עובדים סוציאלים: אין לנו תקציבים, צריך להתעורר
דו"ח הרווחה שפורסם השבוע הציג תמונה קשה של עלייה ניכרת בכמות המטופלים בעשור האחרון. העובדים הסוציאלים, שמדי יום נמצאים ב"שדה הקרב" לא מתפלאים: "החיים התייקרו, אנשים הפכו לעניים ולנו אין תקציבים". חלקם נמצאים באותו מצב של המטופלים: "אם המדינה לא תתעורר, לא נצליח להתמודד"
העבדים הסוציאליים, שבמהלך עבודתם נתקלים מדי יום במקרים קשים ומחרידים, לא מתפלאים מנתוני הדו"ח שהציגו תמונה עגומה של עלייה חדה בכמות המטופלים בשירותי הרווחה. "החיים בארץ יותר קשים", הם מסבירים, "אנשים ממעמד הביניים הופכים לעניים ולנו אין מספיק תקציבים לטפל בכולם". אותם עובדים גם מודים שהם בעצמם סובלים ממצוקות כלכליות: "לפעמים המטופל והמטפל באותו המצב. המדינה צריכה להתעורר".
לפי הנתונים שהוצגו, תוך עשור חל זינוק במספר המשפחות המטופלות על-ידי גורמי הרווחה - מ-298 אלף ב-1998 ליותר מ-433 אלף ב-2009. משמעות הדבר היא כי כל אחת מתוך חמש משפחות בישראל מטופלת על-ידי רשויות הרווחה.
הדו"ח גם מצביע על מצבם הקשה של יוצאי אתיופיה בישראל, שיותר מ-60 אחוזים מהם רשומים בלשכות הרווחה. אחוז זעום מבין המטופלים בא מרקע של אלימות, ואילו היתר סובלים ממצוקות של עוני, מצב בריאותי ירוד או תפקוד לקוי של ההורים.
"אנשים חיים בעוני". בית תמחוי (צילום: ירון ברנר)
עובדים סוציאליים רבים מספרים כי ישנם מקרים שבהם הם חשים חוסר אונים כה גדול, שגם המטופלים עצמם מרגישים שאין באפשרות אנשי הרווחה לסייע להם. "כשהייתי קטנה, דוד שלי פגע בי מינית ולא הצלחתי להשתחרר
מהטראומה. אני מטופלת באופן קבוע על רקע הזה וגם עכשיו אני מגדלת את הילדים שלי לבד, כי הגרוש שלי משתמש בסמים", אומרת מרים שנזקקת לשירותי הרווחה, "הרווחה בעיר שלי לא ממש יכולים לעזור לי, הם אומרים לי שאין להם תקציב לשים את ארבעת הילדים שלי בצהרון, רק לשניים, ואם אין לי סידור לשניים אחרים, אני בכל מקרה לא יכולה לצאת לעבוד".
מרים מספרת שכיום אין מי שיכול לסייע לה להתמודד עם הבעיות הרבות והיא מרגישה ייאוש רב. "הגרוש שלי לא עוזר לי וגם ההורים שלי לא יכולים, אז אני פשוט לבד בעולם וצריכה להתמודד עם הכל. פעם בשבוע עוזרים לי עם חבילת מזון יבש ואני גם מקבלת כסף מביטוח לאומי, אבל זה ממש לא מספיק והרווחה לא מסוגלים לעזור. אמרו לי שאני צריכה ללמוד להסתדר עם מה שיש ואני פשוט מיואשת".
"המשכורות קטנות והמחירים עולים"
שרה, תושבת הצפון, עובדת סוציאלית יותר מ-15 שנה. היא מסבירה שהסיוע של שירותי הרווחה מוגבל משום שיכולותיהם מועטות מאוד. "הכל מתייקר ולמשפחות שהיו בעבר במצב סוציו-אקונומי טוב הפכו לנזקקות. באופן כללי, המצב החברתי בארץ הידרדר בשנים האחרונות - יש הרבה יותר פגיעות בילדים, אלימות פיזית ומינית ולא תמיד אנחנו מצליחים להגיע ולבדוק".
עובדי הרווחה מפגינים. "החיים בארץ קשים יותר" (צילום ארכיון: דודי ועקנין)
"שירותי הרווחה מטפלים בפלח מאוד רחב של אוכלוסיות, אפשר לקחת כל נושא - כמו הנושא של התייקרות המים למשל", אומרת שרה, "משפחות שבעצם לא היו רגילות לשלם כל כך הרבה פתאום משלמות יותר ואז מצבן הכלכלי מידרדר והן פונות אלינו לעזרה. גם כל הנושא של דיור – הילדים לא יכולים לחיות אצל ההורים וזה עוד נטל על המצב המשפחתי, המשכורות קטנות והמחירים עולים ואנשים חיים בעוני".
שרה מוסיפה כי בגלל התייקרות המחירים והמשכורות הנמוכות, גם עמיתיה לעבודה חיים קרוב לקו העוני. "אנחנו לא מצליחים להתמודד עם כל הפניות, אי אפשר לזרוק הכול על העובדים הסוציאליים, אין לנו מספיק עובדים, תקנים וגם חלק גדול של העובדים הסוציאליים מרוויחים גרושים וחיים בעוני. לפעמים המטופל והמטפל באותו המצב. אם המדינה לא תתעורר, לא נצליח להתמודד עם הכול".
מוסיפים יותר ויותר עבודה
כפי שצויין, על פי הדו"ח, יותר מ-60 אחוזים מיוצאי אתיופיה מטופלים על-ידי שירותי הרווחה. במקרה של מיכל, סטודנטית לחינוך, הטיפול הציל אותה מהחיים ברחוב. "הגעתי לארץ כשהייתי בת שמונה יחד עם אחותי, אבא שלי וששת ילדיו, אמא שלי נשארה באתיופיה. הפכתי לנערה מרדנית ועובדת סוציאלית החליטה להוציא אותי מהבית למשפחה אומנת, כי אבא שלי לא הצליח להשתלט עליי".
60 אחוזים מיוצאי אתיופיה מוכרים לרווחה (צילום: גיא אסיאג)
"אחרי השחרור מהצבא, מצאתי את עצמי שוב מחוץ לכל מסגרת והתחלתי ללכת לאיבוד, לא הצלחתי להתרומם. העובדת הסוציאלית שטיפלה בי כשהייתי ילדה, יצרה איתי קשר וסיפרה על פרויקט מיוחד של משרד הרווחה לנערות בסיכון. בפרויקט נתנו לי כלים למצוא עבודה ולהתחיל ללמוד. היום אני סטודנטית שנה א' לחינוך עם התמחות בנוער ואותה עובדת סוציאלית מנחה אותי בהתמחות".
על פי הדו"ח, חמישית מהמטופלים ברווחה הם קשישים. מרים, עובדת סוציאלית שמטפלת באוכלוסיה מבוגרת קרוב לשני עשורים, לא מופתעת גם מהגידול שחל גם כאן. "החוקים שעוברים מעמיסים עלינו יותר ויותר, ועל אף שאני עובדת סוציאלית שמטפלת בקשישים, אני אמורה לטפל גם בחסרי ישע. יש לכל אחד מאיתנו יותר מ-400 תיקים ואנחנו עסוקים יותר בכיבוי שריפות. בשנים האחרונות גם ביטוח לאומי פחות נגיש לקשישים עם כל הטכנולוגיה וניתוב שיחות שהם עושים והם פונים אלינו ואנחנו פיזית פשוט לא יכולים לעזור לכולם".
לדבריה, "אני מטפלת באזורים מבוססים כלכלית, אבל אני לא יכולה לומר שיש לי פחות מטופלים מאלו שמטפלים באזורי מצוקה. מוסיפים לנו יותר ויותר עבודה וגם צריך לעשות את כל העבודה השוטפת. אנחנו צריכים לעשות ביקורי בית כדי להחליט על עובדים סיעודיים ואף אחד לא מתחשב בזה שזה יכול לקחת כמה שעות. אנחנו מתמודדים עם המון עומס בלי תוספת תקנים וזה מצב בלתי נסבל והמצב דומה בכל הארץ".
לפנייה לכתב/ת 
