הורדוס מתהפך בקברו
השקעה של מיליוני שקלים באתר הנמצא בשטחים ומזוהה עם המורשת היהודית, היא הצהרה פוליטית ברורה. מדינת ישראל אינה ממהרת להקצות כספים למחקר ופיתוח ארכיאולוגי בארץ - אבל בהרודיון היא משקיעה
פעמים רבות, המוות והקבורה הם רק ראשיתו של פרק חדש בתולדות דמות או מקום מסוים. במקרה של הורדוס, נדמה שחשיפת קברו בהרודיון עושה לו רק טוב.
במסגרת תוכנית מורשת לאומית של הממשלה, הוחלט להקצות 16 מיליון שקל לפיתוח ושימור אתר ההרודיון על מנת להפוך אותו לאתר תיירות בינלאומי.
החפירות והפיתוח של האתר הרודיון ב-30 השנים האחרונות, הפכו אותו לאחד האתרים הארכיאולוגים המרתקים באזורנו. חשיפת קבר הורדוס במקום, לפני יותר משלוש שנים, חיזקה את מעמדו כאתר ייחודי ומרתק בעברה של הארץ. על מנת שלא יפגע הממצא שנחשף, יש חשיבות רבה להשקיע כסף בשימורו של האתר ולכן נכון הדבר שיוקצו כספים לשימור כל אתר, ובטח בסדר גודל וחשיבות של אתר כמו הרודיון.
השקעה של מיליוני שקלים באתר הנמצא בשטחים ומזוהה עם המורשת היהודית, היא הצהרה פוליטית ברורה. מדינת ישראל אינה ממהרת להקצות כספים למחקר ופיתוח ארכיאולוגי בארץ וההחלטה להשקיע בהרודיון מתיישבת עם תוכנית הממשלה להפוך את אזור בית לחם-גוש עציון לחבל ארץ תיירותי, המעיד על חשיבותו לעם ישראל.
הורדוס הוא דמות שנויה במחלוקת; מלך מגלומן שבנה ערים כמו קיסריה ושומרון ומבנים כמו בית המקדש ומערת המכפלה, אשר שינו את הארץ עד ימינו ומנגד מלך אכזר, שנוא על הפרושים וקבוצות יהודים אחרות. מוצאו האדומי מוזכר רבות על מנת לחדד את זרותו והעובדה שאינו דואג לאינטרסים של העם היהודי. למרות שההיסטוריה זוכרת אותו כשליט בעייתי, הארכיאולוגיה זכתה לאין סוף מחקרים וחפירות העוסקים במפעליו, סגנונו והשפעתו על התרבות החומרית בארץ.
במאבק על האדמה, הממצא הארכיאולוגי הוא כלי משמעותי שבו ישראל השתמשה בשרידים מתקופות המזוהות כיהודיות כזכות של עם ישראל למדינת ישראל. בעוד שאיש לא מטיל ספק בשרידים הארכיאולוגים המזוהים כיהודים, רבים רואים בעבר הזה אמצעי להשתלט על האדמה תוך התעלמות מהעושר והמורכבות הארכיאולוגית של רבים מהאתרים. כך למשל לאחר חשיפת בית הכנסת העתיק של סוסיא גרשו את התושבים משטח האתר, באתרים אחרים מציגים ומתמקדים בעיקר בשרידים מהתקופות המזוהות כיהודיות ולאחרונה הורדוס הפך לנכס לאומי ישראלי.
עובדות בשטח
מעבר לאירוניה שבדבר, שמכל התרבות והעבר היהודי המפואר, הורדוס הוא הדמות והמבנים שבנה, הם האמצעי שמדינת ישראל משתמשת על מנת לחזק את אחיזתה בשטחים, יש לזכור שיותר מכל הארכיאולוגיה מלמד על מגוון תרבויות. הארכיאולוגיה אינה מוכיחה בעלות של עם מסוים על המקום, היא עוסקת בתולדות המקום ומה ניתן ללמוד על החברה בתקופות השונות. הארכיאולוגיה היא בראש ובראשונה מחקר המעיד על רב התרבויות ואוסף העמים שחיי בחבל הארץ הזו. את הוכחה על הזכות של עם ישראל לחיות בארץ יש לחפש במקומות אחרים. הדיון על גבולות הזכות של עם ישראל לארצו, נמצאים כרגע בוויכוח כאשר הגדה המערבית והרודיון בתוכה הם חלק משמעותי בשאלה הזכות של מדינת ישראל על המקום.
הצורך להיעזר בהורדוס ממחיש עד כמה מביך ומסוכן הרצון של מדינת ישראל לקבוע עובדות בשטח לגבי הריבונות באזור. במקום שכולנו נעסוק בהכרות העושר התרבותי יוצא הדופן של הארץ ונבין שתרבויות שונות חיו בזמנים שונים בארץ, מדינת ישראל מאמינה שחיזוק ריבונותה מבוסס על התעלמות מהעושר הזה והתמקדות בכל מה שיכול להראות או להדמות לעבר יהודי.
בעוד שלכל צד יש זכות וצורך בנרטיב היסטורי, הארכיאולוגיה אינה נרטיב של עם, אלא נרטיב של מקום. הזכות לעבר שייכת למגוון רחב מאוד של עמים ותרבויות. הזכות לעבר היא זכות בסיסית של כל תושב להרגיש ולדעת שהממצא הארכיאולוגי אינו נועד לאיים על ביתו ואדמתו, אלא חלק בלתי נפרד מהאדמה. ראוי שנזכור, שגם בעבר של האדמה חובה עלינו לשתף ולחלוק.
יונתן מזרחי, ארכיאולוג מארגון עמק שווה , העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובחברה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
