המחאה הפכה ללייק בפייסבוק
מדינה שלמה מתרגזת, אבל מעטים יוצאים מהבית. בזמן שמחירי הדלק עולים, רווחי הגז נשארים אצל בעלי הממון והתקציבים ניתנים על-פי אינטרסים פוליטיים - אסור לשתוק
יש שאומרים שפעם אפשר היה למלא את כיכר מלכי ישראל ולזעוק נגד עוול חברתי. המפגינים לא היו צריכים אוטובוסים שיביאו אותם, לא שלטים מודפסים בהזמנה מראש ולא אינטרס אישי, יחצ"ן צמוד או מפיק הפגנות מקצועי פלוס זמר תורן. הם היו תופסים טרמפ, מכינים בדרך סיסמאות קליטות על בריסטול צבעוני ויודעים שהם באים להילחם על צדקת הדרך. באשר תהיה.
היום המחאה הציבורית הפכה ללייק בפייסבוק או SMS לתרומה כצעד אקטיבי. האדישות היא ההפגנה היחידה שמתקיימת בשנים
האחרונות בישראל. נכון, פה ושם עוד יוצאים לרחובות, ראינו את זה היטב במאבק הסטודנטים נגד חוק האברכים, אבל אלו מקרים נקודתיים ומצומצמים מדי.
הארגונים החברתיים חווים את התסכול בכל פעם מחדש - מדינה שלמה מתרגזת, אבל מעטים יוצאים מהבית. בחודשים האחרונים, נפגשים מדי שבוע עשרות נציגים מארגונים חברתיים שונים, קטנים כגדולים ומנסים לעורר מחדש את האכפתיות של תושבי המדינה. מגיעים לשם אנשי תנועות הנוער, פעילים חברתיים, סטודנטים, קשישים, צעירים, ימניים, שמאלניים, מסורתיים, דתיים וחילוניים או במילה אחת שמתארת את כולם: אכפתניקיים.
בכל יום מתקבלות במדינה עשרות החלטות שנוגעות ישירות לחיים של כולנו. מחירי הדלק שעולים, רווחי הגז שנשארים אצל האוליגרכים הישראלים, העברת תקציבים לפי אינטרסים פוליטיים, יחס מחפיר לעובדי קבלן, לעובדים זרים וגם לקשישים.
מכונת סחיטה קואליציונית
לצערנו, מקבלי ההחלטות בישראל מתנהלים לא אחת על פי הלך הרוח התקשורתי או סקרי דעת קהל, כמי שמוציאים את האצבע מהחלון ובודקים לאן נושבת הרוח. והרי זה ברור, שכן שיטת המשטר שלנו היא למעשה מכונת סחיטה קואליציונית ענקית. המסחטה לעולם נשארת, רק הסוחטים מתחלפים מפעם לפעם.
תקציב המדינה נקבע למעשה על פי הצרכים של השותפות הקואליציוניות ומאות מיליוני שקלים מהקופה הציבורית מוקצבים לקידום סיעה כזו או אחרת ואת מקורביה, עסקניה ותומכיה. העיקר לשרוד בשלטון - זה הכל.
במחנה החברתי, אם מותר לקרוא לנו ככה, הבנו מזמן שהדרך היחידה לשנות את תמונת המצב המקוממת הזו, וזאת ניתן להשיג רק אם נשכיל ליצור קבוצת לחץ אפקטיבית ומשמעותית, כזו שמייצגת המונים ושתדע להוות משקל נגד- איום פוליטי
ממשי. לשם כך יש לאחד כוחות, להתעלות מעל חילוקי דעות שונים ולהבין שכוחנו באחדותנו. ככל שיותר ארגונים ואנשים פרטיים יצטרפו לשולחן העגול החברתי, כך יגדל כוחו.
בתקופה הקרובה, פורום הארגונים החברתיים מתכוון להניף את דגל חובת השירות, כולנו מסכימים שעל החברה בישראל לחזור להיות חברה סולידארית בה כולם לוקחים חלק בחובות ולא רק בזכויות, אם בצבא, אם בשירות לאומי ואם בשירות אזרחי. בקרוב נצא במסע אלונקות לכנסת ישראל ונבהיר לממשלת ישראל - שימו לב! הרוב הדומם כאן, הוא מתעורר, פוקח את עיניו ומצפה לראות אתכם עובדים עבורנו ועבור עתיד ילדנו.
שחר בוצר, סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית
לפנייה לכתב/ת 
