי ברוח המוסד הייתה לה, לחסמב"ה של השטן, שחלק מחבריה כבר הודו במעלליהם.

אלמלא מדובר בחוליגניזם בצידוק אידיאולוגי, באלימות של רבים נגד אחד (חף מפשע, אם למישהו אכפת), אפשר היה להתגאות במסירותם ובתושייתם של נערינו הלוחמים. הצרה היא שיש כאלה שהנסיבות לא מפריעות להם להתגאות. "אתם הגיבורים שלנו", צעקו לפורעים מבקרים בבית-המשפט. "אתם הגיבורים שלנו", צעקו להם טוקבקיסטים, ומין הסתם ימשיכו לצעוק גם כאן. אבל הכי גרוע זה לא לצעוק. הכי גרוע זה לשתוק.

רצח עם שם חיבה

הנה הזדמנות להתנצל בפני מי שהתפתה להתרשם, בחסות ה"טוב" שבראש הטור, כי הצדק וההיגיון השתלטו על מערכת החקיקה. יוזמת חוק נבון ומוסרי של ח"כ אחמד טיבי סוקלה ונפלה בוועדת השרים לענייני חקיקה, בעזרתו הנדיבה של משרד המשפטים. הרעיון היה לאסור שימוש של המשטרה, הפרקליטות והתקשורת במונחים חיוביים כדי לתאר רצח נשים. אין שום כבוד ברצח "על כבוד המשפחה" ואין שום רומנטיקה ברצח "על רקע רומנטי", הסביר יוזם החוק, וטען כי ביטויים חביבים כאלה עלולים לעורר אהדה למעשי אלימות. נשמע סביר? לא באוזני ועדת השרים.

המוח היצירתי מתקשה למצוא סיבה לטרפוד חוק כזה. הוא גם מתקשה להבין את המשך הפעלתה הפומבית של מכבסת המילים, שלא רק מטנפת את השיח הציבורי, אלא אולי מסכנת חיים. בכל מקרה, היא לא מכבדת אותם כהוא זה.

בהיעדר כל סיבה רציונלית, אפשר לחשוב על אפשרות מוזרה, ספקולטיבית, פרועה: החוק הופל רק כי הוצע בידי ח"כ ששמו אחמד. אבל לאאא, אין מצב. לא בכנסת שלנו. לא במדינת ישראל.

אוי לאוזניים

חלקת גדולי האומה 

"שרי הליכוד יוצרים תחרות בגלל יאיר לפיד"

לגמרי. כל הבעיות האחרות של שרי המפלגה נפתרו מזמן

מבחינתי אין לה תחליף וגם לא יהיה לה"

תירגע. אפילו לך יש

אני המום. אני חושב שמדובר באבידה קשה. תתעודד. התמודדת עם הבצורת, תתמודד גם עם זה