לרב בכיר דרוש יח"צן מוכשר
הרבנים נלחמים ברוגטקות ובמקלות בזירה שבה כלי הנשק הולכים ומשתכללים. הם מוציאים מכתבים פומביים, זועקים את ה"אמת" לכל עבר - ורק גורמים לעולם ההלכה נזק תדמיתי כבד. נחוצה: אשת יחסי ציבור לנושאי המגבעת
"קנוניה תקשורתית", יצקצקו בעיתונים החרדים, "צביעות תל אביבית!" יתבכיינו החרד"לים. הכי 2004.
צו חירום לאומי לזהות היהודית או גזענות, מדינת הלכה או הפרדת דת ומדינה - אלו הם ויכוחים נדושים, שדינם כניסה לתוך ואקום של שיח חרשים. הרבנים נעמדים על רגליהם האחוריות בנושאים מרכזיים, אבל זוכים לקיתונות של ביקורת ועליהום התקשורתי. לו רק היו עוצרים לרגע ושואלים את השאלה החשובה באמת: מדוע דברינו אינם נשמעים? איך יכול להיות שה"אמת", לכאורה, נתקלת שוב ושוב באוזנים ערלות?
איך מוכיחים?
לפני יותר מ-2,000 שנה השכילו שני תנאים לתהות על אדישות בני דורם לדברי התוכחה שלהם: "אמר רבי טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה – אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך, אומר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח...". (ערכין ט"ז, ע"ב)
רבי אלעזר רמז לו בעדינות, לרבי טרפון, אל תאשים את הדור, אולי האשמה בכלל נמצאת בנו. לו היינו יודעים להוכיח, היה מי שמוכן לקבל מאיתנו תוכחה.
הרב דרוקמן אמר ב"קול קורא" שפירסם כי "זכותם וחובתם של רבנים בכל מקום שהוא להביע את דעתם - דעת תורה". האמנם?! האם מצוות "הוכח תוכיח" מתקיימת בכל מחיר? כלום לא כתוב במסכת יבמות כי "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"? נדמה שרבני דורנו חסרים את אותו קורט של ענוותנות.
הציבור לא מוכן להקשיב כי הרבנים לא מדברים בשפה שלו. אלו, בחובבניות דתית טיפוסית, נואמים ומתבטאים בסגנון בית מדרשי שזר לא יבין, תוך שילוב מושגים וניואנסים שהוצאו מהקשרם ההלכתי, ושמקומם בתוך שיח פנים מגזרי. אי-אפשר לזרוק את שפת ההלכה היישר אל גוב האריות התקשורתי במכתבים פומביים. כשעושים כך, לא פלא שזה לא יורד לאנשים בגרון.
הרב שמואל אליהו העלה טענה נכונה כשהצביע על תקנון הקרן הקיימת לישראל, שם יש סעיף האוסר על מכירת זכויות במקרקעין שבבעלות הקרן למי שאינו יהודי, אך חבל שלא שאל את עצמו מדוע לקק"ל סולחים ולרבנים לא? אולי משום שבקק"ל היו מספיק חכמים לשמור את הסעיף עם הניחוח הגזעני לעצמם, ולא לשלוח אותו בתפוצת נאטו לכל עבר? שלל הודעות לעיתונות על שיקום יערות הכרמל ישמרו את הסימפטיה הלאומית כלפי הקופה הכחולה. עניין של יחסי ציבור.
סדר יום תקשורתי חדש
הרבנים נלחמים ברוגטקות ובמקלות בזירה שבה כלי הנשק הולכים ומשתכללים. כל עמותה קיקיונית כבר יודעת שכדי לקדם את ענייניה עליה להיוועץ ביועצי תקשורת ואסטרטגים למיניהם, לרקום דרכי פעולה מתוכננות מראש. ואילו רבנינו - הם עדיין תקועים אי שם, חמישה עשורים מאחור, מסרבים בתוקף לקבל את כללי המשחק, מוציאים על דעת עצמם הודעות אקראיות לתקשורת על ימין ועל שמאל, זועקים את ה"אמת" לכל עבר, בלי שמץ של תחכום ואינטליגנציה שיווקית.
העולם ההלכתי סובל מנזק תדמיתי כל כך כבד, שלא נותרה ברירה אלא לקרוא לרבנים להידרש לסוגיה ולשקול אפשרות של שימוש ביח"צנים. אם השוהים הבלתי חוקיים הפכו בפרק זמן של
שנה מאשמים באבטלה (זוכרים את הפרסומת של משרד האוצר?) לקורבנות של אלי ישי, אם ארגוני טרור מצליחים להעביר מסרים מעוותים ואבסורדיים באמצעות הסברה בינלאומית, אזי אפשר לנסות למתג מחדש גם את הזקן והקפוטה. אחרי הכל בעולם ההלכתי קורים גם דברים חיוביים, אלא שאין מי שיספר על כך.
רבנים יקרים, אנא, מצאו לכם יועץ תקשורת. אחד כזה שיבנה לכם סדר יום תקשורתי חדש. שיגיד לכם מה ראוי לפומביות ומה מוטב לו שיישאר בתוך דיונים פנימיים ועשייה ציבורית שקטה. מישהו שיודע תזמון נכון מהו. שיבנה לכם קמפיין שיווקי להצלת הכבוד הרבני, עם תמהיל נכון של פסיקות הלכתיות שעוברות מסך, לצד אמת קשה ונוקבת שצריכה להיאמר בזהירות ובטקטיות הנדרשת. לתורה בת 3,000 שנה במצב טוב דרוש יח"צן, ויפה שעה אחת קודם.
לפנייה לכתב/ת 
